ניפץ את הסטיגמות, ואת הגלים

לציין את קלי סלייטר בסיכומי השנה בגלל שהוא יפה, זה כמו להגיד על מייקל ג'ורדן שהוא קרח. לשים אותו ברשימה אחת עם וטרנים כמו בקהאם ולחשוב שדווקא הוא הדמות הספורטיבית השולית, זה פשוט לרדד את כל העניין הספורטיבי לכיוונים שאנשי עט מסוימים היו לוקחים, או כפי שמכנים את התופעה בניו יורק טיימס – ספורנו (ספורט ופורנו). וחבל. קלי סלייטר הוא לא איזה גולש מגניב שמעשן שאכטות כל היום ומתחיל כל משפט ב"dude", אלא פנומן שמוזכר באותה נשימה יחד עם מייקל ג'ורדן ולאנס אמסטרונג. אחד ששולט בענף בו הוא מתחרה, ובמקרה של סלייטר מדובר בענף גלישת הגלים.

הוא גם סיפור הקאמבק הספורטיבי המושלם. אחרי שטחן צעירות בין ענקי הגולשים של שנות ה-90 כמו, טום קארן, דרק הו ומרטין פוטר ויכל להם כבר אז בגיל 20 כשקטף את התואר העולמי הראשון שלו, הפך סלייטר לתופעה שעד אז לא ראו כמותה, שינה את פני הגלישה וזכה בשש אליפויות שנתיות (1992, 1994-1998). ב-1999 הוא פרש בשיא. אלא שאז גילה שזיונים עם פמלה אנדרסון ומשחקי גולף עם סילבסטר סטלונה לא ממלאים את החור שנפער בלב. וכשאביו נפטר באותה תקופה ממחלת הסרטן, הוא החליט לחזור לעשות את הדבר שהוא עושה הכי טוב. רק שאז ב-2003 היה כבר אלוף חדש שהשתלט על הענף, אנדי איירונס שמו, שלמעשה מאותו רגע הפך ליריבו המושבע. איירונס זה לא עשה הנחות לגיבור הילדות שלו וזכה באליפויות העולם ב-2002-2004, וסלייטר הסופרמן לראשונה בחייו חווה את עלבון ההפסד. מצד שני, הוא יספר לאחר מכן שזה מה ששיחרר אותו, וגרם לו להרפות באמת, מה שהוביל אותו לתואר השביעי (ב-2005) והשמיני (ב-2006) בקריירה חסרת התקדים שלו, תוך כדי שהוא משיג את התוצאה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם בטור העולמי. אחרים יגידו שהוא בסך הכל רצה להרשים את חברתו החדשה הסופר מודל הברזילאית ג'יזל.

אומרים על חואן פונצ'ה דה לאון, חברו למסע של כריסטופר קולומבוס, שזה שגילה את פלורידה ב-1513 יופיע רק שני ברזומה שלו, שורה מתחת לזה שאפשר את צמיחתו של קלי סלייטר בחופי קוקה ביץ'. עם רחוב על שמו, סלייטר נשאר הדבר הכי גדול שיצא מפלורידה, מלבד מיץ התפוזים. בניגוד להתעלמות לה הוא זוכה מפרובינציות במזרח התיכון, בחלקיו האחרים של הגלובוס הוא פשוט כוכב עליון: הוא צריך שומר ראש בביקוריו בצרפת, יש לו מעמד של רוק סטאר ביפן, כזה שמחטטים לו בפח המלון בו הוא מתאכסן, יבשת אוסטרליה רואה בו את האויב הגדול הגוזל מטובי בניה את הכתר והוא נאלץ לחלק חתימות אפילו על משחק הגולף בשיקגו. על הדרך הוא גם דוגמן הבית של ורסצ'ה, משיק משחק פלייסטישן על שמו, מופיע עם פרל ג'אם ונלחם למען שימור שוניות האלמוגים.

בעונה שכללה לפחות חמישה טוענים לגיטימיים לכתר, עשה סלייטר שוב את הלא ייאמן ב-2006 ושבר את השיא של עצמו כשזכה בתואר השמיני. רחוק מהסיקור התקשורתי הנרחב לו זוכים שאר ענפי הספורט, הצליחה התאחדות הגלישה העולמית (ASP) לנצל את רשת האינטרנט בצורה האופטימלית כשהביאה למיליוני גולשים ברחבי העולם את כל התחרויות (11 במספר) מכל פינות העולם (אוסטרליה, דרום אפריקה, יפן, ברזיל, אירופה וארה"ב) לכל בית בשידור ישיר ללא כל תשלום. אם הציניות הכלכלית של האנשים שהשתלטו על המונדיאל היתה שיא הכיעור אז גלישת הגלים הציגה את הנאיביות והפשטות והראתה איך מנצלים נכון את הטכנולוגיה על מנת ליצור סיקור מושלם, שכלל בין היתר התכתבות הצופים בשידור חי אל צמד השדרנים באותה תחרות, פלא שאחד מחברי בישראל ניצל על מנת להציע נישואים לחברתו התאילנדית בזמן שידור התחרות, וזכה לברכות סימולטניות מאוסטרליה ומרחוב בלפור בת"א.

בזמן שבענפי הכדור השונים (להוציא טניס) כוכבים מזדקנים יכולים לסחוב עוד קצת, ולהסתמך על ניצוצות של גאונות בעוד חבריהם הצעירים לקבוצה עושים את כל העבודה הקשה, קלי סלייטר בן ה-34 נאלץ להמשיך להתחרות בספורט אינדיבידואלי שדורש כושר אתלטי יוצא דופן, יכולת אירובית, גמישות, יצירתיות ובעיקר ביצים אדירות בגודלן ואינסטיקטים של חיה. שילוב קטלני של כל אלה מאפשר לו לרקוד עם האוקיינוס, ושומר אותו מלהיהרג בגלים בגובה של בניין 10 קומות שנדחפים בעוצמה של 5 רכבות מסע, כמובן, תוך כדי תחרות מול חבר'ה הצעירים ממנו ב-5-10 שנים.

עם השאלה מתי לפרוש מתמודדים ענקי ספורט עולמיים בכל שנה. ברט פארב, מייק טייסון, מיכאל שומאכר ואצלנו אבי נמני. עכשיו גם קלי סלייטר, האיש שעשה לי את השנה.