דריקס שהולך, דריקס שבא

כמעט חודש ימים, מאז החליט לחצות את הכביש ולעבור לשורות האחות הבכירה מרחוב הירקון, שאלי דריקס שותק. ספון במחתרת. חמש שנים אינטנסיביות וחסרות מנוחה במועדון הכדורגל של מכבי ת"א נתנו אותותיהם בחלוץ העבר הנאמן, שבכדי לרפא את הנפש פצח במעין סדנת ויפאסנה פרטית והשאיר את ההיסטריה מאחור. עד עכשיו. "הייתי צריך את זה", מסביר דריקס בשיחה מיוחדת עם וואלה! ספורט. "בתקופה האחרונה פורסמו הרבה דברים שהקשר בינם לבין המציאות היה רחוק, והחלטתי לא לדבר עד שהמצב יירגע". כעת, משגמר בדעתו לדבר, הוא עושה זאת בלהט.

אלא שדריקס, כלל מבלי שהתכוון, שוב מצוי בעין הסערה. הדיווחים האחרונים קושרים את האנדרלמוסיה הנדירה בהנהלת מועדון הכדורסל במינויו למנהל מחלקת השיווק של הקבוצה, אולם דריקס שולל זאת מכל וכל. "אני לא אגיד שאני מרגיש בנוח עם כל מה שקורה אבל ידוע לי, משיחות עם כל הצדדים, שאני לא הבעיה", הוא מגלה. "חבל לי שאני הפכתי לאישיו, לזה שנפל באמצע, אבל יש כאן דברים שלא קשורים אלי. דיברתי עם אנשים שמאוד מקורבים למוני והם אמרו שאין לו שום דבר נגדי. יש כאלו שנוח להם לצייר את המצב כאילו זה אני נגד מוני, אבל לכל המעורבים בדבר ידוע שפני הדברים אינם כך".

עוד לא שמענו ממך כיצד נוצר החיבור למחלקת הכדורסל, הלכה למעשה.

"דיוויד פדרמן פנה אלי לגבי האפשרות שאעבור לעבוד כמנהל השיווק בכדורסל. החלטתי ללכת על זה משתי סיבות: הבנתי שקבוצת הכדורגל הולכת לשנות את פניה, וגם כי רציתי אתגר חדש. פניתי ללוני, סיפרתי לו על הפנייה וביקשתי את ברכת הדרך. הוא נתן לי אותה ואז חזרתי לדיוויד עם תשובה. הוא אמר 'אוקיי, אני צריך להעביר את זה לחברי ההנהלה האחרים'. נפגשתי עם האנשים, ולאחר מכן קיבלתי תשובה סופית שהם מעוניינים בי לתפקיד".

דיברו איתך על הבעיות בהנהלה?

"אני לא נכנס לזה. אני לא צד בעניין".

תסריט היפותטי: גורם במערכת בא ורומז לך שלטובת על הנוגעים בדבר, עדיף שלא תיקח את התפקיד. מה אתה עושה?

"שוב, ברור לי שלא אני הוא מקור הבעיה, אבל אני יכול לומר שאני, באופי שלי, אם אני מרגיש לא רצוי במקום מסוים אני לא נמצא בו יותר מדקה אחת. אתה יכול לבדוק את זה גם במקרים אחרים בעבר. אבל זו לא התחושה שאני מקבל, להפך. אני מקבל תחושה שאני רצוי מאוד, מכל המעורבים בדבר".

איך אתה רואה את סיומו של הוויכוח?

"אני רואה אותו מסתיים בצורה הכי טובה למכבי, זאת אומרת שמוני יישאר חלק מהמערכת. ההתרשמות שלי מכל האנשים, בלי יוצא מהכלל, שמוני הוא דמות מאוד מאוד חשובה למערכת. אני מאמין שהוא יישאר".

ישאלו: איך אדם, שנוצרה לו סטיגמה של לא יוצלח, מסוגל לנהל את מערכת השיווק הענפה של אחת הקבוצות הכי גדולות באירופה.

