בדרך למעלה - יוטה

במשך יותר מעשור וחצי לקח הצמד סטוקטון את מאלון את יוטה גבוה. גבוה מאוד. הכי גבוה שאלוהים בכבודו ובעצמו איפשר להם, עת עמד בינם לבין טבעת היסטורית טבעת בגמרים של 1997 ו-1998.

בשלוש השנים שעברו אחרי ששניהם עזבו והשאירו את ג'רי סלואן הנצחי לבד, בסולט לייק סיטי לא ראו פלייאוף לראשונה מאז נחתו שתי אגדות הכדורסל הללו בעיר. ופתאום, העונה העניינים חוזרים לתקתק, ולא סתם לתקתק, אלא טוב ומדויק יותר ממה שכל אחד ציפה. הפוטנציאל העצום של השחקנים של הג'אז היה ידוע, אבל בין זה לבין פתיחה של 4:15, המאזן הטוב ב-NBA, המרחק גדול.

קרלוס בוזר נותן בינתיים מספרים של MVP, דרון וויליאמס משחק כמו אולסטאר, מהמט אוקור ממשיך את היכולת הנפלאה מאשתקד, וסביבם ג'רי סלואן משלב צעירים ו-ותיקים יעילים, כל זאת כשהכוכב אנדריי קירילנקו טרם מצא את המשבצת המועדפת עליו בפאזל. אז מהו סוד ההצלחה של יוטה, אתם שואלים? שאלה מצוינת. במקרה הכינותי מראש כמה הסברים וניתוחים, להנאתכם.

יותר מכל, יוטה היא מכונה התקפית משומנת וכמעט נטולת חסרונות. המשולש ההתקפי של יוטה כולל את בוזר, וויליאמס ואוקור, שקולעים 22.7, 16.5 ו-15 נקודות, בהתאמה. מהספסל עולים מט הרפרינג ודרק פישר הותיקים, ומוסיפים 10.9 ו-9.7 נקודות, בהתאמה, כדי לדאוג שבכל רגע נתון יהיו לפחות שלושה סקוררים על הפרקט. וכל זה כאשר אנדריי קירילנקו, שחקן של כמעט 16 נקודות למשחק בשלוש השנים האחרונות, זז הצידה ומסתפק (בינתיים) ב-8.9. אם הם יצטרכו גם הוא יחזור לקלוע.

יוטה מדורגת כרגע רביעית בכמות הנקודות למשחק בליגה, עם ממוצע של 102.94 למשחק, היא ראשונה בליגה באחוזים מהשדה (יחד עם אורלנדו) עם 48.5, ושלישית בליגה באסיסטים עם 25. ב-14 מ-15 הנצחונות שלהם הג'אז קלעו מעל 100 נקודות, וב-12 מהם עשו זאת ב-50 אחוזים מהשדה ויותר.

איך הם עושים את זה? בעיקר בזכות משחק הפנים היעיל של הקבוצה. יוטה קולעת 47 נקודות למשחק בצבע, נתון שמשמעותט כמות בלתי רגילה של ליי אפים ונקודות קלות. בוזר הוא חיית צבע (58.9 אחוזים מהשדה, רובם ממטר ורבע) והתיאום המצוין בינו ו-וויליאמס הוא הסיבה המרכזית ליעילות ההתקפית שלה המורמונים. אוקור מוסיף גיוון כשהוא צובר נקודות בפנים ובחוץ (1.2 שלשות למשחק, ב-33.8 אחוזים, כולל מספר בלתי מבוטל של שלשות קריטיות), ו-דרון עצמו מסוגל להגיע עד הטבעת כמעט בכל רגע נתון.

חלק לא פחות חשוב בנקודות הקלות שייך לתרגילי החסימות של סלואן, שידע להתאים את עצמו למציאות החדשה בליגה בכלל ובקבוצה שלו בפרט, ולא דורש לראות פיק אנד רול בכל התקפה והתקפה. אריק מאסלמן, מאמנה של סקרמנטו, התפנה לנתח את ההתקפה של יוטה לקראת המשחק בין הקבוצות: "הם הכי טובים בליגה בחיתוכים לסל... סלואן עושה עבודה מצוינת בדרישה מהשחקנים לבצע חסימות טובות ולעבור דרך חסימות".

סלואן תמיד ידע לארגן תרגילים שמתאימים לשחקנים שלו, ויש לו רזומה מרשים של הוצאת מים מן הסלע והפיכת שחקנים שמתקשים לארגן לעצמם מצבי קליעה לקלעים אמינים אבל יודעים לנצל את היתרון הקטן שמייצרת חסימה טובה. בוזר, אוקור והרפרינג הם בדיוק שחקנים מהסוג הזה. שתי סיבות נוספות ליעילות ההתקפית הן הקליעה מבחוץ של הסנטר אוקור, שמאפשרת לג'אז לרווח את המשחק, כמו גם יכולת מסירה גבוהה כמעט של כל שחקן ברוטציה (בוזר מפתיע לטובה במיוחד עם 3.3 אסיסטים).

השליטה של הג'אז בצבע בולטת במיוחד בתחום הכדורים החוזרים. גם בקטגוריה זו יוטה ראשונה בליגה עם איסוף של 44.8 קרשים למשחק, והיא ראשונה גם בצמצום הריבאונדים של היריבות, שגורפות רק 35.7 ריבאונדים בממוצע. הפער שנוצר, 9.1 ריבאונדים למי שמתעצל לחשב בעצמו, שיוטה לוקחת יותר מהיריבות שלה הוא כמעט בלתי נתפס (לשם השוואה, הפער השני הכי גדול ב-NBA הוא של קליבלנד, 5.05 ריבאונדים יתרון, קצת יותר מחצי).

