מדד היורו

אמצע העונה האירופאית, פחות או יותר, הגיע. עכשיו, כשפרנצ'סקו טוטי קורע את ניירות המתנות ודייויד בקהאם יוצא לחופשת סקי, כשרונאלדיניו מאיים להסתפר ורק יוסי בניון ממשיך לעבוד קשה, זהו זמן מתאים לבדוק מה קיבלנו מהכדורגל ביבשת הצפונית עד עכשיו.

היינו אומרים שהבונדסליגה היא הליגה הכי טובה בעולם, אבל החלטנו לחסוך את קרבות הטוקבקים בין האנגלופילים לאוהדי הכדורגל בארץ המגף באמצעות הכותרת שלמעלה. הסלידה הישראלית מהבונדסליגה, למעשה הסלידה העולמית, היא טבעית ואפילו מובנת. רונאלדיניו משחק בספרד, קאקה באיטליה, מנצ'סטר יונייטד היא אנגלית ויש גם את ההיסטוריה. אלא שהליגה הגרמנית היא שיא האטרקציה הכדורגלנית. היא עצמה שווה כתבה מדי שבוע.

מחפשים כדורגל מהיר וטוב, עם הרבה שערים? בגרמניה נכבשים 2.70 שערים למשחק, הכמות הגדולה ביותר מבין הליגות הגדולות באירופה. המוליכה, ורדר ברמן, הבקיעה כבר 47 שערים ב-17 משחקים בלבד, הכי הרבה באירופה.

למרות המאזן הנהדר, ברמן לא קורעת את הליגה והצמרת הגרמנית היא אחת הצפופות ביבשת. הקבוצה של תומאס שאף תיאבק כנראה עד הסיום עם שאלקה ובאיירן מינכן על האליפות, כשבינתיים גם שטוטגארט בתמונה.

ממוצע הצופים בגרמניה הוא הגבוה באירופה, 37,980 למשחק. באנגליה, למשל, המספרים הלא רשמיים נעים סביב 34,000 למשחק.

נכון שהקבוצות הגרמניות לא עומדות בסטנדרט של הגדולות באירופה. ברמן לא באמת סיכנה את ברצלונה וצ'לסי, באיירן לא נגעה בצמרת הצ'מפיונס כבר הרבה זמן, אבל יש בה בבונדסליגה הכל ואנחנו מקבלים אותה מדי שבוע ב-16:30 בשידור חי. תענוג.

נכון שאינטר קורעת את הליגה האיטלקית וכרגע קשה לראות מישהי עוצרת אותה בדרך לסקודטו שני ברציפות, אבל ראשון על אמת, אחרי יותר מ-17 שנים. הנראזורי הם אולי הקבוצה המרשימה של איטליה, אבל בהחלט לא היפה ביותר. את התואר הזה קוטפת בקלות רומא של לוצ'יאנו ספאלטי.

מי שלא ראה העונה את רומא, פיספס את הכדורגל הכי יפה ביבשת, אולי חוץ מזה של מנצ'סטר יונייטד. הנעת הכדור של הקבוצה מהבירה היא תאווה לעיניים. מהירה, מדוייקת, מסירות ארוכות וקצרות והכל בקצב ובעיקר בקלאסה שהליגה האיטלקית לא הכירה. בפחות משנתיים בהן עומד המאמן הקירח על הקווים באולימפיקו, הוא לקח קבוצה של שחקנים טובים, חלקם טובים מאוד, ואיתם היישיר מבט לקבוצות ממילאנו בעלות הסגלים הנוצצים.

רומא תתקשה להיאבק על האליפות מול אינטר. לקבוצה של מאנצ'יני יש חומר שחקנים טוב בהרבה, והשנה היא גם הצטיידה ביעילות של פטריק ויירה ובאמונה עצמית ביכולת שלה. רומא עדיין נאיבית מדי והתבוסה ללאציו בדרבי הוכיחה כי אין לה את הבשלות המנטלית להיאבק על תואר שהוא לא הגביע האיטלקי.

למרות זאת, אוהבי הכדורגל, כך אומרת התחושה, יעדיפו לצפות בביצועים של פרנצ'סקו טוטי, דניאלה דה רוסי, כריסטיאן קיבו ושאר החבורה באדום, על פני השיעמום המתסכל שיוצא מהסן סירו. באשר לספאלטי, לא פלא שעל פי הדיווחים מילאן כבר הביעה עניין. היכונו למאמן האיטלקי הגדול הבא אחרי פאביו קאפלו.

הקבוצה של חצי השנה הראשונה באירופה היא מנצ'סטר יונייטד. תחיית המתים של ממש. פול סקולס כבר היה על סף עיוורון בעין אחת, שלא לדבר על סיום הקריירה, אבל היום הוא השחקן הכי טוב בפרמיירליג. ווין רוני וכריסטיאנו רונאלדו, יריבים מרים בימי הקיץ החמים בגרמניה, משלימים אחד את השני בהתקפה האדומה, כשיחד איתם הצלע השלישית, לואיס סאהה. נכון לכתיבת שורות אלו, כל אחד מהשלושה כבש 8 שערי ליגה, ובמידה רבה הם השכיחו את רוד ואן ניסטלרוי כאילו לא היה.

המאמץ הקבוצתי הוא אבן הדרך החשובה ביותר של היונייטד העונה. את הדוגמה הבולטת למתרחש בקבוצה נתן רוני, כשהחמיא לחברו הפורטוגלי והוכיח שהאידיליה חוגגת. רוני, שלפני כמה חודשים היה מוכן לשלם למי שיביא לו את ראשו של רונאלדו, התראיין לפני כשבועיים ושפע מחמאות: "כריסטיאנו נהדר השנה. אחרי שהוא שב מהמונדיאל והתמודד עם כל מה שכרוך בחזרה הזו, הוא הפך לאדם חזק יותר. היה לו קצת קשה, אבל הוא חזר בצורה מבריקה. ההופעות שלו, לא רק ביונייטד אלא גם בנבחרת פורטוגל, היו פנטסטיות".

רוני המשיך והפליג בתשבוחות: "בכל פעם שהוא מגיע לנבחרת פורטוגל, הוא כובש. הוא השחקן המרכזי שלהם. כל עוד הוא ממשיך לשחק ככה, לא צריכות להיות לנו בעיות. הוא אחד מהשחקנים הטובים בעולם".

והאיזון של אלכס פרגוסון לא מסתיים בהתקפה. העונה, עושה רושם, התחברו להם כל חלקי הפאזל באולד טראפורד. הוותק והניסיון של ראיין גיגס, גארי נוויל ופול סקולס השתלבו בצורה קסומה עם הבינוניות של דארן פלטשר ומייקל קאריק. צמד הבלמים, ריו פרדיננד ונמנייה וידיץ', הוא אחד מהחזקים והאתלטיים בעולם, ופטריס אברה נראה כמי שעושה דרכו לענות סופסוף על הציפיות ולהפוך למגן השמאלי הטוב בעולם, או לפחות לאחד מהשלושה.

הקבוצה של פרגוסון שוטפת את המגרש מדי שבוע, כובשת כ-2.2 שערים למשחק וסופגת 0.5 וכעת צריך לראות כמה זמן השדים האדומים יחזיקו במירוץ מול צ'לסי העמוקה.

מנצ'סטר יונייטד חזרה להיות ההצגה הכי טובה ביבשת. אולד טראפורד הורחב השנה ואיתו גם כמות הקהל שמגיע. היונייטד ממלאת את האצטדיון שלה בכל משחק בית, כשמספר הצופים לעתים מצביע על כמות גדולה מהתפוסה הרשמית של האצטדיון. הקבוצה של פרגוסון מובילה את אירופה מבחינת כמויות קהל במשחקיה הביתיים, עם ממוצע של 75,687, למרות שלקבוצות כמו ברצלונה, ריאל מדריד, אינטר, מילאן ורומא, אצטדיונים גדולים יותר. האמת? יש מה לראות.

מה לא נאמר על הכדורגל של היום? דברו עם אברהם גרנט והוא ירצה בפניכם באריכות על החשיבות של הפיזיות בספורט הפופולארי בעולם, על היתרונות של השחקנים האתלטיים ועל האפקטיביות של אלו שנהנים מכוח ומכושר טוב. והמאמן הישראלי לא הגה את התזה.

