הכנה להתרסקות

הסערות סביב הנבחרת הצעירה מאז העפלתה לאליפות אירופה מזכירות מקרים דומים בנבחרות אפריקאיות, שלא ידעו להתמודד עם ההצלחה

חמי אוזן
06/01/2007

את ההקבלה המדויקת ביותר למה שמתרחש בהתאחדות מאז ההישג של הנבחרת הצעירה, אפשר וצריך למצוא במקומות מסוימים באפריקה. הכרוניקה היא די זהה ובעיקר נושכת: העפלה לטורניר חשוב, אופוריה מוגזמת ובסופה מאבקי אגו, קנאה בכוכבים הראשים, הורדות ידיים, איומים, משברים, פיצוצים, הכנה לקויה וכישלון צורב בטורניר. אנחנו עדים לכך כמעט לפני כל מונדיאל. חלקנו אפילו תוהה מדי ארבע שנים לגבי אם מספר המשתתפות מהיבשת השחורה מוגזם בהתחשב בתוצאות – טענה שמקפלת בתוכה את ההנחה שגם אנחנו יכולים. האמנם, איצ'ה?

השם ג'ומו סונו אינו מוכר בארץ, אבל מדובר בשם הגדול ביותר בכדורגל בדרום אפריקה, מארחת המונדיאל הבא. הנסיך השחור של הכדורגל הדרום אפריקאי, שהתחיל בכלל כמוכר בוטנים ותפוחים, כיכב בניו יורק קוסמוס האמריקאית בסוף שנות ה-70' ובהמשך העז לקרוא לקבוצת כדורגל ביוהנסבורג על שמו - ג'ומו קוסמוס. סונו היה מאמן העל של נבחרת דרום אפריקה בשתי קדנציות שונות והוא מדורג במקום ה-49 ברשימת גדולי האומה הדרום אפריקאית. ג'ומו סונו הוא האזהרה הכי טובה שיש להיסטוריה לתת לנו בכל הנוגע להתנהגות בעקבות העפלה לטורניר גדול.

בשנת 2000 הגיע להדריך את נבחרת דרום אפריקה קרלוס קיירוש, יליד מוזמביק, ולקח את חניכיו של סונו לשעבר עד למונדיאל 2002 ביפן וקוריאה. עם ההצלחה הגיע הבלגן, שהתעצם כאשר הדרום אפריקאים עפו ברבע גמר אליפות אפריקה על-ידי המארחת מאלי, חצי שנה לפני הגביע העולמי. התוצאה: סונו מנהל טכני, עזר כנגדו של קיירוש. המוזמביקי, שהגיע אחר כך לריאל מדריד, לא רצה לפוצץ את מה שהנבחרת השיגה, וניסה לבלוע את הצפרדע. וזה היה קשה. קיירוש התעקש על עצמאות בלעדית בקביעת הסגל והצוות המקצועי לטורניר החשוב שמחכה במזרח הרחוק, אבל סונו בעל השררה והכוח בדרום אפריקה דרש דמוקרטיה. להתאחדות היה ברור עם מי היא הולכת, ובמרץ 2002 היא הוציאה הודעה לפיה קיירוש התפטר בגלל חוסר שיתוף פעולה עם סונו. קיירוש הכחיש תחילה, אבל הבין את המסר והעביר את הנבחרת לסונו, שהיה על הקווים ביפן וקוריאה.

גם טוגו של 2006 יכולה להזכיר לנו במעט את הקומדיה העצובה של איצ'ה, קשטן, לוזון וגיא לוי. אולי אפילו יותר מדרום אפריקה. מדינה קטנה ומתוסבכת, שמצאה את עצמה לראשונה במונדיאל. קצת לפני יוני 2006 המאמן הניגרי המצליח סטפן קשי התפטר, הוחלף על-ידי אוטו פפיסטר הגרמני, שעזב בעצמו לפני הופעת הבכורה מול דרום קוריאה בגלל מחלוקת על מענקים וחזר לקווים מעט לפני שריקת הפתיחה. התוצאות במונדיאל לא היו מפתיעות כמו הפרידה מפפיסטר "השיכור", כהגדרת מנכ"ל ההתאחדות הטוגולזית.

אפשר לתת עוד הרבה דוגמאות, אבל ההקבלה למה שקורה בנבחרת הצעירה ברורה לעין. הזובור שמבוצע בגיא לוי על-ידי הקנאים בצמרת ההתאחדות, מאבקי הכוח שדחקו הצידה את הבעיות בהכנות, איוש הסגל, הצוות המקצועי ומשחקי האימון, עלולים להיות רק המתאבן למה שצפוי לנו בקיץ בהולנד. החוכמה היא לא להגיע להישג מקרי, אלא לשמר אותו. להפיק ממנו גרעין, נקודת ציון, יסוד להתקדמות. הקשיים עד להצלחה זניחים לעומת היכולת להתמודד עם ספיחיה. ונכון לעכשיו, במבחן האמיתי והחשוב אנחנו נכשלים. הכדורגל הישראלי לא היה מוכן לכך, כי כאן בדרך כלל מפרקים ולא בונים. במקום שאירופה תראה ביוני את גלריית הכישרונות שלנו, שיתנסו בטורניר חשוב באמת, אנחנו בדרך לפיאסקו הגדול באמת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully