מחפש תשובה, ומוצא

גיל קדרון:

דאלאס הייתה הבחירה שלי בתחילת העונה, ו-34 ניצחונות ו-8 הפסדים מאוחר יותר אני לא באמת רואה סיבה לשנות את דעתי. מדובר בקבוצה מאומנת לעילא ולעילא, עם המון עומק (בזכות דווין ג'ורג' בעיקר היא עמוקה מבעבר), והפריצה של ג'וש הווארד מורידה מהנטל של ה-MVP שלי - דירק נוביצקי.

דן לזר:

כן, חד וחלק כן. לא רק בגלל המאזן הטוב בליגה, אבל גם. נוביצקי ממשיך להציג את אותה יכולת, ואחרי הפספוס בגמר מול מיאמי, אין שום סיבה שדירק לא ישלים את הצעד האחד הנוסף שנותר לו, בהתחשב בעובדה שהמערב התחזק בעיקר בגזרת פיניקס, והמזרח רק נחלש. האוורד הוא אולסטאר, וג'ייסון טרי, אריק דאמפיר, דווין האריס וג'רי סטהאקהאוס הם שחקנים משלימים ברמה הגבוהה ביותר. הקבוצה נראית בשלה ומוכנה.

אסף רביץ:

מפתה להגיד שכן, אבל זה מוקדם מדי משתי סיבות - פיניקס וסן אנטוניו. רק בפלייאוף נדע עד כמה הסאנס טובים, ויכול להיות שהם יהיו טובים בהרבה ממה שאנחנו מדמיינים כרגע. בשנה שעברה הם נתנו פלייאוף ענק בלי שחקן פנים, הפעם יהיה שם אמארה. יכול להיות שמדובר בקבוצה שאין דרך לעצור. גם לגבי הספרס נגלה רק בפלייאוף אם הם נחים בעונה הרגילה או שבאמת יש שם מקרה קשה של עייפות החומר. באופן מסורתי החבורה של קואץ' פופ מתעוררת אחרי האולסטאר, קילומטראז' הפלייאוף המשותף שלהם כל כך ארוך והמשחקים שלהם נגד דאלאס מוכרעים בשנה האחרונה בזריקה או שתיים בלי שום משמעות לביתיות. דאלאס נראית טובה יותר כרגע, יכול, אבל לא בטוח שיש לכך משמעות.

אריק גנות:

נראה שדאלאס, אלופת המערב, בעלת המאזן הטוב בליגה, כולל נצחונות מרשימים על ירבותיה במערב, הספרס והסאנס, היא הטים טו ביט. ההעפלה לגמר ה-NBA בעונה שעברה נתנה להם את הנסיון שהיה חסר להם, ואת התוצאות רואים העונה - הם נראים הרבה יותר מנוסים, חוסכים כוחות לפלייאוף, מסתמכים יותר על הספסל, ועדיין מנצחים בצרורות. מול המזרח הלא-משמעותי, הספרס המקרטעים והסאנס הנהדרים אך הלא-בנויים-לפלייאוף, דאלאס נראית כמו פייבוריטית.

גיל קדרון:

התפישה המקובלת היא ששלוש האלופות החלשות ביותר בעת המודרנית הן יוסטון של 1994, וסן אנטוניו של 1999 ו-2003. מיאמי מדורגת פחות או יותר עם החבורה הזו, רק שלהבדיל מהן היא הצליחה לזכות בזמן שיש ענקיות כדורסל ב-NBA, ולא בתקופת בצורת. מה שאנו רואים העונה רק מחזק את התחושה מהגמר האחרון, יותר משההיט ניצחו המאבריקס היו אלו שהפסידו. ומדובר באירוע חד פעמי שלא יחזור על עצמו שנית.

דן לזר:

מיאמי היא אחת האלופות הגרועות אי פעם, וזאת מבלי שבחנתי לעומק אחת לאחת את כל האלופות בעשרות השנים האחרונות. ההיט בנויים על שחקן אחד, דווין וויד, וככל שאנו מסכימים שהוא שחקן ברמה הגבוהה ביותר בליגה, אין בסגל של ההיט עוד חבר'ה ברמה של אליפות, מלבד הקשיש שאקיל אוניל, שעם כל הכבוד, ויש טונות של כבוד, רואים עליו את השנים. ואחרי ניתוח ברך קשה לדעת איך הוא יחזור. על ג'יימס פוזי, אנטואן ווקר, ג'ייסון וויליאמס וחבריהם באמת אי אפשר לסמוך. אי אפשר בכלל להשוות אותם לצוות המסייע של דאלאס. מיאמי נראית השנה כמו קבוצה בינונית ומשעממת, ואם זו הייתה אלופה בשנה שעברה, בהרכב פחות או יותר דומה, זו נראית כרגע כמו אנומליה מקרית.

