60 דקות לריקוד הגדול

כגודל הציפייה

את יובל גפן, איש הקולג'ים של וואלה! פוטבול, גמרי החטיבות מעניינים, אבל מהזוית של הרוקיס. הוא נזכר איך הם היו אז ואיך הם היום

יובל גפן

אחד התחביבים הכי גדולים שלי הוא לבחור מספר שחקני קולג' בעודם משחקים שם, ואז לעקוב אחרי הקריירה שלהם גם במקצוענים. בפיינל-פור של השנה יש מספר שחקנים כאלו. כמו שכבר כתבתי באחת מהכתבות האחרונות שלי, מחזור הרוקיס של השנה הוא המחזור הכי משפיע (בשנה הראשונה שלו. את הסיכומים נעשה בסוף הקריירה שלהם) מאז ומעולם. אז מי אלו הרוק'יס שעקבתי אחריהם בקולג'ים ומשחקים ביום ראשון בלילה, איך הם ישתלבו במשחקים של קבוצותיהם, ואיך יכולתי לפספס את כל השאר?

עוד בוואלה!

האדמו"ר הרב פינטו: "כך תהיו רופאים של התקופה"

לכתבה המלאה

מחזיר בעיטות הסטרי

דווין הסטר - בכתבת סיכום הדראפט האחרון, כתבתי על הסטר את הדברים הבאים: "דווין הסטר הוא הימור רציני, אם כי יש לי הרגשה טובה לגביו (שימש גם כמגן פינה גם כתופס וגם כראנינגבק) הוא יהיה מחזיר בעיטות נהדר "...

אני בדרך כלל לא אוהב להשתמש במילים "אמרתי לכם", מה עוד שחלק אחר של שחקנים, כאלו שחשבתי שיהפכו לתותחים כבר בשנה הראשונה בליגה, איכזבו בסופו של דבר. אבל את הכישרון של הסטר להחזיר בעיטות ראיתי כבר בקולג' שלו, מיאמי הוריקן. אני שמתי עליו עין כבר בשנת הפרשמן שלו, לאחר שהוא החזיר את בעיטת הפתיחה של המשחק נגד פלורידה גייטורס לטאצ'דאון של 97 יארד. בשנה שלאחר מכן אגב, הוא החזיר חסימת בעיטה מול אותה פלורידה לטאצ'דאון של 78 יארד, במה שעזר למיאמי לנצח בפיץ'-בול. בשני המשחקים הללו אגב, מיאמי שלו ניצחה את פלורידה.

אז מה גרם לי להסתכל דווקא עליו? ככה - מיאמי של תחילת שנות האלפיים הייתה הדארלינג של התקשורת בארה"ב. המשחקים שלהם היו לרוב משודרים בשידור חי ברשתות הארציות, והיה מאוד קל לעקוב אחריהם. הסטר שיחק בימיו במיאמי גם בהתקפה, גם בהגנה וגם בספיישל טים, היחיד אי פעם במיאמי לעשות כן. במהלך השהות שם, הוא החזיר 6 בעיטות הרחקה לטאצ'דאונים. הוא זכה להרבה קרדיט מהקבוצות היריבות שהחליטו לא פעם לבעוט את הכדור החוצה בבעיטת הפתיחה, לקבל עונש של 40 יארד, ורק לא לתת לו לנסות להחזיר את הכדור.

את היכולות של מחזיר בעיטות ופאנטים, הרבה יותר קל לזהות בקולג'ים. הסללומים שלו, יחד עם יכולת הראיה, שינויי מהירות, וכח מתפרץ הם נשק מאוד קטלני, ולי לא היה ספק שזה ישאר ככה גם במקצוענים. ביום ראשון (ולאחר 6 החזרות לטאצ'דאון, שיא NFL ) אתם תראו את מחזיר הבעיטות הטוב בנמצא. אם הסיינטס ישחקו לידיים שלו, ולא ימצאו דרכים לבעוט את הכדור רחוק ממנו, הוא ישים את שיקגו בעמדות פתיחה נהדרות, ומי יודע, בהיעדר התקפה בשיקגו, אולי הרוקי הנהדר הזה הוא זה שיביא בסופו של דבר את הניצחון המיוחל?

מספר 2. רק מספר 2

רג'י בוש - את רג'י אני מכיר טוב מיומו הראשון בדרום קליפורניה. לא פיספסתי אף משחק שלו באוניברסיטה, ואת הפוטנציאל הבלתי נגמר שלו ניסיתי (כשהוא שיחק עוד במכללות) לחלחל לקוראים הנאמנים של וואלה! פוטבול במספר מאמרים.

