הלב כואב על דני פרנקו. זו כבר העונה השניה שהמאמן הצעיר מצעיד עולה חדשה מרחק מילימטרים מניצחון על האלופה, ונשאר רק עם הכמעט. בעונה שעברה הוא הוביל עם רמת גן המוגבלת בפער דו ספרתי על הצהובים ברבע השלישי, אתמול (ראשון) היה זה איבוד כדור במהלך האחרון שמנע ממנו סנסציה גדולה בהרבה, עם קבוצה של שמונה שחקנים, שהשוליים ביותר בה הם שניים מארבעת הזרים.
אבל הסיפור אינו הפועל גלבוע/עפולה, אלא מכבי תל אביב שמצליחה שבוע אחרי שבוע לשבור את השיאים של עצמה. אחרי ההפסד המביש לקבוצת היורוקאפ של אולימפיה לובליאנה, שחידד את המצוקה המנטלית של חבורת נוון ספאחיה, נאלם סגל 12 השחקנים בצהוב מול הלהט והנחישות של גוני יזרעאלי, אבי סוכר, טונג'י אוואג'ובי וג'רמיין הול, שמי יודע מה היה קורה אלמלא יצא בחמש עבירות חמש דקות לסיום.
מכבי מודל 2007 נראית כבויה יותר מזו שסיימה את 2006, וזה יותר מרק משחק ההגנה, מר ספאחיה. אם גם במשחק בו איבדה רק 7 כדורים ונהנתה מעליונות מוחלטת בכל פרמטר נזקקת מכבי לחסדי קור הרוח של דרק שארפ, הרי שהבעיה פה גדולה יותר מעוד משחק בו יותם הלפרין מעז לקחת רק 4 זריקות או ערב בו הידית של סימאס יסאיטיס מחפשת זריקה ולא מוצאת במשך 18 דקות. משהו בשינוע של המכונה הצהובה לא עובד, וזאת עובדה. אולי הטכנאי החדש, גוראן ירטין, יצליח לעשות משהו.
מתייבשים בחממה
שימו לב למספרים שמאחורי הניצחון של הגליל באשקלון. טרה סימונס, הלהיט החדש בכפר בלום, צבר 33 נקודות ב-35 דקות. סשה בראטיץ', בעל הבית, עם 17 ו-5 אסיסטים ב-34 דקות. קני אדלקה תרם 20 נקודות ו-12 ריבאונדים ב-33 דקות ואבישי גורדון הותיק חזר מן הכפור עם 21 נקודות ב-35. עד כאן הכל נהדר. או בעצם, לא הכל.
מאז ומתמיד התפארה הגליל בגידול שחקנים צעירים, רטוריקה שרק הועצמה עם הצטרפותו של המאמן עודד קטש, שם גדול וכריזמטי שהעלה את הכשרונות כחול לבן כל הדרך לכפר בלום. אלא שבכניסה לחממת השחקנים בגליל פוגשים הצעירים את רכבת הזרים, ויחד עם פעולות דוגמת ההשלכה של מורן רוט השבוע מאבדת הקבוצה הרבה מההזדהות והסימפטיה שעטפו אותה כל השנים.
אבל עצובה מכל היא שקיעתם של עומרי כספי ויוגב אוחיון. כספי, שתויג כ"ישראלי הראשון ב-NBA" כבר מגיל 16, שיחק אמש 5 דקות בלבד, פועל יוצא של שחיקה מתמדת במעמדו בחודשים האחרונים. אוחיון, שנותר בעמדת הרכז הראשון עם שיחרור רוט, העביר עוד 20 דקות שגרמו להתגעגע להבטחה הגדולה מליגת התיכונים. כמו כספי, גם יוגב יחזור בקרוב לספסל. הרכז הזר כבר בדרך.
אין לנו טענות על כך שבגליל משחקים שחקנים זרים, שמובילים את הקבוצה. ככה זה כבר שנים בכל הליגה. אבל ההתעקשות על סיסמת החממה של הישראלים? חלאס, אנחנו כבר לא קונים את זה.
אין תכלית, אין תחתית
רק שלושה מנציגי העיתונות הכתובה הצטרפו אלי אתמול לשולחן העיתונאים באור יהודה. עם 7 הפסדי ליגה רצופים, גבעת שמואל כבר לא נתפסה כמי שיכולה לדגדג אימפריות בהתהוות מצמרת הטבלה. אלא שבליגת הזרים המתחלפים, שנשלטת על ידי התקצוב הגבוה של מכבי וירושלים, הבדלי הרמות כמעט אינם קיימים. ביום נתון, נאמר כזה שבו בו דיוויס ו-ווין וואלאס מחליטים להגיע לעבודה, ומקבלים סיוע מהניסיון של משה ברנר והאנרגיות של דרור דוידי, גם גבעת שמואל יכולה לדרוס את נהריה.
לפני שנתיים הבדילו שניים-שלושה ניצחונות בין הגליל שבמקום השני לקבוצות שבקו האדום. העונה, הצטרפו אל רמת גן, גבעת שמואל ועפולה, שהיו צפויות לאייש את התחתית, גם מכבי ראשון לציון, גליל עליון ואשקלון. הבינוניות וחוסר העקביות של אלו תספקנה אמנם הרבה תוצאות בלתי צפויות, אבל גם תבנה תחתית שמתחילה מהמקום הרביעי ואינה מסוגלת באמת להתמודד עם אלו שבטופ. ונהריה, במיוחד אחרי התבוסה לגבעת שמואל, עוד צריכה להוכיח שהיא שייכת לחלק העליון.
כל עוד הופכים הבדלי התקציב האדירים בין הצמרת לתחתית לתירוץ להגדלת מספר הזרים בליגה, תימשך תחנת הרכבת שנתמכת על ידי הקלות המס של המכדררים תוצרת חוץ. התהליך הזה, ורק הוא, גורם לכך שכבר שנים אין הבדל בין קבוצות כמו הגליל ואשקלון. בתחילת הקיץ יופיעו מכבי, ירושלים, בני השרון ונהריה בפיינל פור. השאר תמשכנה להיאבק בבוץ של עצמן.