רזה כמו רבע עוף

אחרי הניצחון של מכבי תל אביב על גליל עליון הערב (החבר'ה מהכדורגל יוכלו אולי גם לספר לכם באיזו תוצאה), תצא ליגת העל לפגרה בת חודש. אז נכון שרק התחלנו, ובכמה מהליגות המקומיות באירופה עוד מעט הופכים תקליט, אבל למה להיות קטנוניים. זה מה שיש, ועם זה מכבי תנצח.

אז נכון שגם העונה הליגה הכי תחרותית בישראל היא ליגת הפנטזי של "אתר ספסל" (למרות שגם שם משנים את החוקים מדי שבוע), אבל כדי שנצא אם איזושהי תובנה לקראת חודש הכריסטמס, החלטנו לצ'פר אתכם בשבע מחשבות לגבי ליגת העל 2006/7, כמספר המחזורים שעברנו עד כה. את הנר השמיני, תוכלו לטקבק בעצמכם.

"שמע, צריך למצוא איזה פאב רציני כדי לראות הערב את מכבי נגד גליל", אמר לי הבוקר קולגה. והוא אפילו לא היה צריך לחייך כדי שאבין את הבדיחה. אז בצ'רלטון לא יאהבו לשמוע את זה, אבל בעונה עם הסגל הארוך בתולדותיה העניין העיקרי סביב מכבי תל אביב הוא כמות הדקות של הזר המוזר נואל פיליקס. העונה אין אפילו נער פוסטר שיקלע את סל מאה הנקודות השבועי בהיכל.

ביד אליהו הבינו מזמן שימי ראשון כבר לא יהיו הכנה ליורוליג, ועשרת שחקני הרוטציה של נוון ספאחיה נהנים ממנת דקות אוורירית שנעה בין 12 ל-31, כשאחרי הפגרה גם טל בורשטיין יצטרף למערך. כל עוד לא משחקים מול קבוצות חצופות כמו נהריה, בני השרון או ירושלים, אפשר לפזר דקות ולעשות ניסויים, ובעיקר לאפשר לברכיים של ניקולה וויצ'יץ' לנוח. ואם זו רמת הדריכות, אז גם ביקור ראווה בבית חולים בבוקר משחק הוא דבר לגיטימי. אחרי הכל, זה לא אובראדוביץ' שמחכה להם בערב.

ועכשיו בכנות: כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה בששת השבועות האחרונים? אמש, אחרי הניצחון המיוזע על עירוני רמת גן, בישר שדר ערוץ הספורט בהתלהבות שירושלים מוכנה לאקדמיק סופיה, מסר שחילחל גם לאחד האתרים המתחרים שבחר במשפט המצחיק הזה ככותרת לידיעת המשחק. אבל בינינו, אם ניצחון דחוק אחרי רבע שני של 5 נקודות מול קבוצה מוגבלת כמו רמת גן מהווה בשורה לאדומים ממלחה, אז חברים, וואחד משבר עובר על הבירה.

אבל איך יכולה התקשורת, שגדלה וחיה על קלישאות, להתמודד עם כל מה שקורה בקבוצה מספר 2 בכדורסל הישראלי? הניצחונות על מוליכת הטבלה האיטלקית מרשימים לכל הדיעות, אבל ההתבוססות בבוץ הכחול לבן מדי שבוע מלמדים על תרכובת של בעיות שלא יכולות להיפתר עם ניצחון ביתיים בהפרש של סל מול קבוצות התחתית של ליגת העל. בינתיים, עד שאד קוטה ידע מה רוצים ממנו ואוסטין יקבל חבר חדש שאוסף את הכדורים שנוחתים מהשמיים, נישאר עם הכותרות המפוצצות. מפה, המלך נראה די עירום.

מי לעזאזל השאיר את רביב לימונד להתייבש שלוש שנים על הספסל במלחה? ואנחנו כבר חשבנו שאין יותר גארדים ישראלים. ברגע שהשאיר את מלחה מאחוריו, הפך לימונד למרענן הרשמי והשחקן המשמעותי ביותר של הקבוצה המתחדשת מנהריה, כשהשורה הסטטיסטית מספרת את הסיפור טוב יותר מכל סופרלטיב.

ב-12 המשחקים בליגה ובאירופה קולע לימונד 14.5 נקודות למשחק באחוזים מצויינים, מוסר מספר מדהים של 5.1 אסיסטים וחוטף 2.1 כדורים ב-29.6 דקות. על 2.9 איבודים אפשר לסלוח לו, כי גם לתעוזה, כידוע, יש מחיר. התרומה של לימונד לא משתנה משמעותית בין ניצחונות והפסדים או בין משחקי בית וחוץ, מה שרק מחזק את זכייתו בתואר הלא פורמלי של "שחקן רבע העונה" של וואלה! ספורט. היוזמה והחוצפה, החדות והאמביציה של הילד מנתניה הוכיחו לכולנו שחלודה לא בהכרח גומרת קריירה, כל קריירה. ואת זה כדאי גם לנו להפנים.

כשמספרים לנו על תרומה של שחקן מסוים במשחק איקס, נחפש אותו בדרך כלל בטבלת קלעי הנקודות. המהדרין, יוסיפו ויחפרו בדקדקנות בדף הסטטיסטיקה בניסיון לאמוד את התרומה בריבאונד ובמסירה, אחוזי הקליעה וכמות האיבודים. אבל מה שחסר לי בטופס המלומד זו כמות הנקודות שמאפשר השחקן ליריב שמולו. ככה, מן מדד שכזה למה עושה השחקן גם בצידו השני של המגרש (אין בעד מה, נדב הנפלד).

העונה בולטת במיוחד התופעה של פורוורדים מגוונים ונפלאים, שהקבוצה עובדת בשבילם בצד ההגנתי. אין לי אפילו חצי טענה לתרומה התקפית המופלאה של שחקנים כמו לי ניילון, חואן מנדז או טונג'י אוואג'ובי (ויש עוד, כמובן), אבל גם החבורה הזו יודעת שבכדורסל אפשר להפסיד גם אם קולעים 110 נקודות. אז נכון שליד כל אחד מהם מוצב שומר ראש, אם זה עוסמאן סיסה בבני השרון, קוז'יקרו בנהריה או וואלאס בגבעה, אבל בטווח הארוך זה לא יכול להספיק, גם אם המאמנים בונים את הקבוצה שלהם בידיעה שהכוכבים המדוברים צריכים לנוח בצד אחד של המגרש. או לפחות לעשות עם הידיים. מצד שני, כמו שאומרת האגדה, אם היה להם את זה גם בהגנה הם בכלל לא היו כאן. מה, לא ככה?

ואם כבר ניילון, אז מברוק לבני השרון שהפכה את עצמה לקבוצת צמרת, לא מעט בזכות בחירה מדוייקת של שחקנים זרים, משימה שלפחות אותה אי אפשר לקחת להנהלה שלה. אבל מה עם החוק הרוסי, חברים? דווקא בשנת ההצדעה לכדורסלן הישראלי מככבת בני השרון בתחתית טבלת הדקות של הישראלים בליגה. אבל יש לזה גם הסבר מבני.

בהרצליה משחק קו קדמי מהיעילים בארץ, בו לי ניילון, עוסמאן סיסה וג'ייסון וויליאמס מחלקים ביניהם את 80 דקות המשחק תחת הסל. הקו האחורי כבר פחות מבריק, למרות ההשתפרות של קוקי בלצ'ר וחזרתו של ג'וליוס פייג'. בעמדת הרכז, נותר אפי בירנבוים עם ארז כץ וסקוט גרינמן, שני לוחמי גרילה חביבים אבל מוגבלים התקפית. עם רכז דומיננטי יותר, שתורם גם בקליעה ובחדירה, הקבוצה הזו היתה ממש מפחידה. לפחות את ירושלים ונהריה.

אם לימונד הוא שחקן רבע העונה, אז תואר הזר המצטיין עד כה הולך ללא ספק למרכוס האטן. האיש שלפני שנה סחב על גבו חלק לא קטן מהביקורות על הכדורסל האיום של הפועל תל אביב, סוחף את אשקלון לתקופה נהדרת. האטן הואשם לפני שנה בפשעים נגד האנושות כמו אינדיבידואליזם, הגנה חלשה, יכולת מסירה וירטואלית וגם היחנקות ברגעי האמת. עכשיו לכו תספרו את זה לאפי בירנבוים או אריאל בית הלחמי.

העונה רואים באשקלון האטן אחר, כזה שמחזיק את הקבוצה קצרת הזרים של רוני בוסאני עם מספרים של 21.4 נקודות ב-60 אחוז לשתיים ו-43 לשלוש, 4.7 אסיסטים ו-4.4 ריבאונדים ו-3 חטיפות. האטן סוחט גם 7 עבירות לערב, ויחד עם הזר השני של אשקלון, ריקרדו מארש, הם מאכלסים את מקומות 1 ו-2 בטבלת היעילות של ליגת העל. ועם שני זרים נהדרים וצוות ישראלי לוחמני ומסייע, בשביל מה צריך חוק רוסי?

הסיפורים על הירידה ברמת המשחק בליגת העל התחילו עוד לפני הטור הזה ולא יפסקו גם אחריו. נקודה שמאפיינת בצורה ראויה את מצבה האמיתי של הליגה הבכירה, מגיעה מהעמק. לגלבוע/עפולה היתה לפני שנה בלאומית קבוצה נהדרת, והעונה, די בלית ברירה יש להודות, נאלצו שם לשמור על שלד השחקנים. שניים מהם, גוני יזרעאלי וג'רמיין הול, נותרו שחקנים קבועים בחמישייה, ולמרות הספקנות לגבי יכולתם להשתלב בליגה הבכירה מחזיקים את העולה החדשה על גבם.

יזרעאלי הצעיר, שהמיר את האגדות על גופו הצנום בלחימה עם מטפחת סביב מצחו, הפך לברומטר של דני פרנקו עם 12.5 נקודות באחוזים גבוהים ו-10.5 אסיסטים ב-40 דקות בניצחונות. גם הירידה בשבועיים האחרונים לא יכולה לפגוע בדקות שלו, בטח לאור המצאי המוגבל של רכזים באיזורנו. הול, שאת תיאוריית הסנטימטרים החסרים שלו הוא מפריך שבוע אחרי שבוע, מגיע לעבוד בכל ערב עם 21.1 נקודות ב-60 אחוזים מהשדה ו-6.1 ריבאונדים ב-33 דקות. אז אולי לפני שרצים לחפש עוד זר שיעבה את הרוטציה, כדאי לחפש מציאות לא פחות יעילות בליגה השניה. אם מישהו בעניין, שיסדר לעצמו טרמפ ביום שלישי לאולם במגידו.