העליונות בקרשים נותנת למורמונים 9 כדורים יותר כל משחק, והמשמעות היא כמובן עוד זריקות ועוד הזדמנויות לתקן. למרות שהיא מחטיאה הרבה פחות מהיריבות, יוטה לוקחת גם הרבה יותר ריבאונדים בהתקפה מהיריבות שלה (3.6 ריבאונדים יותר למשחק).

הגורם הבולט לעליונות האווירית הוא, שוב, בוזר, שקוטף 12.2 כדורים למשחק (שני רק לדוויט הווארד). ממו אוקור, עם 8.5 ריבאונדים, משלים צמד גבוהים שלבדם אחראים על יותר מ-20 לוחות דיי אין דיי אאוט. לידם משחק גם קירילנקו, אחד הריבאונדרים הטובים בליגה מעמדת הסמול פורוורד, שבינתיים מסתפק ב-5.5 איסופים בעיקר כי אוקור את בוזר מנקים את השטח ביעילות מפחידה.

על בוזר נאמר כבר כמעט הכל, אז בואו נרחיב קצת על הכוכב העולה בשמי סולט לייק סיטי - דרון וויליאמס. מי שהיה עם היד על הדופק בקיץ יכול היה לצפות לעונה גדולה של הפוינט גארד הצעיר, אבל הוא השכיל להפתיע בכל זאת.

"אני אגיד לכם מי לא מופתע מקפיצת המדרגה הפתאומית של דרון וויליאמס לליגה של כריס פול - השחקנים של הדאלאס מאבריקס ששיחקו עם וויליאמס משחקי פיק-אפ בקיץ", אמר עליו מארק שטיין מאתר ESPN.com . ולא רק הם, כמעט כל דיווח ממחנה טרום העונה ומשחקי ההכנה הדגיש את השיפור העצום של הרכז. למרות זאת, כאמור, מעטים האמינו שהוא יהיה כל כך טוב כל כך מהר, והמספרים המרשימים שלו אפילו לא מספרים את כל הסיפור, עליו נרחיב בהמשך.

ההשוואה לכריס פול לא הגיעה במקרה, שכן וויליאמס נבחר בדראפט 2005 שלישי, מקום אחד לפני פול, בהחלטה שבמהלך העונה שעברה זכתה לביקורת רבה אחרי עונת הרוקי הנפלאה של אותו פול במדי ההורנטס. אבל וויליאמס, כאמור, אוהב אתגרים, גם אם זה אומר להדביק פערים מהשחקן הטוב ביותר שהגיע לליגה בשנתיים האחרונות. המספרים שלו כבר עכשיו לא נופלים מאלו של פול, ועושה רושם שזה הולך להיות אחד מהמאצ' אפים החמים בליגה בשנים הבאות, שיהיה לא פחות מעניין מהמירוץ המטורף של דווין וויד, לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני ממחזור 2003, וקרב המפלצות בע"מ בין דוויט הווארד לאוקאפור מזה של 2004.

אולי התכונה המעניינת ביותר של יוטה בינתיים היא ההתעלות ברבע הרביעי, והיכולת לחזור מפיגורים. בחמישה מהנצחונות, ארבעה מהם רצופים (!), נכנסו הג'אז לרבע האחרון בפיגור (שלוש פעמים בפיגור של שש נקודות, פעם אחת של 11 ופעם של 13). בארבע מקרים אחרים הם חזרו מפיגור של 15 נקודות או יותר במהלך המשחק, כאשר השיא היה בארקו ארינה של סקרמנטו, אז חזרו הג'אז מפיגור 21, בזכות רבע רביעי של 17:39. גם במאני טיים עצמו, בדקות האחרונות, השחקנים של יוטה מגלים עצבים של ברזל ומנצחים משחקים צמודים.

לסיבה העיקרית לתופעה הזאת קוראים דרון וויליאמס, כבר עכשיו אחד משחקני הרבע הרביעי הטובים בליגה. בכל אחד מהמשחקים שהוזכרו לעיל, וגם באחרים, לקח על עצמו דרון את המשחק בדקות המכריעות, והתעלה עם סלים גדולים ואסיסטים גדולים לא פחות. באותו רבע מכריע בסקרמנטו היו לו 8 נקודות ושבעה אסיסטים, מול הלייקרס הוא קלע שבע נקודות בדקה וחצי האחרונות, נגד מילווקי חצה את הפרקט והשאיר את הרפרינג לליי-אפ נצחון עם הבאזר, בנצחון החשוב על הספרס הוא הביא לבריחה לקראת הסוף עם חמש נקודות רצופות, נגד סיאטל הוא אירגן לאוקור שלשת ניצחון פנויה 1.6 שניות לבאזר, והרשימה (באמת) לא נגמרת.

יותר מכל דבר אחר, דרון וויליאמס עושה רושם של שחקן שמתעלה ברגעים הנכונים, אחד שמביא נצחונות בכל דרך שצריך, בין אם בקליעה או בהפעלת החברים. גם בוזר תרם לא מעט ריבאונדים גדולים וקליעות עונשין מכריעות, אוקור והרפרינג רשמו על שמם סלים חשובים ואפילו הרוקי פול מיילסאפ אחראי על כמה מהלכי מומנטום בדקות החשובות, בעיקר מהלכי הגנה גדולים והתאבדויות על כדורים אבודים שהפכו אותו כבר עכשיו לאחד מחביבי הקהל, אבל וויליאמס הוא המנוע בעניין הזה.