פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תפסו שבוע: נקודת האור של הפולבק

        עומר סלע מעלה את קרנם של הפועלים הכי שחורים בהתקפות בפוטבול, ועושה כבוד למייק קארני ג'סטין גריפית וג'ייסון מקי

        אחד התפקידים הלא מוערכים והאלמוניים בפוטבול הוא הפול-בק. אין סטטיסטיקות לשחקנים האלה (אף אחד לא סופר חסימות) רובם שמות לא מוכרים, הם האחרונים בסיכום המחזור שמדברים עליהם ורק אחד מכל קונפרנס זוכה להבחר לפרובול.

        ולמרות כל אלה זה אחד התפקידים הכי קשים, חשובים ומורכבים בהתקפה. למה מורכבים? כי התקפת הריצה עומדת על הכתפיים שלהם. רץ אחורי שמשחק מאחורי בולם טוב תמיד ירוץ יותר וזה בדוק. פול בק משובח ייצור מרחב בין הרץ להגנה, הוא ייתן לרץ זמן ומקום להבין איך עומדים מולו ולמצוא את החורים והנקודות החלשות במערך ואולי גם הזדמנות לפרוץ קדימה לריצה ארוכה.

        הפול בק חייב להבין הגנות בצורה מושלמת, הוא חייב לזהות תרגילי הגנה ולהתעלות מעליהם וחייב להתאים עצמו לרץ שמאחוריו – רץ חזק יקבל ליווי יותר הדוק ומדויק, רץ מהיר וקטן צריך חורים גדולים יותר, קוורטרבק שרץ צריך הרבה יותר מרווח. יש הבדל בין צורת החסימה בריצה דרך המרכז (התקלות חזקה ומהירה) לבין ריצה מבחוץ (חסימה ארוכה וליווי של הרץ לאורך זמן ומרחק). אם יש לו מזל, הפול בק מקבל כדור או שניים במשחק ונכנס לסטטיסטיקה.

        פולבקים שכבר עשו את שלהם וקנו את דרכם אל היכל התהילה, מבין אלה שמשחקים עדיין בליגה:

        מייק אולסטאט (טמפה ביי) – מתפקיד הפ"ב מחזיק בשיא הבאקאנירז בטאצ'דאונים על הקרקע, לורנזו ניל (סן דייגו) ומאק סטרונג (סיאטל).

        כל מאמן, פרשן ומומחה לפוטבול יגיד לכם שמאחורי ראנינג-בק טוב עומד פול-בק חזק. הקלישאה הזו היא אחת הוודאיות והמדויקות בהבנה של משחק פוטבול. לדמניאן טומלינסון לא היה מגיע לאותם מספרים בלי החסימות של ניל (כנראה הפולבק החוסם הטוב ביותר בכל הזמנים). שון אלכסנדר, בשנה שעברה, לא היה מציב שיא הבקעות בלי החסימות המושלמות של מאק סטרונג. אפשר להתווכח עד מחרתיים על האמירות האלו, ואי אפשר להוכיח אותן בשום דרך כמובן) אבל הן לא לוקחות כלום מהיכולות של שני השחקנים המושלמים האלה. טומלינסון הוא מוכשר במיוחד, ברמה כמעט לא אנושית, אבל גם הוא צריך את הסיוע של ניל.

        והשבוע מספר פולבקים קיבלו הזדמנויות נדירות להתבלט ולתפוס שבוע. פולבקים צעירים, נועזים ורעננים שהולכים ומשנים את התפקיד והופכים אותו מעניין ומלהיב יותר.

        מייק קארני (ניו אורלינס)

        בן 23, שנה שלישית, אריזונה סטייט

        מייק קארני הוא אחד הפולבקים הטובים בליגה היום, ובשביל בחור צעיר כמוהו זה תואר לא רע. בספורט בו לוקח לפולבק הרבה מאוד שנים להוכיח את עצמו קארני מבצע את זה במהירות עצומה. השנה הוא עושה עבודה מדהימה והדרך הטובה ביותר לראות את זה היא דרך ההצלחה של הרצים שמאחוריו - דיוס מקאליסטר (901 יארד ב-4.5 לנשיאה), רג'י בוש עם סטטיסטיקה פחות טובה אבל מספרים נפלאים בשבועות האחרונים והתקפת ריצה הממוקמת במקום החמישי בליגה בהבקעות. קארני פורץ את דרכו כשחקן עם ראיית משחק מצוינת, הבנה מושלמת של תכנית ההתקפה המורכבת והיצירתית של שון פייטון ודאג מארון (מאמן ההתקפה) ויכולת לבלום את קו ההגנה בצורה יעילה ונחרצת. אחת התכונות יוצאות הדופן של קארני היא שהוא לא עוצר בבלוק הראשון – הוא יכול לחסום שניים או שלושה שחקנים במהלך אחד.

        אבל כמבקיע בפני עצמו? זה חדש.

        כשמייק קארני פרץ את קו האנד-זון בפעם הראשונה במשחק נגד דאלאס כולם היו מופתעים. כשהוא הבקיע את השני זו היתה סנסציה. ואיזה מהלך זה היה – שלושה רסיברים רצו לתוך האנד-זבן וקארני עצמו מוקם כחוסם ולא כרץ, אבל פרץ פנימה עם הכדור בעצמה. אבל טאצ'דאון שלישי? ועוד במסירה? חלום. אחד הדברים הנפלאים ששון פייטון ודרו בריס הביאו השנה לניו אורלינס הוא היכולת המדהימה למצוא את האיש החם (ממש כמו בכדורסל) וללכת איתו. בשבוע שעבר זה היה רג'י בוש, לפניו דוורי הנדרסון, מרקיז קולסטון, דיוס מקאליסטר – בכל שבוע הם מוצאים את השחקן הלוהט ונותנים לו את כל הבמה - וזה משתלם ובגדול. אם קארני הוכיח משהו השבוע, חוץ מהיכולות יוצאות הדופן שלו לתפקיד, זה שקשה מאוד להגן מול ההתקפה של הקדושים – בריס יימצא את מי שפתוח, קו ההתקפה ייתן לו זמן ואין לך מושג מי יהיה כוכב ההתקפה בשבוע הבא.

        ג'סטין גריפית' (אטלנטה פאלקונס)

        25, 4, מיסיסיפי סטייט

        גריפית' הגיע לליגה כראנינג בק מצוין ממיס סטייט, רץ שיודע גם להתקדם חזק עם הכדור וגם לתפוס אותו טוב. אבל באטלנטה תפקידו שונה לפול-בק.

        המעבר הזה, שלווה בלא מעט ספקות, הוכיח את עצמו כשינוי מצוין. גריפית', מהשחקנים היותר אינטליגנטים בליגה, מבין את התפקיד היטב, ויותר מכל דבר גילה שהוא ממש, אבל ממש, נהנה מהמפגש הלוהט עם שחקני ההגנה. גריפית' מתאר בראיונות עימו את ההתנגשויות כדבר מעורר השראה, אלוהית כמעט, אינטראקציה שמעוררת ומעודדת אותו לעוד. למרות פציעה טורדנית לפני שנתיים, שמנעה ממנו להגיע לפרו-בול, גריפית' לא מפסיק להיות תוקפני ואגרסיבי.

        בפאלקונס אוהבים להשתמש בו כרסיבר לעת מצוא וכרץ אחורי למהלכים מיוחדים אבל בייחוד סומכים על יכולת החסימה שלו. גריפית' הוא אחת הסיבות המשמעותיות למשחק הריצה המדהים של הפאלקונס. כל אחד משני הרצים הראשיים של הקבוצה – דאן או נורווד יבנה את הריצה שלו בהתאם לתוואי שגריפית' יתווה עבורו, בקשר לויק – גריפית' מנסה להישאר בקשר ולהוביל אותו כמה שאפשר. והמספרים של הקבוצה – מקום ראשון ביארדים (2570 – 500 יארד יותר מג'קסונוויל שבמקום השני), 5.6 יארד לנשיאה (במקום השני 4.9) והנתון המדהים ביותר – 197.7 יארד למשחק! (160.8 במקום השני) הם יוצאי דופן.

        והשבוע גריפית' קיבל הזדמנות נדירה. דאן נפצע באמצע הרבע השלישי. נורווד נפצע שלוש דקות אחר כך. גריפית' עלה למהלך הבא כראנינג-בק והבקיע טאץ' של 21 יארד. למרבה הפלא זה הט"ד הראשון בקריירה המקצוענית של גריפית' על הקרקע. ממסירות, אגב, יש לו כבר 7 וזה המון לפול בק. הוא סיים את הרבע וחצי הנותרים כראנינג בק של הקבוצה והצליח להחזיק את הציפורים המקרטעות בתמונה, לרוץ היטב עם הכדור (57 יארד ברבע וחצי) ולסחוט את השעון.

        אם יש משהו שהפאלקונס כבר יודעים, ולמרבה ההפתעה גם מצליחים לשמר אותו לאורך מספר עונות, זה משחק ריצה נפלא. ההגנה, שהיתה אמורה להיות מהמובילות בליגה השנה, פצועה ועייפה. הקוורטרבק – אפשר לא לדבר על זה? גריפית', ביחד עם הצוות שמאחוריו, הם עמודי התווך שהקבוצה הזו, שהיתה אמורה לעמוד על הכתפיים של ויק, עומדת עליהם. האם זה יספיק לפלייאוף? בספק. גם מורה, אחרי הניצחון הדחוק והלא משכנע הזה נגד טמפה-ביי העלובים, הגיב בספקנות: "כל מה שקרה זה שקיבלנו הזדמנות להמשיך ולהתחרות על מקום בפלייאוף. רק על זה אנחנו מסתכלים".

        ג'ייסון מקי (שיקגו)

        26, 5, טמפל

        כששיקגו החתימו את מקי בתחילת השנה לחמש שנים נוספות הם בעצם ביססו את משחק הריצה שלהם. מקי הוא חוסם נפלא ומי שראה את המשחק ביום שני בלילה ראה כמה הרצים האחוריים של הברס – תומאס ובנסון, נהנו מהיכולות שלו. הדביבונים רצו אתמול ל-172 יארד, הרבה בזכות מקי. והשער של אדריאן פיטרסון, ברבע השלישי, נוצר מחסימה נפלאה שלו.

        מקי לא רץ הרבה עם הכדור ולעתים נדירות מקבל מסירות מגרוסמן (אבל זה היה המצב במשך רוב העונה לגבי רוב שחקני שיקגו), רק על מנת להוכיח את הידיים המאוד חזקות שלו. בשנה החמישית שלו בליגה, ועם חוזה עד לשנת 2011, מקי הופך להיות עוד אחד מהפולבקים המצטיינים בליגה ומשחק הריצה של שיקגו רק הולך ומשתפר. מצד שני – מי צריך משחק ריצה כשיש לך את דווין הסטר?