זה לא סוד שהספורטאים שחומי העור נהנים ברוב המקרים מעדיפות פיזית על פני אלו הלבנים. באתלטיקה קלה הם שולטים כבר שנים, בכדורגל קצת פחות, אבל גם זה יגיע. הנתונים הטבעיים שלהם, בנוסף לעובדה שכרטיסי השחקן שלהם זולים מאוד בתחילת דרכם, מביאה אינספור שחקנים אפריקאים וגם לא מעט ברזילאים לאירופה בגיל צעיר, כשאת התוצרת אפשר לראות מדי יום.

אם בישראל שחקן שהיה משחק בצרפת או בבלגיה כנראה היה מוזמן מיידית לנבחרת, בלא מעט מהנבחרות האפריקאיות ההתלבטות היא קשה בהרבה. ברמה הזו סנגל, קמרון, ניגריה, חוף השנהב ואחרות מתהדרות בעשרות שחקנים אירופאים ולא נופלות בחומר השחקנים שלהן, כמו גם בנסיון שאלו צברו ברמות הגבוהות, מלא מעט נבחרות גדולות בעולם.

מספיק מבט חטוף על טבלאות מלכי השערים כדי להבין. דידייה דרוגבה מוליך באנגליה עם 10 כיבושים, כשאחריו נוואנקו קאנו עם 9. בצרפת כבשו 4 שחקנים 8 שערים, שניים מהם, ארונה דינדאן ואיסמעיל באנגורה, הם אפריקאים. את המירוץ למלכות השערים בספרד מוביל עם 14 גולים פרדי קאנוטה. אמנם יליד צרפת, אבל שחקן נבחרת מאלי, שכשמדברים על נתונים פיזיים אופטימליים לשחקן בשנות ה-2000 מדברים על אחד כדוגמתו.

בהולנד זהו שחום עור תוצרת ברזיל דווקא, אפונסו אלבס, חלוץ הירנביין, עם 17 שערים. ואפרופו אלבס, חלוץ מאלמו לשעבר שמופיע לניר דוידוביץ' בסיוטים, בקרוב יגיע לאחת הליגות הגדולות באירופה ושלא תגידו שלא אמרנו.

לאדריאן מוטו מגיע איזכור כלשהו. תקראו לזה הקאמבק של השנה (למרות שהוא כבר חזר לפני שנה), ספורטאי השנה ברומניה, או מה שלא יהיה. אנחנו פשוט התגעגענו. החלוץ הרומני חזר לפני שנה אחרי השעייה בעקבות פידור אף מוגזם היישר למקום בו גדל להיות השחקן הגדול שהוא, איטליה.

מוטו הגיע ליובנטוס לפני קרוב לשנתיים וערך בכורה בביאנקונרי אחרי חמישה חודשים, כשנגמר העונש. אצל פאביו קאפלו הרומני הירבה לשבת על הספסל ושיחק בעיקר באגף שמאל. השנה עבר לפיורנטינה תמורת 8 מיליון יורו פלוס ואלרי בוז'ינוב, עליו נעשה כבר כתבה רחבה בהזדמנות אחרת.

מוטו ויתר על הצעה מבאיירן מינכן והצטרף לפיורנטינה המוענשת, שלא עתידה הייתה להיאבק בצמרת האיטלקית והכל כדי לחבור למאמנו לשעבר, צ'זארה פראנדלי. בעונת 2002/3 כבש מוטו 18 שערים בסריה A במדי פארמה, אותה אימן אז פראנדלי. מאז עזב את רומניה, לא כבש כמות כזו של שערים בעונה אחת.

"בחרתי להגיע לפיורנטינה בגלל פראנדלי", הודה לא מזמן הרומני, "הייתי עובר אליה גם אם היא הייתה מורדת לסריה B".

בפירנצה מוטו מאושר. הוא כבש העונה 10 שערים, אחד יותר מהשותף לחוד, לוקה טוני. "תמיד חלמתי להגיע לברצלונה, בעיקר כדי ללכת בעקבותיו של גיארוגי חאג'י" אמר מוטו בראיון, "אבל עכשיו זה כבר לא החלום שלי, עכשיו אני רוצה להישאר פה".