אסף רביץ:

בלי שום ספק, בתחתית הרשימה. מי השחקן השלישי הכי טוב במיאמי אחרי וויד ושאק? יודוניס האסלם? ג'יי-וויל? אלונזו מורנינג? ג'ייסון קאפונו? איפה הם ואיפה האלופות האחרות. והעונה מדובר בסגל חלש במיוחד. זו תהיה הפתעה ענקית אם יתברר שההיט לא היו הבלחה חד פעמית של קבוצה בינונית שניצלה את חולשת המזרח, את העובדה שהיריבה נבהלה מגודל המעמד בגמר, וכמובן את הכבוד מהשופטים שקיבל הסופרסטאר שלה. המזרח נטול קבוצה רצינית כרגע אז הם יכולים להשתחל חזרה לגמר גם השנה, אבל הפעם היריבה בגמר, תהיה מי שתהיה, תגיע מוכנה לקבוצה המוגבלת שמיאמי תעמיד מולה.

אריק גנות:

מי שמע על אלופה שיורדת למאזן שלילי חצי עונה אחר כך (מלבד אלו שירדו מנכסיהן, כמו שיקגו מודל 1999)? מתי הייתה הפעם האחרונה שראינו אלופה שתלוייה לגמרי בשחקן יחיד? ולא, חסרונו של שאקיל הוא לא תירוץ, בטח כשיש לך את אחד הסנטרים המחליפים הטובים בליגה, מורנינג. כמו גם, ווקר, פוזי ו-וויליאמס, שנראו כמו רול פליירס מושלמים במאני טיים אשתקד, לא תורמים דבר. ההיט ניצלו הגרלה קלה במזרח מול הנטס הלא רציניים ודטרויט השחוקים כדי לנוח, ואחר כך את חוסר הנסיון של דאלאס כדי לקחת אליפות שבתכ'לס לא הגיעה להם.

גיל קדרון:

בהחלט כן. קל ללעוג לסי-ווב, הלוזר חסר הברכיים וחסר ההגנה, אבל מדובר בביגמן עם יכולת מסירה נדירה בקנה מידה היסטורי ממש, ולאור העיניים הכבויות של הפיסטונס העונה, כל תרומה שלו תקודם בברכה. מה גם שהסגנון שלו, ניהול המשחק מההיי פוסט, יושב בול על אידיאולוגיית האימון של פליפ סונדרס, שאוהב תנועה וחיתוכים בהתקפה, ואלו בדיוק השחקנים שוובר יידע למצוא. ההגנה תיפגע, אין ספק, אבל בקבוצה הזו הרווח ממנו יהיה גדול יותר מההפסד. ובהתחשב בכך שהוא עולה מאות אלפי דולרים בודדים, זו מציאה.

דן לזר:

וובר יכול גם יכול לעזור לפיסטונס, עדיין נותר לו דלק במיכל. אמנם הוא מתקרב אל הקו האדום, אבל עדיין מלמעלה, והפרארי (טוב, סובארו ג'סטי) יכולה להמשיך לנסוע עוד איזה עונה, עונה וחצי. לוובר היו מספרים לא רעים בסך הכל גם בפילי, עם 11 נקודות, 8.5 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים העונה, מה שמראה שלשחק כדורסל הילד לא שכח. אם הפיסטונס יידעו להשתמש בו, הם יגלו שבגיל 34 הוא עדיין שחקן לגיטימי, ויכול בדקות מוגבלות לספק תפוקה שלא נופלת מהרבה שחקנים בליגה. הוא בהחלט יכול להשתלב בהרכב עם שחקנים בעלי אוריינטציה הגנתית כמו ראשיד וואלאס וטיישון פרינס ולתת איזון סביר לצרכים של הפיסטונס. וחוץ מזה, איזו קבוצה לא צריכה שחקן אינטליגנטי שיודע לקחת פסק זמן ברגע המתאים?

אסף רביץ:

מרוב ירידות על וובר אפשר לשכוח כמה כשרון יש לו. אמנם הוא לא שמר על עמודים ועצים בשלוש השנים האחרונות, אינו מסוגל לנתר והקליעה שלו היא לא מה שהייתה פעם, אבל רק לפני שנה הוא עוד היה שחקן של 20, 10 ו-3.5. בסיטואציה הנכונה הוא בהחלט יכול לתרום לקבוצה שצריכה דחיפה נוספת. מישהו חשב לפני שנה שטים תומאס יכול להפוך לבורג מרכזי באחת הקבוצות הטובות בליגה בפלייאוף? הבעיה היא שלא בטוח שהפיסטונס הם הסיטואציה הנכונה בשבילו. במצבו הוא צריך לשחק כסנטר ליד גבוה אתלטי שמסוגל לשמור על גבוהים שמשחקים בחוץ ולעשות תנועה בהתקפה כדי לנצל את יכולת המסירה של וובר. ראשיד לא עונה להגדרה הזאת, ולכן גם עכשיו היא לא מועמדת אמיתית לאליפות.

