בין נוביצקי לקירילנקו

דירק נוביצקי (דאלאס מאבריקס):

דאלאס עפה בתקופה האחרונה כמו טיל מונחה קרקע-פלייאוף, והמטרה היא המאזן הטוב בליגה. זה לפחות המטרה של הטיל לטוות קצר, לטווח ארוך הוא רואה רק טבעת.

עם רצפי ניצחונות אדירים ויכולת קבוצתית פנטסטית, כשהשמנצח על התזמורת הוא כמובן, וכרגיל, דירק נוביצקי הרותח. בינואר דירק קולע למעלה מ-30 נקודות בממוצע למשחק (וזה כולל אוף נייט נדיר של 11 נקודות), תוך שהוא רושם 31, 36, 38, 43 ו-38 בחמישה משחקים שונים. הגרמני לוקח כמעט את כל הזריקות החשובות של הקבוצה הטובה בליגה, לא מפחד ומשחק כמו MVP אמיתי, ונראה (כמו אגב בחלקים שונים של העונה שעברה) לעיתים קרובות כשחקן הטוב ביקום.

אנדרה איגודאלה (פילדלפיה 76'):

פילדלפיה עברה השנה טלטלה גדולה עם הטרייד של אלן אייברסון לדנבר, ונשארה עם אוסף שחקנים צעירים, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. אחרי העזיבה של כרי וובר נכנסה פילדלפיה באופן רשמי לתקופת בנייה, ובינתיים שמה מבטחה בעיקר באנדרה איגודאלה (ידוע גם בכינויו AI2). איגודאלה נענה לאתגר ומגיב עם יכולת של אולסטאר לכל דבר ועניין עם 16.6 נקודות למשחק בינואר (חלקן הלא מבוטל מגיעות, לראשונה בקריירה, ממצבים שהוא יוצר לעצמו), יחד עם 5.3 ריבאונדים, 6.6 אסיסטים ו-2.2 חטיפות, והכי חשוב - הוא נותן לקהל סיבה להמשיך לקנות כרטיסים גם למשחקים בעונה הזו, בטרם יבוא לעזור בשנה הבאה איזה גרג אודן או קווין דוראנט.

ריצ'ארד המילטון (דטרויט פיסטונס):

דטרויט בעידן פוסט ביג בן ופרה כריס וובר כבר לא באמת מאיימת על אף אחד, ולמרות שהקבוצה נהנית מעונה חביבה ולא יותר, לא חלב לא בשר, היא עדיין מאפשרת לקהל שלה להינות לפחות מריפ המילטון, שמצא לאחרונה את הקצב שלו, ונראה, לפחות מבחינה התקפית, כמו מפלצת בלתי עצירה. ריפ לא ירד מ-20 נקודות למשחק בעשרת האחרונים, כולל הצגה של 51 נקודות מול ניו יורק ושני משחקים אחרים של 30+. בסך הכל ברצף הזה רשם האיש והמסיכה 28.5 נקודות למשחק, ב-57 אחוזים מהשדה, והוסיף למעלה מ-4 אסיסטים ו-4 ריבאונדים לערב. אפשר לבקש יותר מזה?

ג'רמיין אוניל (אינדיאנה פייסרס):

לאחרונה יצא ג'רמיין אוניל בקריאה לחברים שלו באינדיאנה להעלות את רמת המשחק שלהם ולהביא קצת יותר מה-A גיים שלהם אל הפרקט, כדי שהקבוצה לא תיראה כל כך משעממת, חסרת ברק, ובעיקר - בינונית. ג'וניל יודע על מה הוא מדבר, ונותן דוגמא אישית עם יכולת מצוינת מאז תחילת העונה, לכל אורך דצמבר ומאז תחילת ינואר. החודש רשם עד כה האיש בעל העצמות, שרירים וגידים הרגישים מעט יותר מ-20 נקודות למשחק והוסיף לזה 11 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים ו-3.4 בלוקים (!, מוביל את הליגה), וכל זאת תוך כדי שהוא מוטרד על ידי מגוון של פציעות שהשביתו אותו למשחק אחד בלבד. כל עוד הוא בריא, שאראס יכול לסמוך עליו שייקח אותו אל הארץ המובטחת של הפלייאוף. כשהם יגיעו לשם - את זה גם ג'רמיין יודע - הליטאי יקבל את המושכות.