אם הכיוון של מוטו הוא מעלה, חפשו את המילה ההפוכה לקאמבק ותכתירו תחתיה את חואן רומן ריקלמה. מאז המונדיאל משהו רע עובר על הפליימייקר הארגנטינאי. רע מאוד.

אחרי הטורניר בגרמניה הודיע הקשר כי הוא פורש מהנבחרת, אבל הזמן שעכשיו יכול היה להיות מוקדש רק לויאריאל לא עזר. ריקלמה הסתכסך עם אוהדי הקבוצה לפני כחודש וחצי, אחרי שאלו שרקו בוז והוא מתח עליהם ביקורת בפומבי.

פחות משנה אחרי שהוליך את הצוללת הצהובה לחצי גמר ליגת האלופות, ריקלמה צלל יחד איתה במעמקי הטבלה הספרדית וכשל להעפיל עמה לגביע אופ"א אחרי הדחה מהאינטרטוטו על ידי מאריבור הסלובנית.

לפני שנה ריקלמה כבש 12 שערים בליגה והוסיף 4 בישולים ושליטה בהגה של ויאריאל. עונה לפני כן סחף את חבריו לעונה חלומית ולמקום השלישי עם 15 שערי ליגה והכל מעמדת הקשר. נכון שהעונה הנוכחית רק באמצע, אבל קשה להאמין שהקשר ישחזר את היכולת האישית שלו ואת המספרים מלפני שנה. כרגע הוא עומד על שער בודד, אי שם בתחילת העונה, בפנדל.

יותר מהכל ריקלמה נראה כבוי. לפני כחודש הוא פיספס את משחק הקבוצה מול ברצלונה בקמפ נואו אחרי שחבר לאישתו ההרה בארגנטינה, ושמועות על הצטרפות מחודשת שלו לבוקה ג'וניורס הציפו את ספרד, אך לבסוף נהדפו.

לכבוד חג המולד זכה ריקלמה למתנה מנשיא ויאריאל, פרננדו רואיג. "ריקלמה צריך למלא את חובותיו למועדון", אמר רואיג ביום שבת האחרון, "אם הוא לא יעשה את זה, יהיו לו בעיות איתי. אלו שמקבלים תשלום מויאריאל, חייבים לתת לקבוצה הכל". הדלת פתוחה.

הליגה הצרפתית היא אחת מהצמודות באירופה. לאן שלא תסתכלו, כשתביטו על הטבלה של הליג1 תמצאו חבורה של קבוצות קרובות אחת לשנייה. אחרי שעברה בדיוק חצי עונה צרפתית, ניתן להגיד די בבטחה שהכל, אבל הכל, פתוח שם. מלבד האלופה כמובן.

ליון מוליכה את הטבלה עם מאזן די נדיר של 50 נקודות מתוך 57 אפשריות, אבל חוץ מזה הכדורגל הצרפתי חי וקיים. שתי קבוצות יחברו לליון בליגת האלופות בשנה הבאה, והתחרות על שני המקומות האלו תהיה צמודה עד הסוף, כשכרגע מפרידות 6 נקודות בין לאנס שבמקום השני לבורדו בשמיני.

שבועיים-שלושה טובים יכולים להקפיץ כל קבוצה לעמדה אירופאית ואילו בתחתית המתח לא נמוך בהרבה. מונאקו, נאנט ופ.ס.ז', שלוש ענקיות מקומיות, בסכנת ירידה והתחרות בצרפת בשיאה.

אלופה יש לא רק בצרפת. נכון שהליגה ההולנדית היא אחת מהפחות מסוקרות ומוכרות במערב אירופה. נכון גם שהאליפויות שם מתחלקות בדרך כלל בין שלוש הקבוצות הגדולות; אייאקס, פ.ס.וו ופיינורד, אבל הצורה בה קורעת השנה פ.ס.וו את הארדיביסי היא פשוט אכזרית ולארסנל, שתפגוש את ההולנדים בשמינית גמר ליגת האלופות, לא יהיה קל בכלל.

ב-18 משחקי ליגה ניצחו חניכיו של רונאלד קומאן ב-16, צברו 49 נקודות מתוך 54 אפשריות ובנוסף רשמו מאזן שערים של 6:50. אז נכון שהרמה בליגה ההולנדית לא גבוהה כמו באנגליה או בספרד, אבל עדיין. התעללות נטו.