אלופה נצחית ומיואשת

הלחץ מכרסם באנשי מכבי תל אביב. לא היינו צריכים להיות עדים למקבץ הפעולות המביכות של יותם הלפרין בדקות הסיום, לרפרטואר האיבודים המרשים של וויל ביינום, להחטאות הנדירות מקו העונשין של וויצ'יץ' ושארפ או לאיבוד העשתונות של נוון ספאחיה ברגעי ההכרעה כדי להבין זאת. די להסתפק בשיחת הטלפון שערך שלשום המאמן עם מאוריציו באלדוצ'י, סוכנו של טימו ראניקו.

ראניקו הוא שחקן פיק אנד רול חביב ומוביל כדור סביר, שלא מרבה לשגות, אבל הקו האחורי של מכבי זקוק למשהו אחר. למושיע. למנהיג. לקילר. לאחד שכבר ראה וחווה הכל, לא לגירסה בהירת השיער של הלפרין. במכבי הבטיחו "שחקן חיזוק משמעותי". שחקן שהרזומה שלו כולל את רג'יו אמיליה, רוזטו ופזארו הוא הכל פרט למשמעותי. עצם הסיכום המהיר עם ראניקו מעיד על פאניקה.

ההפסד אמש בלתי נסבל מבחינת אנשי מכבי משום שהוא פגע אנושות באחד הנכסים היקרים ביותר שלה, נכס אותו רכשה בדם וביזע בשנים האחרונות: יכולת ההרתעה. אחת הקלישאות השחוקות מתקופתם של גרשון את בלאט אמרה כי מכבי זקוקה לחמש דקות טובות כדי לסגור עניין. המשחק האחרון הוכיח שעם הקבוצה הנוכחית, גם 38 דקות טובות אינן תמיד מספיקות. וזה רע מאוד, בעיקר כי עוד שלושה שבועות מתחילה העונה האמיתית. ובשלושה שבועות קשה לרכוש הרתעה מחדש.

בששת החודשים האחרונים עבר ספאחיה מטמורפוזה. ספאחיה ג'נטלמן אמיתי וגם אחרי הפסדים מבישים עושה בפומבי דין וחשבון אמיתי ואמיץ. אבל הלחץ נותן אותותיו גם בו. בעיקר בו. ספאחיה משדר חוסר שקט ומרבה לצעוק לכיוון שחקניו במגרש, שחקני הספסל, השופטים. אתמול נקלט בעדשת המצלמה גוער ביותם הלפרין על הספסל ואז זורק משהו למוני פנאן. "לא דמיינתי שזה יראה כך", הודה המאמן לפני כחודשיים. המשרה הזו עולה לו בבריאות.

עובדיה החדשים של מכבי נדרשים לתפנית מחשבתית. ספאחיה בעסקי האימון עשרים וחמש שנה אבל שום דבר לא יכול היה להכין אותו מנטלית למה שחווה העונה במכבי. כי מעבר לשלל בעיותיה המקצועיות של מכבי, חלה השנה במועדון תמורה משמעותית נוספת: מכבי מסגלת לעצמה תכונות של קבוצה לוזרית. ועם זה שמעון מזרחי ושותפיו לא יכולים להשלים.

עם שישה מעמדי פיינל פור בשבע שנים, הציב פיני גרשון במכבי סטנדרטים חדשים ובלתי אפשריים להצלחה. דיוויד בלאט הפיקח הבין זאת היטב והעדיף בקיץ שלא להיכנס לקלחת הזו. אלא שספאחיה לא הכיר את המכלול הגדול והעדין והרגיש הזה לעומקו, עד שחווה אותו על בשרו. לכן גם החתים במכבי שורה של שחקנים לא מתאימים. מי שחושב שאפשר לשחק במועדון כה לחוץ עם חמישיה שגילה הממוצע הוא 23.5, לא מבין להיכן הגיע.

מכבי של השנים האחרונות הייתה באנקר. וביינום יכול לספק הרבה דברים, אבל יציבות זה לא אחד מהם. ולהלפרין, כך מתחוור עם כל משחק לא אסרטיבי נוסף, אין הכלים המנטליים להתמודד עם הסטטוס החדש שלו בקבוצה. ואליהו עדיין בחור צעיר והנטל העצום שרובץ על כתפיו מצר את צעדיו. וארנולד סקורר משובח, אבל לא מעבר לכך. וגרין וששון לעולם יהיו שחקנים משלימים. ואי אפשר לצפות מניקולה וויצ'יץ' שיציל את מכבי בכל יום ראשון ויעשה כן גם ביום חמישי. והייאוש גדול, כי הפסד ביתי לציבונה בשבוע הבא ולפתע גם המקום הרביעי הולך לאיבוד. "בדיוק כמו בעונה של הליגה האדריאטית", דבריו של דרק שארפ אתמול. עשו הכל, רק אל תזכירו לשמעון מזרחי את הליגה האדריאטית.