קרון באטלר (וושינגטון ויזארדז):

האיש שהלייקרס שיחררו בטרייד בעבור קוואמי בראון לפני שנתיים מצא בית חם בוושינגטון, ולצד גילברט ארינס ואנטואן ג'יימיסון בונה לעצמו נישה יציבה של עוגן בלתי רגיל בהתקפה ובהגנה של המכשפים, כל הדרך אל הפלייאוף, ואולי אפילו עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון (ומעלה). ב-13 מתוך 16 המשחקים האחרונים לא ירד באטלר מ-20 חיצים למשחק, ובנוסף ליכולת הכניסה לסל המשובחת שלו והקליעה היציבה מחצי מרחק, הוא מביא איתו גם נדוניה של 2.6 חטיפות למשחק ו-9.2 ריבאונדים באותו רצף מדובר. באטלר הוא אולאראונד משובח שאנשים נוטים מעט לשכוח, לצדם של שני הכוכבים הגדולים האחרים של וושינגטון, אבל לא בטוח שתרומתו חשובה פחות מזו של האנשים עם הרייטינג, ואל תופתעו למצוא אותו במשחק הכוכבים בפברואר.

אנדרי קירילנקו (יוטה ג'אז):

לא ברור אם מישהו בדק אי פעם את רגישות העור של הרוסי הדקיק למים מלוחים, כי אולי ביקור מקרי של AK47 בים המלח של המורמונים יכול להסביר את הפיכתו של התותח דפעם לנציב מלח דהיום. ואולי בעצם אנדרי שלנו רגיש בכלל לקרלוס בוזר, שמשחק העונה כמו חיה רעה ומעלים בדרך את סימן ההיכר הקודם של הג'אז. לקירילנקו ממוצע עונתי מגוחך של 9.2 נקודות, 5.2 ריבאונדים בלבד ו-2.2 בלוקים (לעומת יותר מ-3 אשתקד). בינואר המעצור בנשק עוד החמיר ו-AK חסם רק 6 כדורים ב-6 משחקים, משהו שלא ראינו ממנו הרבה הרבה זמן. אז מה חסר לך אנדרי? אולי אתה בכלל שובת איטלקית עקב חוסר שביעות רצון ממכסת הבגידות השנתית המותרת לך (אחת בלבד, על ידי אישתו, כזכור)?

קירק היינריך (שיקגו בולס):

שיקגו התחילה רע (מאוד) את העונה, כרגיל בשנים האחרונות, ואז התעוררה לחיים. כרגיל בשנים האחרונות. מאז היא התייצבה, ומי שקצת מפריע לחגיגה הוא דווקא קפטן קירק, מי שמרכז הרבה מאד הייפ סביבו כבר די הרבה זמן וגם החל את העונה הנוכחית בצורה יוצאת מן הכלל, חמוש בחוזה מיליונים חדש. היינריך קר לחלוטין, ולאו דווקא בגלל החורף המשתולל או הרוחות העזות של העיר, ובינואר לא ממש תורם לקבוצתו עם יכולת חלשה מאד ואחוזי שדה שמזכירים יותר את אחוזי התמיכה בראש הממשלה שלנו, או לכל היותר בשר הביטחון. למעט משחק אחד של 33 נקודות ו-9 אסיסטים, היינריך הסריח החודש עם ממוצעים של 10 נקודות ב- 24 אחוזים מהשדה, כולל 16 אחוזים מרשימים מעבר לקשת השלוש. אפילו בפרנהייט זה לא נראה טוב. לאור ההפסדים האחרונים של הבולס אולי הגיע הזמן לקרוא שוב למר ספוק, ויפה שעה אחת קודם, כדי להעיר את קפטן קירק המנומנם.

ג'ו ג'ונסון (אטלנטה הוקס):

ג'ו ג'ונסון, שהפך תוך עונה אחת לפרנצ'ייז פלייר של אטלנטה, ולאיש האמור לרעות את חבורת הצעירים הלא משויפים של ההוקס אל ארץ השמש, נקלע לאחרונה לסערה מגנטית פנימית שככל הנראה לא מאפשרת לו לאפס את הכוונות ולקלוע במיומנות שכבר התרגלנו אליה ממנו. זה ההסבר היחידי ל-42 אחוזים שלו מהשדה שלו ב-12 האחרונים מאז שהחמיץ ארבעה משחקים עקב פציעה קלה. בין היתר היו שם משחקים של 10 נקודות (פעמיים), 11, 12 ו-13 נקודות. ג'ונסון, קלע טבעי, לא יכול להמשיך כך אם ברצונו להראות שיפור במאזן הניצחונות. מצד שני, כשאודן ודוראנט באופק, אולי הוא קיבל הוראה מגבוה להפסיק את הכושר המטורף מתחילת העונה.

לוק רידנאוור (סיאטל סופרסוניקס):

למעט ממפיס, סיאטל היא הקבוצה החלשה במערב, ולאחר חזרתו של פאו גאסול וחילופי הגברי בעמדת המאמן, אפשר להניח שגם זה ישתנה והסוניקס ינשרו מקום אחד נוסף מטה, ויהפכו למועמדים מובילים בקרב האימתני על שירותיו העתידיים של אודן. ככה זה כשאחד משני השחקנים המובילים שלך (רשארד לואיס) נפצע לחודשיים לפחות, וככה זה כשהרכז המוביל שלך, רידנאוור, מורד לעמדת מחליף ביום בהיר אחד (ובמקומו פותח ארל ווטסון), מאבד את הביטחון ומזכיר לפתע את יותם הלפרין ביום בינוני. אם הוא ימשיך כך, מי יודע, אולי הלפרין עוד יממש את האופציה שלו לצאת לסיאטל ולהגשים את החלום הרטוב של כל אם עברייה - להיות הישראלי הראשון משחק (רק) באימונים של הליגה הטובה בעולם.

רידנאוור החל את העונה באופן משכנע ונראה כאחד הגארדים המובילים בליגה, אבל בינואר הוא פשוט לא קיים. לאקי לוק צנח ב-10 אחוזים לעומת האחוז העונתי שלו, וקולע ב-35 אחוזים בלבד מהשדה, ובשבעת האחרונים הוא קלע בדאבל פיגרס רק פעם אחת, וגם זה היה 10 נקודות מצ'וקמקות. התפוקה ירדה גם באספקטים האחרים, כולל אסיסטים, ריבאונדים ושלשות. מה יהיה הסוף אי אפשר לדעת, אבל ניתן לנחש שלוק יחזור למעמדו הקודם במוקדם או במאוחר, אך כנראה שזה יקרה רק אחרי פיטוריו הצפויים של בוב היל.

ראשיד וואלאס (דטרויט פיסטונס):

כולנו חשבנו שבלי ביג בן ראשיד יאלץ לשים גוף גם על הגדולים שבשחקני ה-NBA ולהתמודד בצבע קצת יותר. ואכן, מספרי הריבאונד של "שיד" עלו השנה באופן ניכר, אך כנראה שעל חשבון כל השאר. הוא לא מספק העונה את הסחורה ובמיוחד לא בתקופה האחרונה. נראה שהפציעה של צ'ונסי בילאפס פוגעת גם בו, והוא אינו מקבל את הכדורים לבלטות שהוא אוהב, ברגע שהוא אוהב ובצורה שהוא אוהב. וראשיד, למרות האטיטיוד הקשוח, הוא בסך הכל בחור די מפונק. רק 5 פעמים מתוך 13 המשחקים האחרונים עבר ראשיד את סף 10 הנקודות, ורק פעם אחת מתוכן את סף ה-20. הוא רשם רק פעם אחת דאבל דאבל ואחוזי הקליעה שלו, מן השדה ומאחורי קשת השלוש, מזכירים לאחרונה יותר את מפלס הכינרת ביולי, כלומר גם המגמה היא שלילית. הלילה (בין שני לשלישי) הוא הצטיין עם 1 מ-11 מפואר, שהיה שווב 3 נקודות. את האור בקצה המנהרה עדיין לא רואים, ולא סביר שכריס וובר יעזור לדקות המשחק, לביטחון ולתפוקה של וואלאס המתבגר.