חזרה לבסיס

באמצע הרבע השני ביצע טל בורשטיין שתי פעולות חיוביות ברציפות: ראשית, ניקולה וויצ'יץ' חסם את השומר של הגארד המשתקם והסתובב לסל. בורשטיין ביצע שינוי כיוון ומסר פנימה לשחקן הכי טוב ביורוליג, שסיים בסל. מיד לאחר מכן עבר בורשטיין את השחקן שלו וקלע מהפינה.

בקבוצות הגדולות בהן שיחק בורשטיין מאז הגיע למכבי, המהלכים הללו התקבלו כמובן מאליו. באותם ימים, שנדמים כה רחוקים, הסטנדרטים היו גבוהים והשחקנים מסביבו ביצעו פעולות דומות בתכיפות גבוהה. עכשיו, כשבורשטיין חוזר מפציעה ארוכה, הוא נראה לפתע כנווה מדבר, כשמסביבו, בקו האחורי של מכבי, ישימון של חוסר ביטחון (הלפרין) וחוסר שליטה (ביינום). הפעולות הפשוטות ביותר הפכו קודם לשובו של בורשטיין למסובכות ביותר.

ועדיין, כדאי לזכור כי בורשטיין הוא גארד אירופי טוב, אבל לא גדול. ספאחיה ידע מזמן כי "טוב" זה שדרוג יחסי למה שיש לו, ולכן ייחל כל כך לחזרתו. זו גם הסיבה שמכבי מתעניינת בשמות דוגמת דאבור קוש, עוד שחקן נחמד, ולא יותר. היא זקוקה לשחקן נוסף שיוכל לבצע פעולות בסיסיות: לכדרר בלי לאבד את הכדור, למסור, לקלוע.

מכבי תזדקק לשחקן כזה כשבורשטיין יהיה קצת פחות מושלם, כשדריק שארפ לא יעשה נסים וכשיריבותיה יהיו איכותיות יותר מציבונה זאגרב, עוד קבוצה אירופית מני רבות שהרפרטואר ההתקפי שלה מתמצה בכמות בלתי הגיונית של זריקות מחוץ לקשת (25, מול 30 בלבד מ-2). ובעיקר, היא תזדקק לעוד שחקן איכותי במשחקי חוץ. את פיגור 16 הנקודות מול ציבונה היא סגרה בין השאר משום שהשופטים הביתיים העניקו לשחקניה רישיון להרוג בהגנה.

למרות הניצחון, מצבה של מכבי עדיין קריטי. פרט לוויצ'יץ', בורשטיין, שארפ ואליהו, שאר שחקניה ומאמנה נעים על הסקאלה שבין דכדוך קל לדיכאון עמוק: ארנולד נזרק מהמגרש בבושת פנים, פיליקס אבוד, יאסייטיס מגיע למשחקים לסירוגין, ביינום מאבד כדור בכל התקפה וספאחיה מתעסק בכתבות בעיתונות במקום להגיב בזמן להרכבים הנמוכים של ציבונה (ההתעשתות הגיעה רק ברבע השלישי). חמור מכולם מצבו של הלפרין, ששפת גופו משדרת מסר פשוט: לא רוצה לשחק כדורסל. משאלתו תתגשם, יש לקוות, כשינחת הגארד החדש.