בתחילת השנה שעברה, במאמר שנועד לתת לקוראים קצת רקע על השחקנים שיגיעו בדראפט למקצוענים, כתבתי עליו את הדברים הבאים : "רג'י (הנשיא) בוש - רנינג בק מאוניברסיטת דרום קליפורניה. השחקן הכי מלהיב בקולג' פוטבול. כשהכדור בידיים שלו אפשר לדעת שמשהו גדול הולך לקרות. מדורג כרגע ראשון במרוץ להייזמן טרופי. מתפקד גם כמחזיר הבעיטות והפאנטים, ולפעמים אף כתופס. עושה 10.6 יארד למהלך (כולל בעיטות החזרה ותפיסות). הגיע 38 פעם לאנד זון ב-34 משחקים. שם נקודות על הלוח בחמש דרכים שונות (ריצה, תפיסה, בעיטת החזרה, החזרת פאנט, ואפילו מסירה). מאוד מהיר (4.34 ב-40 יארד) וחזק. בעל יכולת נדירה ליציאה מתאקלים. בלתי ניתן לעצירה בשדה פתוח. שילוב של בארי סנדרס ומרשל פולק ".

שון פייטון משתמש ברג'י בוש כרנינבק שני לדוס מק'אליסטר, וכתופס לטווחים קצרים. רג'י בוש הוא נשק קטלני בלקיחת תשומת הלב מההגנה שנגדו. כשהוא על המגרש, אוטומטית שחקן הגנה (לפחות אחד) מפנה מקום באמצע ולוקח את רג'י כפרויקט. זאת אומרת, שגם אם הוא לא שותף מלא במהלך, עדיין הוא מאוד יעיל, מפני שהוא מוריד שחקן הגנה מהמהלך, ואלו דברים שלא נרשמים בסטטיסטיקה. מבחינת הסטטיסטיקה - הוא מאוד השתפר בחלק השני של העונה, לאחר שלמדו להשתמש בו כנשק כפול בהתקפה, רנינגבק/תופס. אם שון פייטון, ולא פחות, דרו בריס, ישתמשו בו נכון ביום ראשון בלילה, אז רג'י יהיה השחקן הכי חשוב בהתקפה של ניו אורלינס.

מארוני יוצא מהארוני

לורנס מארוני - מארוני היה אחד משלושת הרנינגבקים הכי טובים במכללות לפני שנה, וזה הישג אדיר. בל נשכח שהשנה ההיא הייתה שנה נהדרת לראנינבקים (רג'י בוש, אדריאן פיטרסון, דיאנג'לו וויליאמס, לנדל וייט, ג'וזף עדאי, מייקל בוש, סטיב סלייטון ועוד).

בשנתיים הראשונות שלו באוניברסיטת מינסוטה הוא היה הבאק אפ של מריון בארבר (דאלאס קאובויס) אבל, ולמרות שהוא שימש כבאק אפ בשנתיים הראשונות, והיה הרנינגבק הבכיר רק בשנה אחת (שימש כפותח רק ב-14 מתוך 36 משחקים במכללות) הוא השחקן היחידי אי פעם באוניברסיטת מינסוטה (והשלישי מהביג-10) לעשות יותר מ- 1,000 יארד בכל אחת משלוש השנים הראשונות שלו בקולג'.

בשנה כל כך מוצלחת לראנינגבקים, היה קשה לא לעקוב אחרי "שלושת הגדולים" (בוש, וויליאמס ומארוני) ולכן רשמתי את הדברים הללו על לורנס-איש-ערב, באותה הכתבה שצוטטה בדברים על בוש: "לורנס מרוני - רנינגבק מאוניברסיטת מינסוטה. רץ ב-2004 217 פעמים ל-1348 יארד ו-12 טאצ'דאונים (ממוצע של 6.2 לריצה) מדורג כרגע שישי במרוץ להייזמן. בעל אינסטינקטים חייתיים והטעיות גוף נהדרות. יודע לאסוף יארדים אחרי מגע, דבר שעוזר לו מאוד בריצות קצרות ודאונים ראשונים ".

השנה, הוא שימש בעיקר כרנינגבק שני לקורי דילון, אבל אין לי ספק שהוא יתפוס את מקומו של קורי הרבה יותר מהר ממה שנדמה. במשחק נגד הקולטס יהיה מאוד קשה לחזות איך ביליצ'ק ישתמש בילד. במידה והוא יצליח לפתוח את הגנת הריצה של הקולטס על ידי מסירות בחלק הראשון של המשחק, הוא גם ילך בהמשך הרבה על הקרקע. ובמקרה כזה, מארוני יקבל משהו כמו 7-15 נשיאות כדור, ועוד משהו כמו 2-4 מסירות קצרות (תפש 22 מסירות השנה, ל- 194 יארד, וטאצ'דאון) דבר שיוריד לחץ מקורי דילון ומטום בריידי.

אדאי בלי קוסאי

ג'וזף אדאי - אדאי לא היה שחקן גדול ב- LSU עד השנה האחרונה שלו באוניברסיטה. למעשה, גם בשנה האחרונה שלו שם הוא עשה רק 911 יארד, וכל זה ב-187 נשיאות (ממוצע של 4.9). אבל, במשחק האחרון שלו במכללות הוא היה שם ביג טיים. בפיץ' בול של לפני שנה LSU קרעה את מיאמי הוריקן 3:40, בתצוגה נהדרת של אדאי עם 24 נשיאות ל- 130 יארד וטאצ'דאון. אז המומחים שמו עליו עין, והבינו את הפוטנציאל של הילד החזק הזה. במבחני הקומביין הוא כבר כל כך הרשים את הסקאוטים, עד שדיברו עליו כבחירת סיבוב ראשון, דבר שהתברר כנכון כשהקולטס החליטו להביא אותו בסוף הסיבוב כמחליף לאדג'רין ג'יימס, שעזב לאריזונה. בסיכומו של דבר, אפשר להגיד עליו בוודאות שהוא עושה את העבודה ביג טיים.