"אם תשים על המשקל את הדברים הטובים שעשיתי לעומת הדברים הפחות טובים, אין ספק שהכף של הדברים החיוביים נוטה בצורה מאוד ברורה. אבל הייתי במערכת שבה המון אנשים חיפשו לפגוע בי. זה ברור לכולם ושאף אחד לא ייתמם. לא אכנס לפרטים, אבל אני יכול לתת מספיק דוגמאות של אנשים הרבה יותר בכירים ממני שכשלו ואף אחד לא עשה מזה כותרות.

"אתן לך דוגמא קלאסית – ביום שאבי אלבק, שהוא בחור מאוד מוכשר שעשה עבודה מצויינת, הודיע שהוא לא ממשיך במכבי, זה תפס בדיוק שורה וחצי בעיתון. ברגע שאמרו שאלי דריקס הופך להיות מנהל השיווק זה הפך לדיון לאומי. אם זה לא אני אלא מוישה זוכמיר, ולא משנה מה הכישורים שלו, זה היה תופס עוד שורה בעיתון. לכן גם אני מרגיש שהאחריות על הכתפיים שלי כפולה ומכופלת".

מחפשים אותך?

"אני לא אוהב להשתמש בביטוי הזה. מעצם זה שאתה דמות מוכרת – אין מה לעשות, הייתי כדורגלן מפורסם – מובן שההתייחסות תהיה אחרת, אבל היו ביקורות לא הוגנות. לאנשים נוח להתעלם מעובדות ולכוון לאן שהם רוצים. כשאתה מנכ"ל של קבוצת כדורגל, ב-90% מהזמן אתה מתעסק בעניינים מנהלתיים, כי בדברים המקצועיים מתעסק המאמן. לא ראיתי שבשום מקום בספורט הישראלי, כשהיה כישלון מקצועי כזה או אחר, הפנו את האצבע המאשימה למנכ"ל. למה? כי באתי מעולם הספורט ואני מזוהה עם כדורגל אז צריכים לשייך לי דברים שלא קשורים אלי?".

"אני משוכנע, ויש דברים שניתנים להוכחה, שאני כמנכ"ל ולוני כבעלים עמדנו ב-90% מהמשימות שהצבנו לעצמנו. אם זה באשר לאיזון תקציבי ואיזון יעדי הכנסות, אם בעניין מכירת כרטיסים, אם בנושא מחלקת הנוער. מחלקת הנוער הייתה פעם מחלקה עם תקציב של חמישה מיליון שקל וגירעון של שני מיליון. אני הפכתי אותה למאוזנת. עבדתי במערכת שבה כסף זה לא דבר כל כך זמין, בוא נאמר. זה אומר כל הזמן לאלתר מקורות ולעבוד עם היד על הדופק. בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שיש השלכה מאוד רצינית מהצלחת הקבוצה מבחינה מקצועית לגבי הנושא השיווקי. אסור לשכוח שבשנים האחרונות מכבי בכדורגל הייתה במרכז סערות כאלה ואחרות שממש לא תרמו. בנסיבות האלה אני חושב שעשיתי את המקסימום, מעל ומעבר. כל אחד אחר היה קורס יחד עם מכבי ת"א".

בשנת 2000 שב דריקס לקבוצת נעוריו, לאחר עונה אחת כמאמן מכבי הרצליה. במשך שנתיים ניהל את מחלקת הנוער ובעונת 2002/03 מנכ"ל המועדון, סגן הנשיא אם תרצו, במקומו של צביקה דגן. בארבע השנים בהן כיהן כמנכ"ל זכתה מכבי באליפות (2003), גביע (2005) ורשמה הופעה היסטורית בליגת האלופות (2005), אולם מעשית, איבדו הצהובים את ההגמוניה בכדורגל הישראלי. בהיעדר תחרות אמיתית, קטפה מכבי חיפה ארבע אליפויות בחמש השנים האחרונות.

"עניין ההגמוניה נכון", מודה דריקס, "אבל חוץ ממכבי חיפה, מכבי ת"א היא במקום השני בכל מה שקשור לתארים בעשור האחרון. מה שכן, זו לא הייתה המכבי שכולם רוצים לראות – הקבוצה האטרקטיבית, התוקפנית, זו שבכל משחק נותנת שניים או שלושה שערים. מכבי שאני שיחקתי בה הייתה קבוצה דורסנית. קבוצת שבשנות ה-90' זכתה בשלוש אליפויות וארבעה גביעים, וגם כשלא לקחה אליפות סיימה שנייה והייתה דומיננטית, קבוצה שמבקיעה שערים. הקבוצה היום פחות מוכשרת מהשנים שעברו, גם כי חוקי המשחק השתנו. לשוק נכנסו שחקנים מאוד חזקים – חיפה, הפועל ת"א, בית"ר ירושלים. מכבי ת"א לא יכולה לעמוד בתקציבים האלה".

תמיד אמרת שמחלקת הנוער של מכבי היא זו שאמורה לאזן את הפערים הכלכליים.

"נכון, אבל קורה בספורט בכלל, ולא רק בכדורגל, שיש שנתון מסוים פחות מוכשר. יש שנתונים שסוחבים יותר, אבל אין מה לעשות. יש דור מוצלח ויש דור פחות מוצלח, וכשאין לך דור מוצלח ובמקביל אתה לא יכול להתחרות כלכלית עם קבוצות אחרות, זה מה שקורה. זה היה פחות מוצלח, אבל אם להתייחס לשחקנים כמו טל בן חיים, שגדל אצלנו ומשחק היום באנגליה, אז אני פשוט לא יכול להחזיק אותו. יענקל'ה שחר הצליח להחזיר את יניב קטן מווסטהאם בסכומים שאני בכלל לא מכיר".

איפה אתה, בכל הסיפור הזה? כמנכ"ל, גם לך יש יד ורגל, ואולי הרבה מעבר.

"אני חייב לומר שאני אדם הגון וישר. שיגידו מה שרוצים, אבל עד זה אי אפשר להתווכח. נתקלתי בעולם הכדורגל באנשי עסקים שהם גם בעלי קבוצות, ומעבר לכך, הם גם אנשים מובילים במשק הישראלי. כשהם נכנסים לעור של בעלים של קבוצת כדורגל הם משתנים. אבל כן, היו שני מקרים שהיום הייתי נוהג בהם אחרת, למרות שאני לא יודע אם התוצאה הייתה שונה. מקרים של שחקנים שסיכמתי איתם דברים, כשסוכם שהדברים יועלו על הכתב, אבל לאחר מכן חזרו בהם מהסיכום. בדיעבד, אם הייתי מנסה לשנות את הדברים, הייתי מעלה אותם על הכתב מיידית, מבקש לחתום את הסיכום בראשי פרקים".

תן לי לנחש: בוקולי ושכטר.

"גוסטבו בוקולי ואיתי שכטר. בשני המקרים הללו הושג סיכום והיו עוד אנשים בחדר. לא הלכתי להגיש תביעה נגד הנוגעים בדבר כי אני לא איש של מלחמות, אבל היום הייתי נוהג אחרת באותם מקרים. חוץ מזה, לא היו לי כישלונות בנושא של סגירה מול שחקנים. מעבר לזה, אתן לך דוגמא מקבילה: אני הבאתי את ג'ובאני רוסו למכבי ת"א. [[יעקב שחר]], לצורך העניין, במסיבת שנת ה-70 למכבי חיפה, עלה לבמה והצהיר ש'רוסו סגור במכבי חיפה וישחק רק אצלנו'. ואז אנחנו החתמנו אותו. במקרה הזה, עם כל מה שקרה, אף אחד לא בא לשחר ואמר 'איזה ניהול חובבני'. לא באו בטענות. אבל אם זה היה קורה לאלי דריקס, אני לא יודע מה היו עושים. גם לא באו ואמרו 'איך דריקס לקח את רוסו מיענקל'ה שחר', כי לי אין את האנשים שידברו בשבילי".

ובמציאות התקשורתית של היום, אולי זו הטעות הכי גדולה שלך.

"זה לא ישתנה. אני לא אשתנה. כאן גם משתלב עניין הכדורסל – רציתי לעבור לתפקיד שיווקי כי זה תפקיד שהוא יותר מאחורי הקלעים ופחות בפרונט. לא שאני מתחרט על משהו, אבל באיזשהו מקום קצת הזנחתי את המשפחה בגלל התפקיד התובעני הזה. אני לא הולך לתפקיד שמצריך פחות שעות, אבל חיפשתי לחזור אל מאחורי הקלעים. זה היה אחד השיקולים העיקריים".

הזכרת את עניין שחקני הבית. איך קורה ששנתון שלם, שנחשב למוצלח ודרס בזמנו את ליגת הנוער, התפוגג?

"דוגמאות?"

חסרות? אלי ביטון, ראובן עובד, סאלם אבו סיאם, לירן כהן, תמיר כהן. אפילו ברוך דגו, שהיה למעין שחקן בית.

"פעם כתבו ש'דריקס ולוני משחררים שחקנים'. בלי לפגוע באף אחד מאלו שהזכרת, לא ראיתי שאותם שחקנים הביאו איזושהי בשורה לקבוצות החדשות שלהם. שוב, בלי לפגוע, כל אחד בפני עצמו הוא מוכשר, אבל לכל אחד הייתה הבעייתיות שלו".

לירן כהן בעייתי?

"לירן נמצא במערכת כבר 3-4 שנים והוא לא פורץ. יש מאמנים שצריכים להפיק את המקסימום מחומר השחקנים הקיים. מלירן כהן, לדוגמא, לא מצליחים להפיק. ואם בכל זאת באים ללירן ומציעים לו להאריך את החוזה, והוא מסרב ואומר שהוא קודם רוצה לראות מה קורה עם עצמו, אי אפשר להחזיק אותו בכוח. זה לא שמישהו במכבי ת"א לא רוצה את לירן כהן, אבל המאמן מחליט מי בסגל שלו. אם לירן לא משחק, לגיטימי מבחינתו לבוא ולומר 'שמעו, אני בחור צעיר, אני לא מקבל כאן דקות ורוצה לשחק'. אני בכלל לא כועס על שחקן שמציג כך את הדברים. הייתי נוהג כמוהו.

ראובן עובד.

"ראובן הוא אחד הילדים הכי מוכשרים שגדלו במחלקת הנוער של מכבי. עוד כשהייתי מנהל מקצועי של מחלקת הנוער התקבלה החלטה לשחרר אותו ונלחמתי בכל כוחי כדי שיישאר. טיפלתי בו כמו בן בית. אני זוכר שביום שישי אחד הוא הגיע אלי בשעה 12 בלילה כשכל הפה שלו נפוח, כי הוא לא טיפל בשיניים. במקום דאגתי שיטפלו בו. דאגתי לו לדירה כדי שיתנתק מהבית. ניסינו הכל ועדיין היו בעיות. בסוף כל הצדדים רצו לשנות אווירה וחבל, כי לי בכל יום ולא בכל שנה ולא בכל עשור גודל כזה כישרון. אבל היום שחקן צריך להיות גם ספורטאי מקצוען, שזה אומר יכולת התמדה והשקעה ענקית, גם בכל הקשור לחיים ספורטיביים, מנוחה, טיפול בגוף, תזונה נכונה ועוד".


תמיר כהן?

"אותו הדבר. תמיר הוא ילד מוכשר שאני אוהב, ילד שנקלע לסיטואציה שבה הוא לא טוב ואי אפשר להתכחש לזה. הוא מודע לזה שאולי כדאי לו לשנות אווירה. גם לי זה קרה כשחקן. עליתי לבוגרים של מכבי, שיחקתי שנה וחצי ולא התאקלמתי. אמרו לי 'לך תחפש את עצמך בחוץ בשנה הקרובה'. הלכתי וחזרתי. לא עשיתי מזה סימפוזיון ואף אחד לא עשה כתבות, אבל היום, מה לעשות, לכל אחד יש עשרה יועצים, 12 עיתונאים ו-15 מקורבים. ואז אתה קורא שהמקורבים של המקורבים אמרו משהו בשם השחקן. יש עשרה אתרי אינטרנט, ארבעה ערוצי טלוויזיה, עיתונים, ערוצי רדיו, וכל אחד בונה על סמך עשרה אחוז של מידע תזה מסוימת ואחר כך עוד מנתח אותה. בונה הרים על כלים. אז אדם מהשורה, כאוהד, כצופה וכמאזין, אומר לעצמו בשלב מסוים על אלו שמנהלים, 'שמע, יש כאן עסק עם אידיוטים'. ואז לך תוכיח שזה בכלל לא קיים. בשביל הקורא אתה כבר אידיוט".

דריקס, לדבריו, אינו נוטש ספינה טובעת. לאחר שנים רוויות שמועות, רכילויות ופרשיות על גבול הביזאר שב העונה השקט המיוחל לאזור קריית שלום, בניווטו של אלי כהן המנוסה. כעת, בתום חמש שנות עשייה, מסתכל דריקס אחורה בסיפוק. "השארתי מערכת טובה", הוא מתגאה. "הבאתי אנשים טובים ולמרות שקיים מחסור בכוח אדם, יש חלוקה דיי מאוזנת בין האנשים. כל אדם במערכת, למעשה, מחזיק בסמכויות נרחבות. בני טבק עושה עבודה נהדרת, הוא יוזם ומבין שיש לו אחריות כלכלית גדולה, לא פחות מאחריות מקצועית. את אבנר טוויטו הבאתי בתור מנהל. חיפשתי טיפוס אבהי מצד אחד, ואדם שיש לו יכולות לנהל אנשים ולרכז את כל נושא הרכבים, הפלאפונים והמתקן.

"צמצמתי איפה שרק יכולתי, ולדעתי לוני לא יביא מנכ"ל כרגע. הדברים מטופלים היטב. יש תשתית טובה לשנים הבאות. כשבאתי למכבי היא נוהלה על ידי 'ישפאר', אני עשיתי את ההפרדה, ומכבי כיום היא יחידה עצמאית. יש מתקן עם דשא סינטטי, יש חדרי כושר וחדרי הלבשה. לקבוצות הנוער והבוגרים יש את כל התנאים להצליח והתשתית קיימת. אין סיבה שמי שיבוא אחרי לא יצעיד את מכבי קדימה, למקום שבו היא אמורה להיות בכדורגל הישראלי".

איך התרשמת מאלי כהן בחצי השנה האחרונה?

"בראש ובראשונה אלי הוא אדם הגון וישר. אדם יסודי שבא עם תוכנית עבודה מסודרת בתחילת השנה ורואים שהוא הולך לפיה. אפשר להתווכח עם הדרך, אם היא נכונה או לא, אבל הוא דבק בה. למרות שקוראים לו 'השריף' הוא בחור ששומע ומפנים דברים, שמתנהל עם הרבה גמישות".

[[אבי נמני]] כג'נרל מנג'ר – טוב או רע ליהודים?

"לנמני יש יכולת נדירה לתקשר עם אנשים, אבל המשמעות של ג'נרל מנג'ר, למעשה, היא מנהל כללי (מנכ"ל). ומנכ"ל זה אומר לקום בשמונה בבוקר, לעשות עבודה משרדית, להיות בקשר עם ספקים, לעבוד על חשבוניות, למלא טופסי הזמנה. אני לא חושב שזה מה שנמני רוצה בחיים. נמני, לדעתי, רוצה להתעסק בנושא מקצועי, בכל מה שקשור לשחקנים, וזה מה שמעניין אותו".

ולשאלת מיליון הדולר, אף שהיא לא ממש רלוונטית – גם לך היה חלק בהחלטה לשחרר אותו. כשאתה בוחן את הדברים בדיעבד, זו הייתה טעות?

"היו לשחרור שלו השפעות מאוד שליליות. באותה תקופה היה נכון לקבל את ההחלטה הזאת, אבל מצד שני ההשלכות שלה היו מאוד הרסניות. אני חושב שאבי נמני התבגר והשתנה מאז, כמו שכולנו השתנינו והתבגרנו. יכול להיות שהתהליך הזה ביגר גם אותו וגם אותנו. בדיעבד, אם היום הייתי צריך לקבל החלטה דומה, אני לא יודע אם זה היה שווה את כל מה שקרה".

איך היחסים שלך עם [[ניר קלינגר]]?

"עבדתי עם קלינגר בשיתוף פעולה מלא, אפילו טוב. מערכת היחסים הייתה טובה ולמרות שניסו לצייר את המצב כאילו יש מלחמות בינינו, אנחנו ביחסים טובים. כמובן שבעבודה יש ירידות ועליות וכך גם היה ביני לבין ניר, אבל זה רחוק מאוד ממה שאמרו אז, כאילו מערכת היחסים לא טובה. גם היום אני מדבר איתו".

עד כמה משמעותי היה מקרה טלי לייבוביץ' בהחלטה שלך לעזוב את מחלקת הכדורגל?

"היא בכלל לא נושא לדבר עליו וזה לא משהו שעמד לרגע במחשבות שלי. אם אתה מכיר את המערכת של מכבי, כל מערך הדוברות נעשה דרך אתר האינטרנט ויוני הרשקוביץ. זאת בעצם התשובה הכי טובה שאני יכול לתת לך. אם הייתי רוצה להמשיך בתפקיד המנכ"ל במכבי הייתי יכול להמשיך, לפחות כל עוד לוני בקבוצה".

מה אתה לוקח איתך מחמש השנים האחרונות?

"לא אשכח את התקופה של הצ'מפיונס ליג. שמע, יש אנשים שיודעים לקדם את המהלכים שהם עושים בצורה פופוליסטית בתקשורת. הם דוגלים בשיטת ה'לא סיפרת, לא עשית'. אני עשיתי הרבה אבל אף פעם לא רצתי לספר. שתדע שכשמכבי אירחה כאן את ליגת האלופות אני הייתי אחראי על הכל. זו הפקה ברמות הכי גבוהות ובסוף קיבלנו צל"שים מאופ"א על דרך ניהול משחקי הבית שלנו. ברמה הניהולית זה זיכרון שאקח איתי לכל מקום, דבר שתרם לי המון ניסיון וידע כי עבדתי מול אנשים ברמות הכי גבוהות שיש. זו הייתה חוויה אדירה ועשיתי את זה כמו גדול אבל אף פעם לא רצתי ונפנפתי. יכול להיות שזו טעות, כי עכשיו אני מבין שצריך להשתמש בתקשורת כדי לקדם את עצמך. במקום מסוים זה נכון - מה שאתה לא מספר, אנשים לא יודעים. לי הייתה חשובה העשייה. לקום בבוקר ולעשות. המועדון היה חשוב לי, האוהדים. אף פעם לא חשבתי בצורה של 'אלי, איך אתה מקדם את האינטרסים שלך?'. קיבלתי את הקרדיט מבעל הבית שלי ותמיד אמרתי שמה שקובע זה מה שבעל הבית חושב, אבל התברר שמה שחשוב זה מה שחושב בעל הבית וגם מה חושבים האנשים בחוץ".

אגב אוהדים, מערכת היחסים ביניכם ידעה הרבה עליות וירידות בשנים האחרונות.

"רציתי לומר לאוהדים שגם אם לפעמים נדמה להם שעשיתי דברים שאולי הכעיסו אותם, בכל יום, מהרגע שפתחתי עיניים בבוקר ועד הרגע שעצמתי אותן הדבר שעמד לנגד עיני זה רק הצלחת הקבוצה, וטובת מכבי והאוהדים שלה".

אוהדי קבוצת הכדורסל מלינים על עליית המחירים התלולה.

"מוקדם מדי מכדי שאתייחס לזה. אני כרגע בשלבי למידה, אבל ברוב הדברים שאתעסק בהם התעסקתי גם בכדורגל. העולם הזה לא זר לי. אני חושב שאני מצטרף לקבוצת הכדורסל בתקופה טובה – שלב מכירת המנויים הסתיים, נושא הספונסרים די מכוסה. יש לי זמן ללמוד ולהיכנס לתוך המערכת. להגיד עכשיו מה אני הולך לעשות זה קצת מוקדם מדי".

במילה אחת, איך היית מסכם את הקדנציה על כס סגן נשיא קבוצת הכדורגל?

"לא במילה אחת, אבל יש משפט אחד שאני אוהב לעשות בו שימוש – מה שלא הורג אותך, מחשל אותך. אני עדיין חי".