לא רוצים אליפות

"לצערנו, בשלב הנוכחי בהתפתחות הקבוצה, אין לנו צורך קונקרטי בתארים. מטרתנו העיקרית כרגע היא אך ורק לעורר מהומות תקשורתיות. הבעלים ארקדי גאידמק כבר חשף לא פעם את רצונו להשתלט על המדיה, אז אנחנו מעדיפים לעזור לו להישאר בכותרות ולהתרכז בייצור המוני של סנסציות. זו המורשת הבית"רית. אם ניקח אליפות, יהיה זה הדבר המשעמם והבנאלי ביותר שאנחנו יכולים לעשות, ניגוד גמור לטבע הירושלמי. בית"ר חייבת להיות דרמטית, מרעישה, מסעירה. אנחנו חולמים על אליפות לא צפויה. אנחנו רוצים להפתיע אתכם, שתזדעזעו. זו לא חוכמה לזלול תארים עם תקציב של 170 מיליון שקל.

"אנחנו מתגעגעים לימי הטוהר של הנער מממילא, של שלמה שירזי, של הנסיך אוחנה. היום, אם אוחנה היה גדל אצלנו, הוא היה נמק על הספסל כמחליף של שוונק. לא כיף לזכות באליפות עם בנאדו, גרשון ובואטנג. מי אלה בכלל? זו לא בית"ר האמיתית, אז לא באמת אכפת לנו אם שכירי החרב האלה אלופים או לא. וחוץ מזה, ראיתם מה עשתה לנו הרצליה. לטובת כולם, לא כדאי שבשנה הבאה נהיה בצ'מפיונס ליג".

"לנו, כידוע, באופן מסורתי, יותר מתאים מקום שני. אליפות מבלבלת אותנו כל כך, שלמחרת אנחנו מתעוררים שיכורים על הרצפה ב-206 מחובקים כפיות עם בבר. זה מונח שעומד בניגוד למהות האדומה, לדימוי ה"רומנטי" שפיתחנו לאורך השנים. מקום ראשון יהיה בגידה באוהדים. תמיד בזנו לווינריות המכביסטית, התגאינו בעידוד בעתות מצוקה, התבכיינו לקיפוח ממסדי, התיימרנו להוות תקווה פוליטית, שאפנו להיות מופת ומודל לסוציאליזם, לאלטרנטיבה שלטונית, למקוריות. אז מה נעשה עם אליפות? כיצד נהיה קונסנזוס? ואיך בכלל קבוצה עם 5,000 אוהדים יכולה לערוך חגיגות אליפות? הלא אין לנו איפה לחגוג. הכיכר היא מעוז הצהובים, וולפסון מעוקל בעירייה, אוסישקין הרוס.

"בעצם, אנחנו בכלל לא אוהבים לשמוח, אלא אם כן מדובר בשמחה לאיד. עד כמה אנחנו רציניים בקשר למקום השני ומטה ראיתם בהחתמת תומר חליבה, לפני שחרורו לאשדוד, בהסתערות על גביע ערוץ 1 הרוסי (שהסתיימה בהפסד מחמיא בתוצאה 4:1 לצסק"א מוסקבה) וגם כמובן בהבאתו של שום יצחק, מאמן שהצליח להפסיד אליפות למכבי ת"א בינונית ומסוכסכת. ובכלל, אם נזכה באליפות נצטרך להחתים את שומי לעוד שנה. ואז מה עשינו בזה?"

השחקנים והאוהדים:

"אין דבר שיותר מרתיח אותנו מאשר חיוכו של לוני הרציקוביץ'. נעדיף לסיים במקום הרביעי רק כדי לא לראות אותו מדושן עונג, מתגאה לעיני המצלמות על צדקת דרכו. לא, אליפות זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו. הוא לא יעזוב אף פעם. הוא יגיד שהוא ידע כל הזמן שהדרך שלו מובילה אותנו למקום נכון, שהוא צדק כל הזמן הזה, וכולנו טעינו. חמור מכך, השחקנים שלנו, ילדינו המפונקים, עלולים לחשוב שהם שווים משהו. ייתכן שחבורת הנרפים הללו יעלו בדעתם שהם ווינרים, שהם ראויים למשכורת הגבוהה, שהם יכולים להמשיך לצאת למועדונים, לבוז למקצוע שלהם, לזלזל במגן דוד על חזם. נשכח מאיפה באנו. זו שנה שתיזכר בספרי ההיסטוריה כ'אליפות התיקו של אלי כהן'. אסור שיקרה דבר כזה. לא, אסור שרוסו יישאר עוד עונה".

הבעלים:

"אין דבר שיותר מרתיח אותי מאשר לראות את הבבונים האלה מחייכים. אני מעדיף ערב רומנטי עם עמוס לוזון מאשר לראות את האוהדים עם החולצות השחורות והצהובות ובלי החולצות בכלל מדושני עונג, מתגאים לעיני המצלמות על צדקת דרכם, ועל איך הם שברו אותי בחרם הגאוני שלהם. לא, אליפות זה הדבר האחרון שאני צריך עכשיו. הם לא יעזבו אף פעם. הם יגידו שהם ידעו כל הזמן שהדרך שלהם מובילה אותנו למקום נכון, שהם צדקו כל הזמן הזה, ואני טעיתי. ואני שונא לטעות, בעיקר כשכולם רואים.