אריק גנות:

וובר יכול לעזור לכל קבוצה, כמו שהוא יכול להחריב אותה. אין קבוצה בליגה שלא יכולה לעשות שימוש ביכולת המסירה שלו, בריבאונד, בקליעה מחצי מרחק ובנסיון. מצד שני, האין-הגנה והנטייה לדרוש את הכדור גם כשהוא לא צריך להיות אצלו יכולים לפגוע בכימיה הקבוצתית משני צידי המגרש, עד כדי כך שסי-ווב עשוי לגרום ליותר נזק מתועלת. אם הוא יקבל דקות משמעותיות, דטרויט תצטרך לשחק התקפי יותר כדי להביא את היכולות שלו לידי ביטוי - אחרת, ההעלמות שלו בהגנה תהיה הדבר העיקרי שהוא יביא לקבוצה. מדובר בחותמת הסופית על שינוי האופי של הילדים הרעים ז"ל.

גיל קדרון:

בהנחה שאין טרייד נוסף שישלח את מייק דאנליבי לקליפרס בתמורה לקורי מגטי, קשה להבין מה חשבו לעצמם שני המנהלים המצוינים של אינדיאנה לארי בירד ודוני וולש, שידועים כפיקחים במיוחד, אבל נראה שלאחרונה איבדו את הטאץ'. נכון, אייק דיוגו יכול להתברר כגניבה אמיתית, אבל דאנליבי וטרוי מרפי הם לא שחקנים שאפשר לבנות איתם מדינה. גם לא קבוצה. הם רכים פיזית ומנטלית, והחוזים שלהם גדולים פי כמה מאלו של אל הרינגטון וסטיבן ג'קסון. אחרי כמה משחקים ריק קרלייל יתחיל למרוט את שערותיו כשיראה את מרפי ודאנליבי (לא) שומרים. מצד הווריורס מדובר במהלך מצוין, שכן הם ניסו לאורך זמן להיפטר משני העגלות שצוינו לעיל, והרינגטון הבלתי מוערך (ושאראס) ישתלבו מצוין בכדורסל המהיר והמשוחרר של דון נלסון. מברוכ לכריס מאלין, שכעת אדונל פויל הוא האחרון בסדרת החוזים הנוראיים אותם חילק שטרם נמצא לו בית חדש.

דן לזר:

בניגוד לדעה הרווחת, אינדיאנה לאו דווקא "הפסידה" בטרייד עם גולדן סטייט. ההפסד הוא כמובן הרינגטון, כנראה השחקן הטוב מבין השמונה שעברו, והרי אומרים שההצלחה נמצאת היכן שהשחקן הטוב בטרייד הולך, אבל במקרה הזה אל לא כוכב עד כדי כך גדול שיכול להפוך טרייד כזה לכישלון מובהק לצד כזה או אחר. אינדי נפטרה מצרה צרורה העונה לשם סטיבן ג'קסון וקיבלה שני שחקנים בעלי פוטנציאל, שעם טיפול נכון יכולים להשכיח מהר מאד את האבידות. גולדן סטייט, מצדה, הרוויח בעיקר חוזים יותר ידידותיים, ולמרות שוויתרו על לא מעט בשביל הכאן והעכשיו, אי אפשר לדעת מה נלי רואה שאנחנו אולי לא. בשורה התחתונה זהו טרייד לגיטימי שבו שתי הקבוצות מקבלות את מה שרצו, ולכן אני חושב שהטרייד מוצלח למדי.

אסף רביץ:

אני אוהב את הטרייד הזה. אין ספק שגולדן סטייט מרוויחה שחקנים שישתלבו נפלא בסגנון של נלי ומוותרת על חוזים מעיקים של שחקנים שלא הסתדרו איתו, אבל גם אינדיאנה מרוויחה פה. לפעמים אוספים שחקנים טובים ביחד וזה פשוט לא מתחבר ואין ברירה אלא לפרק את החבילה. לפייסרס היו יותר מדי סקוררים ומעט מדי רול פליירס ושחקנים שמבינים איך לתרום לקבוצה בדרכים אחרות, כשעכשיו הם אולי פחות מוכשרים אבל הרבה יותר מאוזנים. מרפי יוסיף אנרגיות וריבאונד, ודיוגו המוכשר יביא נקודות מהספסל במקום דני גריינג'ר שיעלה בחמישייה. אפילו הטל בורשטייניות של דאנליבי יכולה להתאים. מה שבטוח מבחינת שתי הקבוצות - פחות טוב לא יהיה.

אריק גנות:

הפייסרס יצאו מדעתם, אין תיאור אחר. לקחת חוזים ב-100 מיליון דולר בשביל מרפי ודאנליבי - שחקנים פצועים, לא אתלטים, לא שומרים, לא מוסרים גדולים, ששניהם מחליפים בקבוצה שהיא אפילו לא קבוצת פלייאוף במערב - גובל באי שפיות פלילית. ועוד בתמורה להרינגטון וג'קסון - שומרים, אתלטיים, ובעיקר שווים את החוזה שלהם ואפשר לקבל בשבילם תמורה הרבה יותר גדולה - זה כבר מעביר את הסף. הווריורס, מבחינתם, עשו טרייד אידיאלי והעבירו שחקנים שלא קיבלו דקות בשביל שחקנים שמתאימים בדיוק לשיטה שלהם. אינדיאנה דנה את עצמה לשנים של בינוניות, ולווריורס יש את הכלים להפוך לקבוצת פלייאוף במערב.