ליגה של בליינים

"תגיד, מה אתה היית עושה בגיל 23? לא היית יוצא? תיכף תגיד לי שהיית יושב בבית עם ההורים שלך ורואה 'מי רוצה להיות מיליונר'. בארים ודיסקוטקים, ככה מבלים היום. אתה מכיר דרך אחרת לבלות, או שאולי אסור לי? זה שאני כדורגלן מחייב אותי לחיי נזירות? עזוב, אני בשיאי, בכושר טוב, מרוויח טוב, נראה מיליון דולר, בחורות מתות עליי... אין לי שום סיבה להתנצל".
(שחקן פעיל בליגת העל, במונולוג חושפני על השגרה הספורטיבית שלו ושל חבריו למקצוע).

כן, אנחנו מבינים אותם. הם צעירים, יפים ורווקים, וכמו כולנו, רוצים ליהנות מהחיים. אז הם שותים, מעשנים, מריחים, ואם הם חרמנים ונחושים, אז גם מזיינים. בשירותים. וכמו על הדשא, הם עושים את זה בעמידה. 90 דקות. ואנחנו מתעניינים בכל צעד שלהם, קוראים כל אייטם, בוחנים כל צילום. המדור "גליצ'ים", שמדווח באדיקות על כל צעד של הכדורגלנים, כבר מזמן הפך למקום הראשון שבו מאמני ישראל מבררים מה עשו אתמול בלילה השחקנים שלהם. תשאלו את שטראובר וגוטמן.

מי זוכר שפעם, בימי התום, כשילדים חלמו על קריירה מקצועית, הם פינטזו על גולים. בדמיונם הם רצו בידיים מונפות לעבר היציעים, הקהל קורא בשמם, חבריהם לקבוצה מניפים אותם על הכתפיים. פעם כדורגלנים נראו כמו אורי מלמיליאן, ספורטאים אפורים, משעממים, שרק כדורגל היה בראש שלהם.

למען האמת, ההתרפקות הנוסטלגית לא ממש מוצדקת. גם אז היו יצרים, בגידות והתהוללויות. גם אז היו סיפורים על מאמן שחגג עם שחקניו ועל סופרסטאר שלא תפקד במשחק גדול עקב פרידתו מהמאהבת. אבל הכל היה אינטימי יותר ולא מתוקשר, עם פחות מדורי ספורט, פחות ערוצי שידור ובעיקר בלי אותו מדיום משוקץ המכונה "אינטרנט".

היום כולם רוצים להיות כמו נינט. כדורגלנים חולמים על חיי הזוהר, על מדורי רכילות וצלמי פפראצי, על סגנון חיים ראוותני ונוצץ. הבעיה היא שמעמדם הסלבריטאי מחייב אותם להימצא במקומות הנכונים, ואיצטדיון "לויטה", כידוע, לא תמיד עומד בסטנדרטים המחמירים של ידועני הביצה. אז הם יוצאים לבלות. הבעיה: אלכוהול, עשן סיגריות וארבע שעות שינה לא תמיד הולכים יד ביד עם הכדורגל. מתבר שזה לא כל כך מפריע לרובם.

"פעם זה היה אחרת", מספר בקנאה גלויה שחקן נבחרת לשעבר, "היה יבש. היינו הולכים לבתי קפה, לא היו בארים כמו היום. בגלל זה עכשיו אני מפצה את עצמי ויוצא לכל המקומות האופנתיים האלה. הרבה פעמים אני רואה כדורגלנים שמגיעים למצב שהם נשפכים, ובעל הבית צריך להבריח אותם החוצה מהדלת האחורית. כל כך שפוכים שהם לא יכולים לנהוג הביתה. זה מביך".

"אי אפשר להתאמן אחרי לילה כזה", טוען כדורגלן העבר, "הגוף לא נח נכון, ואז אתה הופך לשברירי. הגוף שלך חלש, וכשהוא חלש הוא מועד לפציעות. קח לדוגמה את כוכבי בני יהודה (השמות שמורים במערכת, ל"ר). הם כל הזמן יצאו לבלות, ותראה איפה הם היום. אורח החיים הזה של האלכוהול והיעדר שעות שינה בסוף מחלחל. אותו דבר הכוכבים הצעירים של מכבי ת"א. חביבי, אלה שחקנים ששיחקו בליגת האלופות מול יובנטוס ובאיירן, אבל מה שעניין אותם היה רק לצאת בלילה. תראה אותם עכשיו, אלי כהן לא רוצה לגעת בהם".

מבחינה חוקית אין סעיף בחוזה של השחקן עם הקבוצה שאוסר עליו לצאת לבלות. יש דרישה לקיום אורח חיים ספורטיבי, אבל ההגדרות הן די מעורפלות. "בדיוק בגלל זה בימים אלה אנחנו שוקדים על נספח לחוזה שיפרט בצורה מדויקת מה מותר ומה אסור מבחינת אורח חיים, וזה כולל גם תזונה וגם בילויים", מספר אבנר טויטו, מנהל מכבי ת"א, "כרגע שחקן שיוצא עד שעות מאוחרות לא עובר על סעיף בחוזה, אבל הוא מפר הוראות מפורשות של המאמן".

אבל מה לעשות שאחרי משחק הגוף מפוצץ באדרנלין, הדם זורם ואי אפשר לישון? "יום-יומיים אחרי המשחק מותר לצאת עד אחת בלילה, אולי שתיים", אומר טויטו, "אבל מיום שלישי עד סוף השבוע זה אסור בתכלית".