והוא עושה אותה אפילו יותר טוב ממה שטוני דאנג'י ציפה. ב- RCA Dome , איצטדיונה של אינדיאנפוליס בו יתקיים המשחק ביום ראשון, הוא שיחק השנה 8 משחקים, בהם עשה 5 טאצ'דאונים, ו-607 יארד (ממוצע של 5.6 לנשיאה). במשחק נגד ניו אינגלנד (בניו אינגלנד) במחזור התשיעי הוא רץ 18 פעמים ל- 43 יארד (2.4 יארד למהלך) וטאצ'דאון. השאלה היא כמובן איזה אדאי נזכה לראות במשחק הזה, האם את זה של ה- RCA Dome, או את זה שהיה נגד ניו אינגלנד במשחק הראשון ביניהן העונה? במידה ונראה את ההוא של הדום, צפוי לביליצ'ק יום מאוד ארוך.

מאנינג זה לא רק פייטון

עוד רוקיס לשים עליהם עין:

דניאל מאנינג - סייפטי משיקגו ברס, קולג' - אבילנס קריסטיאן. מאנינג השתלב נהדר בהגנה האימתנית של שיקאגו, וסיים את העונה עם 2 אינטרספשנס ו-51 תאקלים. הוא הראשון מהדיוויז'ן השני להיבחר בדראפט של 2006, בבחירה ה-42 (סיבוב שני). כבר במשחק הראשון של השנה הוא חטף כדור אוירי לברט פארב, ושבועיים לאחר מכן הוא הפך להיות שחקן הרכב בברס.


מרק אנדרסון - דיפנסיב אנד משיקאגו, קולג'- אלבאמה. 258 פאונד של כח מתפרץ, שמים אותו (לדעתי) כאחד משני רוקיס ההגנה הכי טובים של השנה. המספרים שלו מראים ככה: 23 תאקלים, 5 אסיסטים, ו-12 סאקס (!). חלק בלתי נפרד מהעובדה שלשיקגו הייתה הגנת ריצה כל כך מוצלחת השנה. נבחר בסיבוב החמישי, והתגלה כגניבה של ממש. המלצה לדוס מק'אליסטר ורג'י בוש - אל תנסו לבחון את היכולות שלו, יש לו את זה.


מרקז קולסטון - תופש מניו אורלינס, קולג'- הופסטרה. את הסיפור על קולסטון בוודאי כולכם מכירים. למי שלא זוכר, הנה תזכורת קלה. הוא נבחר בסוף הסיבוב השביעי והאחרון בדראפט, 3 לפני הסוף. הוא הגיע לסיינטס בתור טייט אנד בכלל, אבל מיד אחרי הטרייד ששלח את דאנטה סטולוורת' לפילי, הוא נכנס לליינאפ בתור תופס. ב-13 וחצי משחקים העונה, הוא עשה 1038 יארד, ו-8 טאצ'דאונים. אפשר להגיד עליו בוודאות שהוא התופס רוקי הכי משפיע בליגה בשנים האחרונות. במשחק ביום ראשון תצפו למספר לא מבוטל של מסירות עומק אליו, דרו בריס הוא לא אחד שמפחד לקחת סיכון כזה, וקולסטון הוכיח לא אחת שאפשר לסמוך עליו במצבים כאלו.


סטפן גוסטובסקי - בועט מניו אינגלנד, קולג'- ממפיס. כשביל בליצ'יק בחר אותו בסיבוב הרביעי הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה. כבר במשחק האחרון של הפרי סיזן היה ניתן לראות את הכשרון של הילד, לאחר ששם את הכדור בין הקורות נגד הג'איינטס מ- 54 יארד. במשחק בעונה הסדירה נגד שיקגו, הוא הצליח להבקיע מ-52 יארד, הכי רחוק אי פעם בג'ילט סטאדיום. אבל השיא הגיע בשבוע שעבר נגד סן דייגו, לאחר שהוא שם את הכדור בין הקורות שלוש פעמים, כולל 50 יארד, 34 יארד, ובעיטה מ-31 יארד לנצח את המשחק, מישהו אמר אדם וינאטיירי?


אנטואן בט'ה - סייפטי מאינדיאנפוליס, קולג'- הווארד. המספרים שלו השנה לא משקרים- 66 תאקלים, 24 אסיסטים ואינטרספשן, או בקיצור, כמו שאומרים אצלנו, "הוא לא ילד". עוד שחקן שהשתלב יפה מאוד ברוסטר של הקבוצה שלו כבר מתחילת העונה, וההשפעה שלו מתבטאת במספרים היבשים מלמעלה. נבחר בסיבוב השישי של הדראפט.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully