אומרים שלום לאיש עם הסנטר

בעיצומו של מאבק הפלייאוף מתעכב עומר סלע על קרוסלת המאמנים בליגה, כשמעל לכל הוא מתגעגע לביל קווהר, אגדה בהתהוות

עומר סלע

ינואר הגיע, ועימו אחד החלקים המרתקים של עונת הפוטבול המקצוענית. לא, אני לא מדבר על הפלייאוף, שיזכה לחיים ארוכים, אני מדבר על תחילת עונת המלפפונים החמוצים של מאמני הליגה הקשוחה בעולם.

הימים הראשונים של השנה החדשה מרתקים מתמיד ב-2007. הרבה אקשן רדום מתוך מאחורי הקלעים של הקבוצות הגדולות, הרבה ספקולציות והרבה פרידות – חלקן שמחות, חלקן עצובות, חלקן מפתיעות ורובן צפויות מראש.

עוד בוואלה!

המותג שכובש את השוק: סל מוצרי הטיפוח לשימוש ביתי שאת חייבת להכיר

לכתבה המלאה

מפוטר בשביל פטרינו

מאמן אחד שאיבד את משרתו, באופן צפוי, הוא ג'ים מורה ג'וניור מאטלנטה. מורה ג'וניור הגיע לקבוצה לפני שלוש שנים והציפיות היו כבירות. בעונתו הראשונה כמאמן ראשי הקבוצה הגיעה לגמר ה-NFC והפסידה לפילדלפיה. מייק ויק נראה כמו הדבר הגדול הבא והוא ומורה נראו מאוהבים כמו ג'ואי פורטר וביל קווהר (חכו, תבינו עוד מעט). אבל בשנתיים האחרונות הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף, למרות שהיו מועמדים ברורים והיחסים בין זוג האוהבים התערערו, עד להערותיו של ג'ים מורה האב, לפני כחודש, על היותו של ויק 'הורג מאמנים'. מה שבכלל סימן את מורה בפני הבעלים, ארתור בלאנק, היה ראיון רדיו בו אמר (מורה עצמו טוען שרק צחק), כי חלום חייו הוא לאמן את אוניברסיטת וושינגטון, ואם יציעו לו את המשרה, יקפוץ עליה.

לכולם היה ברור שמורה ו-ויק לא ימשיכו לשחק יחדיו. קשה לדעת אם הנהלת הקבוצה לא היתה מעדיפה את מורה על הקווים מאשר את ויק עם הכדור, אבל ההחלטה היתה ברורה. במקום מורה הפאלקונס החתימו אתמול מאמן רוקי מבטיח שנחשב לאחד מהמוחות ההתקפיים הגדולים בפוטבול האמריקאי. בובי פטרינו היה מאמן התקפי בלא פחות מ-6 מכללות מאז 1983. ב-NFL הוא היה מתאם ההתקפה של ג'קסונוויל בין השנים 1997-2002. אני יודע, אני יודע, אתם לא מתרשמים אבל בין 1997 ל-2000 ההתקפה של הג'אגס היתה מצוינת. 2003 - חזרה ללואיוויל והפיכתה לקבוצה התקפית נהדרת. השנה, עם הפסד אחד בלבד והמקום החמישי במכללות, פטרינו זכה עם הקרדינלס בפד-אקס אורנג' בול. הפאלקונס מאמינים שהוא המוח החינוכי וההתקפי להצליח עם ויק.

באריזונה פיטוריו של דני גרין היו צפויים כמו המאזן של הקרדינלס. בקבוצה רק המתינו לסיום העונה כדי לצאת הוגנים. גרין הוא מאמן לא רע, בסך הכל. בכל זאת, הוייקינגס של 1999 הגיעו לגמר ה-NFC והפסידו, מהחטאה לא מחייבת של הבועט גארי אנדרסון, לפאלקונס (איך גלגל מסתובב). הקרדינלס עדיין לא החתימו מאמן. הרבה שמות מסתובבים באוויר, ביניהם רון ריוורה, מאמן ההגנה של הברס, שרואיין במדבר השבוע ונראה מבטיח. שם נוסף, בעל ידע ייחודי בפוטבול, הוא א. גרייזס, הקקטוס היהודי.

סיפור גדול נוסף שהסתובב השבוע בליגה המקצוענית היה עזיבתו של ניק סייבן את מיאמי, לטובת מכללת אלבאמה. השמועות והרכילויות אומרות שסבאן בחר את הראש הקטן והכסף הגדול של המכללות. סייבן עצמו אומר שהוא תמיד רצה לשוב למכללות, שם הוא נחשב למאמן דגול. הסיפור התפוצץ לאחר שסייבן הבטיח, לפני כחודש, שהוא עומד להישאר לפחות עונה נוספת בפלורידה. שבועיים אחר כך הוא חתם באלבאמה, למורת רוחם של הדולפינים הזועמים. "אני חייב לומר זאת," הוא הצהיר בקור רוח ב-21 בדצמבר. "אני לא הולך להיות המאמן של אלבאמה. אני אפילו לא צריך להגיב לדברים. אמרתי את זה שוב ושוב".

נשיקת איש העכביש

אבל הסיפור הגדול הוא פרישתו של ביל קווהר מאימונם של הפיטסבורג סטילרס, אחרי 15 שנים כמאמן הקבוצה (משאיר את ג'ף פישר כמאמן היציב ביותר בליגה עם 13 שנים על הקווים של טנסי). בשביל פיטסבורג עידן חדש ומוזר מתחיל. לקבוצה הכי יציבה בליגה מבחינת צוות האימון, היו רק שני מאמנים ב-38 השנים האחרונות (!), אתם יכולים להאמין לזה? צ'אק נול, שזכה עם הקבוצה ב-4 אליפויות, אימן שם 23 שנים. קווהר החליף אותו לעוד 15. מדהים, בייחוד בספורט המודרני בו האוהדים מחליפים צדדים כל רגע והשחקנים שולטים בגורלם של המאמנים (ראו ג'ים מורה ומייק ויק).

לקווהר היתה קריירה נפלאה בפיטסבורג, גם לפני הזכייה באליפות של 2005. הוא נחשב למאמן קשוח במיוחד אבל מוערך, כמעט נערץ, על ידי השחקנים שלו. אולי רגע השיא של הרומנטיקה הדביקה בינו לבין השחקנים היתה הנשיקה הארוטית בתחילת העונה שהצמיד ג'ואי פורטר לצווארו של הסנטר. זה היה דביק, זה היה מעורר צמרמורת, זה היה מקסים. רוצים לראות? לבעלי לב חזק בלבד (לינק למטה).

קווהר קיבל את המושכות לקבוצת הפלדה בגיל 35, צעיר וחסר ניסיון כמאמן ראשי. את שנות הלמידה שלו עשה תחת מרטי שוטנהיימר בקליבלנד וקנזס סיטי. החשש, באופן שמזכיר את המצב הנוכחי, היה גדול. אחרי מאמן אלמותי, אחרי קבוצה של 4 אליפויות, אחרי יותר משני עשורים של בטחון והתמדה (למרות שבשנים האחרונות של נול הקבוצה כבר לא תפקדה) להחתים מאמן רוקי, ועוד כל כך צעיר, היתה החלטה קשה ביותר בשביל האחים רוני.

אבל קאוהר התאים לתפקיד יותר מכל אחד אחר. בהיותו ליינבקר מעולה בעברו, קווהר היה מאמן הגנה-קודם עם לגיטימציה חזקה למשחק הריצה, וזה מה שבעיר הפלדה היו צריכים. אמנם השנים של נול היו שנות מסירה, עם טרי ברדשאו מככב בארבע האליפויות, בפנסילבניה רצו יציבות, וזו הגיעה מייד. בעונה הראשונה שלו כמאמן הקבוצה קפצה ממאזן של 7:9 למאזן של 5:11. קווהר זכה בתואר מאמן השנה.

בשנת 1995 הוא היה המאמן הצעיר בהיסטוריה שמביא קבוצה של הסופרבול. בסופרבול 30 הקאובויס של ג'ימי ג'ונסון היו גדולים עליהם, עם 17:27במשחק בכלל לא צמוד, אבל זו היתה אחת העונות הגדולות של קווהר והברזלים, עם קבוצה לא מרשימה על הנייר, בראשות ניל אודונל הקווטרבק ויאנסי ת'יפגן הרסיבר. בהגנה שיחקו רוד וודסון, גרג לויד וקארנל לייק.

מאז 95 הקבוצה הגיעה לשש הופעות בפלייאוף מתוך 11 עונות. ההגנה, ביחד עם זו של בולטימור, נחשבת לטובה בעשר השנים האחרונות. ההתקפה השתפרה ללא הכר. אחרי נסיונות מעניינים בשנים מוקדמות יותר, עם קורדל סטיוארט, קוורטרבק שהיה אמור להיות מייקל ויק עוד לפני שויק התברר כאשליה, הקבוצה לא הצליחה להגיע מספיק רחוק וסטיוארט, בחור מקסים עם כשרון לא מבוטל, לא עמד בלחץ הכבד. ג'רום בטיס, הידוע כאוטובוס, השתלט על משחק הריצה של הקבוצה והפך לאחד הסמלים של השחורים וזהובים בעידן המודרני והרץ המתאים לשיטת הטחינה המאסיבית של קווהר.

בשנת 99 היינס וורד, ה-MVP העתידי של הסופרבול, נחת בקבוצה. בעמדת הקוורטרבק התחלפו שמות כמו מגבות מלוכלכות – מייק טומצ'אק, קנט גרהאם, טומי מאדוקס. עד שהגיע רות'לסברגר והביא לקווהר את הטבעת הנכספת. עם קבוצה מחוספסת וטובה, כשווילי פארקר מוביל את משחק הריצה, עם רנדל-אל שעושה הכל ועם ההגנה המפוצצת (טרוי פולמאלו, פורטר המנשק, לי פלאוארז, ג'יימס פאריור, לארי פוט ואחרים) עכשיו קווהר יכול ללכת הביתה.

הרפסודה שוב מחפשת לצוף

קווהר הודיע על פרישה מייד עם סיום העונה, למרות שהדיבורים התחילו כבר בסיום משחק הסופרבול. התחושה היתה שהסנטר עשה את שלו והוא יכול ללכת לנוח. אחרי 15 עונות קשות ומטרידות קווהר, סוף סוף, הגיע אל הבאר ועכשיו הוא רוצה לשבת ומל האח ואשתו והבנות ולשתות ממנה. מי שמעוניין לצפות במסיבת העיתונאים בה הודיע הסנטר על פרישתו מוזמן, לא להיבהל מהסוודר המרשים.

קווהר אומר שהוא פורש לא מתוך שחיקה או עייפות. "מגיע זמן בחייך." הוא אומר, "אני שמח ובריא והייתי בר-מזל, אתה חייב לשים דברים בסדר העדיפויות הנכון. המשפחה שלי הקריבה הרבה בשבילי, ואני מצפה בכיליון עיניים להיות שם בשבילם. זה הזמן הנכון". השמועות היום אומרות שקווהר לא פורש כדי לצאת מפוטבול אלא כדי לנוח. מביני דבר אומרים שתוך שנה, מקסימום שנתיים, האיש חוזר לאמן. הוא רק צריך להטעין את הבטריות ולחדש את האש.

בינתיים, בעיר הברזל, החיפושים אחר מחליף התחילו. שני המועמדים הבכירים כיום הם שניים מעוזרי המאמן של הקבוצה: ראס גרים (עוזר מאמן ומאמן קו ההתקפה) וקן וויסנהאנט (מתאם ההתקפה). שמות נוספים הם קם קמרון (מתאם ההתקפה של סן דייגו) וריוורה. אחרי שנה בה המאמנים החדשים הרשימו מאוד (פייטון בניו אורלינס – מאמן השנה, מאנג'יני בניו יורק, מייק מקארת'י בגרין ביי) הליגה מתחילה לעבור לדור הצעיר והנמרץ של המאמנים. בכל אופן, מה שבטוח הוא שעידן חדש ושונה מתחיל בפיטסבורג. אי היציבות של הליגה טבע ובמקומו הרפסודה תתחיל לצוף שוב, עד שתמצא לעצמה מעגן. אולי זה יקרה במאמן הראשון, כמו שקרה עם קווהר, אולי זה ייקח הרבה שנים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully