שני משחקים מפברואר

שיקגו - סיאטל: כל הניירות לפח

על הנייר הברס צריכים לנצח, ועל אותו נייר הסיהוקס לא היו צריכים להיות בסיבוב הזה. ביום ראשון (20:00, FOX) שמים קץ לכל התאוריות

עומר סלע

יום ראשון, 20:00, סולג'רספילד פארק, שיקגו

טמפרטורה חזויה: 2- עד 5- מעלות, גשם ושלג

שידור: FOX

את המשחק הזה שיקגו אמורה לנצח ועל הנייר לא צפויות לה בעיות מיוחדות, אבל הנייר כבר מזמן נרטב ויצא משימוש, ובשיקגו שום דבר לא וודאי. הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר השנה מאכזבת רוב העונה, ובכל זאת מצליחה לנצח. הם התחילו את העונה מדהים ועד הניצחון הדחוק על אריזונה במחזור החמישי וההפסד למיאמי במחזור התשיעי, הדובים היו הקבוצה הכי טובה בליגה. גרוסמן היה תותח. לאבי היה אליל.

ואז דברים התחילו להשתנות. שיקגו עדיין לא החלה להפסיד, אבל הניצחונות היו הרבה פחות משכנעים. ההתקפה התדרדרה מאוד ואם ממוצע הנקודות למשחק עד מחצית העונה עמד על 31.57, אחריה הוא ירד ל-22.8, ירידה של כמעט 10 נקודות למשחק. ההגנה ספגה עד מחצית העונה 9.85 למשחק. בצד השני של התקליט – 20.66. ועדיין המשיכו לנצח, איכשהו, בשיניים, עם ההגנה החמישית בטיבה בליגה, ואחת שמבקיעה נקודות, ועם דווין הסטר והקבוצות המיוחדות.

סיאטל, כמו שציינו בשבוע שעבר, נראתה לא טוב כל השנה, וגם חזרתם של האסלבק ואלכסנדר לא גרמה לקבוצה להתחיל להרשים. על הנייר הסיהוקס נראים חזקים מאוד, שוב – אותו נייר מקומט ולא אמין, אבל בשטח, מאומה. ניצחון אחד במהלך העונה הסדירה על קבוצת פלייאוף (ג'איינטס, סיבוב שלישי) וציפיות שהופרכו מקבוצת הסופרבול של השנה שעברה. למעשה, הסיהוקס בכלל לא צריכים להיות בסיבוב השני של הפלייאוף והם יודעים את זה. המזוודות כבר היו ארוזות והקבוצה התכוננה לקראת לחיצות הידיים המסורתיות של המפסידים ואלמלא אותה השמטה אומללה של רומו בסיום משחק הויילד-קארד סיאטל היו עכשיו חזרה בוושינגטון.

טוב לדעת (מקודם)

מדרסים בהתאמה אישית בחצי שעה - ואתם יוצאים לחיים חדשים

לכתבה המלאה

יחי ההבדל הקטן

מאמן: לאבי סמית' הופך להיות אחד המאמנים המעניינים בליגה. המאמן, לא הקבוצה. בשנתיים האחרונות שיקגו היא אחת הקבוצות המובילות והגנת הפלדה שהוא בונה מאחורי אורלכר היא נהדרת. אולי הדבר שאני הכי אוהב אצלו הוא האמון והביטחון שהוא נותן לשחקנים שלו. גרוסמן מפשל? הוא הקוורטרבק שלי. זאת הקבוצה שלי, ואנחנו מקום ראשון בדיוויזיה. צריך לזכור, כמובן, שעל הספסל אין לו כוכב גדול בקוורטרבק, בסך הכל בריאן גריסי.

על מייק הולמגרן נאמר כבר הכל. אליפות עם גרין ביי, הופעת אורח בסופרבול של השנה שעברה. הוא מאמן מעולה, מנהל משחק גדול ואיש נחמד. אבל לי יש תחושה אחת תמיד שמעיבה על היתר. הולמגרן נראה כאילו הוא מקבל את התבוסות עם השחקנים שלו. אין אצלו צעקות, המרצות ובעיטות בישבן. למרות הרזומה והניסיון של הולמגרן, אני נאלץ ללכת עם לאבי.

קוורטרבק: אוי רקסי רקסי, איך שאתה פתחת את העונה הזאת, כמו רוח צפונית חזקה, בלתי מנוצח, מדויק, לוקח החלטות נכונות, סופר קוורטרבק. איך נפלו גיבורים. גרוסמן, כמו כל כך הרבה אחרים לפניו, פשוט איבד את דרכו. ברגע שהגנות היריב למדו לעקוף את קו ההתקפה של הברס גרוסמן מצא את עצמו תחת לחץ ובמקום הזה הוא התחיל להתבלבל. שימו לב לנפילה ברייטינג – חודש ראשון 100.9, חודש שני 81, שלישי 57.1, רביעי 64.4. הרי כולם יודעים שגרוסמן יכול, הוא הרי הראה לנו, כשהבטחון שלו היה גבוה ואפילו בחודש האחרון במשחקים סולידיים נגד טמפה וסנט לואיס. אגב, הרבה מיכולתו של גרוסמן תלויה בקו ההתקפה. אם זה יישמור עליו, הוא יהיה טוב הרבה יותר.

מהצד השני מאט האסלבק. כשהוא בריא הוא הוא קוורטרבק טוב, אפילו טוב מאוד – קווטרבק של סופרבול, של פרובול, שחקן יציב ומדויק. אבל היום, אפילו שהוא כבר כמעט 100% כשיר, הוא לא מספיק חד. התקשורת שלו עם צוות הרסיברים לא מספיק מדויקת והוא לא מספיק נייד ומהיר ועדיין – ייתרון להאסלבק בשער שדה.

ראנינג בק: תומאס ג'ונס וסדריק בנסון הם הנחת של ההתקפה השיקגואית. מפמפמים על הקרקע ומושכים את המשחק איכשהוא, גם כשרקסי מדדה. אלכסנדר הוא אחד משלושת הטובים בליגה, כשהוא בשיאו. שתי התקפות הריצה היו בינוניות השנה, הן מדורגות במקומות 14, 15 בעונה הסדירה ושתיהן, איכשהו, הצילו את התקפות הקבוצות שלהן. עדיין, לאלכסנדר יש הרבה יותר סיכוי להפגיז במהלך יוצא דופן מאשר לשני הדובים. יתרון לסיאטל.

הגנה. עם כל הכבוד להגנה של סיאטל, ויש הרבה כבוד, אין על החבר'ה של אורלכר. קודם כל אין על אורלכר אבל בכלל, כקבוצה, ההגנה של שיקגו מצוינת, למרות שפתאום הגיע החודש האחרון והרס את הסטטיסטיקה. 26 נקודות בארבעת המשחקים, נגד טמפה, דטרויט, גרין ביי וסנט לואיס. לא יפה. אבל עכשיו, אחרי מנוחה של שבועיים, שיקגו מוכנים לקראת האתגר. הם יכולים לעשות נקודות דרך ההגנה וזו אחת הקבוצות היחידות בליגה, כמה אבסורד, שמרגישה יותר נוח כשההגנה על המגרש מאשר ההתקפה. ומגוחך ככל שיהיה, בעונה הסדירה זה עבד להם. יתרון לשיקגו.

יחי ההבדל הגדול

קבוצות מיוחדות: בשתי מלים: דווין הסטר

שיקגו תנצח, והיא תעשה זאת מנקודות שיבואו מההגנה או מהקבוצות המיוחדות. סיאטל, בעיניי, היא הקבוצה הכי בינונית שנותרה חיה בפלייאוף. הם לא אמורים להיות פה, לא שזה אומר משהו, כבר ראינו בהיסטוריה לא מעט קבוצות שפתאום קיבלו מומנטום ונזכרו איך לשחק והלכו עד הסוף, זה קרה ועוד יקרה.

במשחק הראשון בין שתי הקבוצות, בעבר הרחוק של המחזור הרביעי, כשהדובים נראו רעננים ומוצלחים, שיקגו דרסה את סיאטל בקלילות 6:37 עם שני טאצ'דאונים של ג'ונס ושניים של גרוסמן. המשחק הפעם יהיה שונה, בייחוד בגלל חוסר הביטחון של גרוסמן מול הקהל שלו, שלא אוהב אותו יותר. גרוסמן יצטרך להתמקד במסירות מהירות - כשהוא משחרר מהר הוא מדויק מאוד, ובמהלכים ארוכים לברנרד בריאן ומוחסין מוחמד, ולנצל את הגנת המסירה הפצועה של סיאטל, בלי להשאר הרבה זמן בפוקט. כל זה לצד הרבה ריצות. מהצד השני הסיכוי היחיד של סיאטל הוא למצוא את ההגנה לא מוכנה או במילים אחרות להרחיק את הכדור מאורלקר, כלומר ריצות לצדדים ומסירות לטווחי ביניים וארוכים – בין 15 ל-40 מטרים, גם הם לצדדים. ניו אינגלנד עשתה את זה מושלם נגד הג'טס השבוע.

אני מאמין שהברס יקבלו לפחות טאצ'דאון אחד מההגנה או מהקבוצות המיוחדות וינצחו את המשחק בהפרש של בין 10-14 נקודות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully