פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיפורים מהקמפוס: להפריח את השממה

        הסיבה העיקרית לרוח האופטימית הנושבת במדבר של אריזונה הוא צ'ייס באדינגר, הפרשמן הג'ינג'י הנהדר שגורם ללוט אולסון לחייך

        כבר הרבה שנים לא זכור בליגת המכללות מחזור פרשמנים כל כך מוצלח ומלא כשרון כמו הבציר הנוכחי. המחזור הזה מבטיח, מלבד שנת כדורסל איכותית וחזקה במיוחד בליגה, גם אספקת כשרון מרשימה מאוד ל-NBA בשנה-שנתיים הקרובות. אחרי שעשינו לכם היכרות מקרוב עם גרג אודן וקווין דוראנט, הפעם הגיע תורו של צ'ייס באדינגר. באדינגר הצעיר הוא אחת הסיבות העיקריות לפתיחת העונה הנפלאה של חתולי הפרא עד כה. אריזונה היא קבוצה עם מסורת כדורסל מרשימה, ועם הרכב שחוזר רובו מהשנה שעברה, ועדיין רבים מסמנים את הגעתו של הפרשמן האנרגטי לטוסון כגורם שיהפוך את המכללה לאחת המועמדות היותר משמעותיות לזכייה בתואר השנה.

        באיזו כדור לבחור?

        צ'ייס באדינגר נולד בעיירה קטנה בשם אינסיניטס (רק 58,000 תושבים, זה הכל), באזור סן דייגו. הוא היה ספורטאי מצטיין כל חייו, כאשר הספורט בו הצטיין יותר מכל היה דווקא כדורעף. אבל למרות שנחשב בשנותיו בתיכון לאחד מחמשת שחקני הכדורעף הטובים ביבשת לגילו, בחר צ'ייס הצעיר בקריירת כדורסל, לאחר התלבטות לא פשוטה בכלל. גם לאחר שזנח את האפשרות לשחק כדורעף בצורה מקצוענית, מקפיד באדינגר להדגיש כי העבר שלו בענף תרם רבות ליכולתו על מגרשי הכדורסל: "זה בהחלט עוזר. לא הייתי מסוגל להטביע כמו שאני יכול בלי הכדורעף וזה עוזר עם הזריזות והכל". בשתי שנותיו האחרונות בתיכון ביסס באדינגר את מעמדו גם כאחד הסמול פורוורדים הטובים לגילו. הפריצה הגדולה שלו הגיעה בטורניר הנערים של נייקי בדואי שבצרפת, טורניר ממנו יצאו בעבר כישרונות כמו טוני פארקר וכרמלו אנתוני, בו נבחר באדינגר ל-MVP של הטורניר. את אור הזרקורים הארצי הוא קיבל באירוע המרכזי של כדורסל התיכונים - משחק האולסטאר השנתי של מקדונלדס, שנערך במרץ האחרון ממש ליד ביתו בסן דייגו. גם שם נבחר באדינגר ל-MVP (ביחד עם קווין דוראנט) ואף הגיע למקום השני בתחרות ההטבעות (ולכל מי שמכוון עכשיו את הצבעים בצג המחשב שלו – כן, הוא באמת לבן).

        את תהליך בחירת המכללה הוא השלים עוד לפני שהחל את השנה האחרונה בתיכון. כמה מהמכללות המשובחות ביותר התדפקו על דלתו, התופינים ושאר הפיתויים יצאו מהשק ובאדינגר הפך למחוזר יותר מפאריס הילטון. כבר בתחילת החגיגה הוא הודיע שהוא מעוניין להישאר בחוף המערבי, ואחרי תהליך אלימינציה זריז הכריז שהרשימה המקוצרת שלו כוללת ארבע מכללות בלבד: UCLA, USC (בזכות התכנית הכדורעף האיכותית שם), טקסס ואריזונה. ההחלטה הסופית, לטענתו, הוכרעה על סוגיית המאמן. "אמנם UCLA ו-USC הם בלוס אנג'לס וההורים שלי יכולים תמיד לבוא ולראות אותי משחק שם, אבל הוחלט בסוף שאריזונה היא המכללה שמתאימה לי ביותר בגלל סגנון ההתקפה שלה, ובגלל שלוט אולסון הוא המאמן הטוב ביותר במכללות. אם אני רוצה להמשיך לשלב הבא, זה המאמן שאני צריך שיעשה את זה איתי".

        חממה לשחקני NBA

        לוט אולסון הוא אחת מאושיות הכדורסל המרתקות והמקסימות בספורט המכללות האמריקאי. הוא מאמן בקבוצה כבר 24 שנים, כאשר ב- 22 השנים האחרונות אריזונה שלו לא נעדרה מטורניר המכללות אפילו פעם אחת. הוא הוביל את הווילדקאטס לארבעה פיינל פורים וזכה באליפות בשנת 1997, כאשר גם אז הכוכב הגדול שלו, מייק ביבי, היה בסך הכל פרשמן. היום אולסון מדורג שני בין המאמנים הפעילים במספר הניצחונות בקריירה עם 771 (אחרי בובי נייט כמובן) והמאזן הכולל של אריזונה ב- 19 השנים האחרונות שני רק לדיוק. בשנת 2001 נעדר אולסון מהמגרשים לתקופה ארוכה, עקב פטירתה של אשתו, בובי, ממחלת הסרטן. גדולתם של אריזונה ואולסון התגלתה אז בשיאה כשהקבוצה (בכיכובם של גילברט ארינס וריצ'רד ג'פרסון) הגיעה על אף כל המשברים עד לגמר המכללות לפני שנכנעה לדיוק. לפני ארבע שנים אולסון נבחר להיכל התהילה של כדורסל המכללות כאחד המאמנים הגדולים אי פעם, ואפילו האולם באריזונה כבר נקרא על שמו.

        באדינגר יודע למה הוא הולך ללמוד כדורסל אצל אולסון. ברשימת השחקנים שהמאמן כסוף השיער כבר הוביל לקריירת כדורסל מקצוענית אפשר למצוא בנוסף למי שהוזכר עד עתה גם את שון אליוט, סטיב קר, דיימון סטודומאייר, ג'ייסון טרי, אנדרה איגודלה וצ'אנינג פריי. אולסון מקנה לשחקניו, מלבד אמון גדול ביכולת שלהם, גם יסודות יציבים ויכולת לפיתוח כל תחומי המשחק. בזה הוא מתאים כמו גזר לשערו של באדינגר. לג'ינג'י כבר יש רפרטואר התקפי מרשים למדי. הוא קולע מעולה משלוש ומחצי מרחק, יש לו את העוצמה והתנועה להתמודד בתוך הצבע והאתלטיות שלו עוצרת נשימה. הצד שדורש עבודה, כך גם מעיד באדינגר על עצמו, הוא הצד ההגנתי.

        זריחה על המדבר

        אריזונה של העונה, כמו רוב הקבוצות הטובות שאולסון בנה לאורך הקריירה שלו, היא קבוצה מאוזנת עם הרבה כלים התקפיים מגוונים, ונראה שהיא מסוגלת ללכת חזק ורחוק. פרט למעידה לא רלוונטית במשחק הראשון נגד וירג'יניה, הווילד קאטס לא מפסיקים לנצח, וברזומה שלהם כבר מופיעים ניצחונות על UNLV, לואיוויל, ממפיס ואילינוי.

        יתרון נוסף שיש לאריזונה על הרבה קבוצות מצוינות אחרות השנה, הוא הניסיון. החמישייה של הווילד קאטס כוללת, פרט לבאדינגר, שני סיניורים – הרכז מוסטפה שאקור, שהחליט לחזור אחרי גישושים לגבי עזיבה ל- NBA והסנטר הסרבי איבן ראדנוביץ' שעשה העונה קפיצת מדרגה עצומה, אליהם מצטרפים ג'וואן מק'לאלן, הג'וניור עם יד הזהב מחוץ לקשת, והסופמור הנפלא מרקוס וויליאמס (נא לא להתבלבל עם הרכז הקלפטומן ששיחק ביוקון), שצפוי להיות בחירת לוטרי בדראפט הקרוב.

        הבעיה של הקבוצה היא העומק. עד עתה מיעט אולסון להשתמש בספסל שלו, דבר שיכול לעלות לקבוצה ביוקר בשלבים המאוחרים יותר של העונה. דוגמה טובה לכך קיבלה אריזונה במשחקה האחרון מול קליפורניה (בלילה שבין חמישי לשישי). הווילד קאטס שלטו כמעט לכל אורך המשחק, אבל ברגע ששחקני החמישייה ירדו לספסל הצליחו הגולדן ברס לקצץ את היתרון מ- 26 לתשע נקודות בלבד. אולסון יצטרך להתחיל להכניס עוד שחקנים לרוטציה אם הוא לא רוצה שהכוכבים שלו יישחקו.

        באדינגר, על אף גילו הצעיר וחוסר ההתאמה, לכאורה, להרכב הוותיק הזה שמכיר אחד את השני היטב ורץ כבר הרבה זמן ביחד, הופך להיות שחקן רלוונטי מאוד. הוא פיתח תקשורת מהירה מאוד עם שאר החבורה והמשחק שלו מתקדם משבוע לשבוע בצעדי ענק. בהגנה הוא משתפר מאוד: הוא חוסם נפלא, האורך שלו (2.02 מ' בלי נעליים), מוטת הידיים וטכניקת השימוש בהן נותנים לו יתרון גדול בהגנה מול סמול-פורוורדים אחרים. הקליעה שלו משלוש נקודות מצוינת וכשהוא רץ עם הכדור אל הסל, עדיף שתזוז מהר, כי בכל מקרה הוא ירחף מעליך. עדיין לא ברור אם הוא יישאר בקולג' עוד שנה או ילך לליגה הגדולה בשנה הבאה, אבל בכל מקרה הוא בדרך להיות שחקן מלהיב, ואפשר כבר להמר שיש לו פוטנציאל להיות משהו מיוחד באמת.