"חמור מכך, השחקנים האלה, ילדים מפונקים, עלולים לחשוב שהם שווים משהו. הסיבה היחידה שנשארתי בקבוצה העונה זה גיא שמיר. רציתי להתחבב על אבא שלו, ואם הייתי סוגר את מכבי איזו קבוצה היתה לוקחת אותו? אבל עכשיו, כשהוא בהרצליה, בשביל מה יש לי להישאר? בשביל לשמוע את אלי כהן מספר בפעם ה-1000 איזה מוזר היה לו להתעורר בוקר אחד בלי שפם? ואז החבר הזה שלו, פרץ, יגיד "אשכרה" ויעייף אותי בסיפור שפם משלו? לא, אני לא בנוי לאליפות. אסור שיקרה דבר כזה. ככה אני לא אפטר לעולם מהליצן הקרואטי הזה שמחביא לי את הכובע גרב שאני כל כך אוהב".

י.ש יושב במשרדו המהודר, העשוי כולו עץ מהגוני, משקיף החוצה, מהקומה ה-40, אל הים, ומהרהר: "איך לא שמרתי את הטלפון של הגאון הפיננסי ההוא שנעזרתי בו בשנת המס 94'? איך קראו לו....(לוחץ על האינטרקום במשרד המהודר ומפנה את השאלה למזכירה הוותיקה והמסורה), רותי, איך קראו לבחורצ'יק הנחמד שחסך לי הרבה מאוד כסף בשנות ה-90?"

רותי המזכירה: "אתה מתכוון לאפרים ארזי מהנהלת חשבונות, שרשם את הכיסא שברקוביץ' זרק על הללי כצורכי משרד?"

י.ש (נזכר בערגה בארזי הגדול, שהיה אוסף כרטיסי אוטובוס מהרצפה בתחנה המרכזית הישנה): "לא, לא הוא. אני מתכוון לסוכן ביטוח המרשים שהעדיף בעיטת וולה טובה על שלוש נקודות. נו זה שסידר לי עונה פיננסית, וחסך לי את כל הפרמיות של חיים רביבו ועופר שיטרית".

רותי: "אה, גיורא שפיגל"

י.ש: "גיורא שפיגל, בדיוק. אם לא הוא אני עד היום משלם לרביבו הזה. איך שפיגל ידע כבר אז שהאשדודי הקטן לא מסוגל להביא אליפות, אבל כן מסוגל לפגוש כמו שצריך את הכדור. היום אני משלם מיליונים לחבורת נגרים, ביריונים, שקוטפים אליפויות כמו משוגעים, אבל החוויה הכי אסתטית לה הם מסוגלים היא מפגש בין כף היד של האחד לאוזנו של האחר. על זה אני צריך לשלם? ובשביל מי? בשביל הקהל הכי כפוי טובה בישראל? שאני אשלם כל כך הרבה כסף על אליפות ובסוף הם ישירו לי 'אליפות בלי מאמן'. הרי אם זו אליפות בלי מאמן, אז איך מופיע לי בדו"ח ההוצאות 'רוני לוי, מאמן' ולידו סכום עם מלא אפסים? בשביל מה אני צריך את כל השיט הזה?"

"לא שיחררנו את המאמן המצליח שלנו אחרי חמישה מחזורים לקבוצה גדולה יותר? שיחררנו! לא נתנו את התפקיד למנהל הקבוצה שלא אימן בחיים שלו אפילו את הילדים מתחת לבית? נתנו! לא בנינו סגל על טהרת הצעירים המקומיים בתקציב של ארוחה טובה באידי? בנינו! אנחנו לא איזה פרויקט צדדי של מיליארדרים גרוזינים שרוצים להשתלט על אשדוד? אנחנו כן! ותזכירו לי עוד פעם, אנחנו לא ריכזנו את כל המשחק שלנו סביב שי הולצמן? ריכזנו! ולאשדוד יש איזושהי מסורת חוץ מלעלות ליגה? לא.

"אז מה לעזאזל אנחנו עושים שתי נקודות מהמקום הראשון אחרי יותר מחצי ליגה? מוקדמות ליגת האלופות יהרגו אותנו. לא נתאושש מהביזיון. חוץ מזה, זה בעיקר יבזה אתכם. למעשה, אולי נוותר על האליפות רק בשבילכם, כדי לשמור על כבודה של הליגה, כדי לא לשבור לכם את החלום. כדי שלא תבינו פתאום שכל הנמני והקטן והזנדברג שלכם לא שווים כלום. כדי ששריקי לא יהיה שחקן העונה. כדי שתמשיכו לחשוב שיש פה באמת כדורגל".