טויטו יודע על איזה שחקנים הוא צריך לפקוח עין ועל מי הוא יכול לסמוך, ובעל כורחו, הוא גם נאלץ לגלות בקיאות מרשימה ברזי הבליינות התל-אביבית. "שלא יגידו לי שהם יוצאים לשתות אבל חוזרים מוקדם, כי בת"א אין מה לצאת לפני 11 בלילה", הוא מספר, "אם מישהו הולך להצגה בקאמרי וחוזר ב-12 בלילה זה לא נורא, אבל אם הוא עושה סיבוב ברים, קופץ מה'גוגו' דרך ה'ארליך' עד ל'וולווט' ודופק שאטים וצ'ייסרים של וודקה בכל מקום - זו כבר עבירה חמורה". כמו שאומרים באתר המתחרה, שאפו למנהל התותח על הבקיאות.

אז למען שאר מנהלי הקבוצות, להלן פירוט קצרצר לגבי מפת הבילויים: ידידינו הצעירים עשויים למצוא את עצמם ב"דאגלס" בהרצליה, שם מיכאל זנדברג, שעבר קורס ברמנים, יכול לפנק אותם מאחורי הבר (כי הוא חבר של אחד מבעלי המקום); אם הם שייכים לדור הצעיר דוגמת טוטו תמוז, ברק יצחקי ואלירן דנין - אז הם יגיעו ל"וולווט" במסגר, ויישבו בפינה הקבועה של ראובן עובד; אם הם שייכים לחבורה של פרננדז, אנסומבו, מסודי ושות' והשעה כבר שלוש לפנות בוקר ואפילו ה"וויסקי גוגו" בנמל ת"א מתרוקן מבחורות, אז תמיד אפשר להרים טלפון לג'ובאני רוסו והכנופיה הקרואטית (שאימצה את משה ביטון) ולראות אם אולי הם בדרך ל"ברקפסט" ברוטשילד. פלא שלחלקם לא נשאר כוח לגליצ'ים?

זה לא יהיה הוגן להפוך את כל הכדורגלנים לפרחחים חסרי אחריות. בדרך כלל רוב הבילויים מרוכזים בין הימים שבת לשני, בהתאם לדרישות הקבוצות, כשאין אימון למחרת או שהוא מתקיים בצהריים. נדירים הם השחקנים שגם בשאר הימים מבלים עד השעות הקטנות של הלילה כשב-9:00 הם כבר צריכים להתייצב רעננים לאימון הבוקר.

ישנה שכבה גדולה של "ילדים טובים", המקצוענים, שלא יוצאים בכלל והמקסימום שהם מרשים לעצמם זה להשתולל פעם בכמה שבועות עם פחית קולה. אלו שחקנים שיודעים שאם הם יעשו טעות הם לעולם לא יגשימו את החלום האירופי, שזה המקצוע שלהם והגוף חייב לנוח. מאלכוהול לוקח זמן להתאושש גם מבחינה תדמיתית, ורובם מבינים שאם הם רוצים להמשיך להרוויח עשרות אלפי דולרים בחודש - כדאי להם ללכת לישון בזמן.

ובכל זאת, תמיד יימצא החוכמולוג שיטען שהמגבלות האלה פוגעות לו בשמחת החיים, שכל האיסורים למיניהם משבשים לו את חדוות המשחק, ואז הוא ייתן כדוגמה את אירופה, שם פחות מתערבים בחיי הפנאי של הכדורגלנים. "איזה אירופה?", שואל טויטו, "אנחנו רחוקים שנות אור מרמות המקצוענות האלה. טל בן חיים סיפר איך שחקני בולטון שכרו מטוס כדי לטייל ולהשתכר כולם ביחד בפגרה, אבל הם חזרו לאימונים כמו שוורים. אצלנו שחקן שלא ישן בלילה נרדם באמצע החימום".

עם כל הכבוד לאלכוהול ולמדורי הרכילות, מה שמניע את כל היציאות הללו זה מה שמניע גם את שאר העולם – החיפוש אחרי אהבה. לדברי שחקנים רבים, התיאבון המיני שלהם גדול בהרבה מזה של האדם הממוצע. אם יש חוט המקשר בין הכדורגלן של פעם וזה של היום זה מסע הציד המתמיד.

"חוץ מכדורגל, בחורות זה הדבר היחיד שמעניין", אומר שחקן העבר, "אנחנו השחקנים נחשבים לזיון מעולה בגלל שיש לנו כושר מצוין. אני נותן מספרים של שעה, ואתה יודע, בנות מדברות ביניהן. אתה שאלת למה יוצאים, ואני אומר לך שמלבד הרצון הבסיסי הזה של לשאוף קצת אוויר ולפרק מתח, תשעים אחוז נע סביב הבחורות".

"אפילו במלון של הנבחרת לפני משחק חשוב כמו דנמרק הם לא יכלו להתאפק", מזכיר לנו השחקן נשכחות, "והרי זו לא הייתה הפעם היחידה".

- אז מה לגבי המיתוס של הכדורגלן שמתחתן בגיל צעיר בשביל שיהיה לו שקט מקצועי?

"שקט?! שקט זה שיש לך בית לבוא אליו ויש ארוחת ערב, אחרי זה אתה יוצא כרגיל. אתה בעצם מתחתן כדי שבאמצע הלילה החברים הנשואים שלך לא יוכלו לבקש ממך את המפתח לדירה השכורה שלך".

ונסכם בהבטחתו העדכנית של דובר ההתאחדות ב-16 השנים האחרונות, שאול אייזנברג: "אחרי שאוציא את הספר שלי, הרבה אנשים יחזרו לישון לבד". ליתר דיוק, הרבה אנשים ייאלצו לשוב ולהשאיל לחבריהם את הדירה השכורה.