אלוף האלופות

תם ונשלם שלב הבתים של ליגת האלופות. אז מה היה לנו? הפתעות מרעישות בטוח לא. 4 אנגליות, 3 איטלקיות ו-3 ספרדיות נראה גם בשמינית הגמר. נהנינו מים של ברזילאים וישראלי אחד. פגשנו את ריאל מדריד של פאביו קאפלו ואת סלטיק המבדרת של גורדון סטראכן. אז התיישבנו והחלטנו לסכם.

אולי זה היה צריך להיות שחקן מליון המרשימה? ברור שגם קאקה, אחד מהשחקנים היחידים שמתפקדים העונה במילאן, ראוי. ריקרדו קרבאליו החזיק את ההגנה של צ'לסי על ספיגה של 4 שערים בלבד מול קבוצות כמו ברמן וברצלונה ובכל זאת, עם 5 שערים בבית הכי קשה בליגת האלופות העונה, מגיע לחברו לקבוצה, דידיה דרוגבה.

דיברו על אנדריי שבצ'נקו, שהגיע ללונדון עם 43 שערי צ'מפיונס ליג, וגם מיכאל באלאק אמור היה לשדרג את צ'לסי פלאים, אבל דווקא החלוץ מחוף השנהב, זה שהצפי היה שיפנה את מקומו לאוקראיני בהרכב, לא נבהל וביסס את מה שכבר היה די יציב בלאו הכי - מעמדו כאחד מהחלוצים הטובים בעולם.

אז נכון ששלושה מתוך חמשת שעריו של החלוץ נכבשו בניצחון 1:3 על לבסקי סופיה החלשה, אבל אחרי שער ניצחון מול ברצלונה בסטמפורד ברידג' ושער שיוויון מולה בגומלין בקמפ נואו, קרלס פויול ורפא מרקז הגדולים מרטיבים בלילה כשהם חולמים על מספר 11 של מוריניו.

קאקה כבש 5 שערים ובישל אחד עבור מילאן, שבסך הכל הבקיעה 8 גולים בבית המוקדם. באחוזים זה 75. אצל ז'וניניו אלו היו מספרים זהים, רק שאצלו מדובר ב-5 בישולים (ראשון בצ'מפיונס) ושער בודד, שהם 6 שערים מתוך ה-12 של ליון. לואיס סאהה הוא השלישי שהיה שווה 6 שערים לקבוצה שלו, עם 4 כיבושים ו-2 בישולים. ומי זוכר את רוד ואן ניסטלרוי?

אז אם בהולנדי עסקינן, הרי שהוא היה שווה 5 שערים עם 4 כיבושים ובישול, מספרים זהים לאלו של ניקולאי דיקה מסטיאווה בוקרשט ובדומה לליסנדו לופז, שכבש 3 שערים ובישל שניים עבור פורטו. סמואל אטו הספיק לכבוש שער ולבשל 3 נוספים בשני המשחקים בהם שיחק.

ליון השיגה את מספר הנקודות הגבוה ביותר מבין משתתפות ליגת האלופות השנה, כבשה 12 שערים וספגה רק 3, ניצחה את ריאל מדריד בקלות, כשבגומלין האימפריה מחלצת ממנה תיקו ביתי. זה שליון היא מהקבוצות הטובות בעולם זה לא חדש, גם לא ההצלחה שלה בליגת האלופות. אז איפה זה ייגמר הפעם? ברבע הגמר, אלא מה?

פאביו קאפלו הוא מאמן הגנתי. כן בטח. 32 קבוצות העפילו לשלב הבתים של ליגת האלופות ומכולן, אתם יודעים מי כבשה הכי הרבה. אכן כן, ריאל מדריד של פאביו קאפלו. 14 שערים הבקיעו המדרידיסטה. אז נכון שהם שיחקו מול קבוצות קיקיוניות כמו סטיאווה בוקרשט ודינמו קייב מודל שנות ה-2000, אבל אף אחד לא ייקח מדון פאביו את העובדה שהקבוצה שלו כבשה יותר מכולן.

וזה עוד לא הסוף: ביחד עם המבורג, במשחקים של ריאל נכבשו הכי שערים, 22 אם להיות מדוייקים, ממוצע של קרוב ל-4 שערים למשחק. בבית של ליון וריאל נכבשו בסך הכל 38 שערים, יותר מבכל בית אחר . קאפלו יושב בבית וצוחק על כולם (בעיקר על רונאלדו).

ולא רק ריאל מדריד הרבתה לכבוש. על ליון כבר סיפרנו שהיא השחילה 12 כדורים לרשתות היריבות, נתון ששווה מקום שני השנה. אלא שהצרפתים לא לבד בצמרת ועימם גם ולנסיה וברצלונה, שתי ספרדיות (עם הקטאלונים הסליחה) שכבשו תריסר שערים. אם אתם מחפשים דיל לליגת האלופות ורוצים לראות גם שערים, כרטיס טיסה פלוס פנסיון מלא לשלושה ימים - רק בספרד.

זה לא רק שער השנה (וישאר כזה גם בסופה), זה שער שראוי להיכנס לרשימת הגדולים בהיסטוריה של ליגת האלופות ולכל קליפ המכיל שערים יפים. הוא גדול בהרבה מהשער של רונאלדיניו במספרת בליגה הספרדית. שער שכל אבא, שחלם להיות כדורגלן אבל הפך לעיתונאי ספורט מתוסכל ועכשיו חולם שבנו יגשים את החלום, חייב להראות לו אותו שוב ושוב לפני השינה כבר מגיל שנתיים, בין הגול של משה סיני מול בית"ר עם הפאלש להברקה הנדירה של דניס ברגקאמפ מול ניוקאסל. עזבו אתכם משיר ערש, יש את פיטר קראוץ'.

איטרייה, שחקן מוגבל, בדיחה. מה לא אמרו על השחקן הזה. בדקה ה-52 של המשחק של ליברפול מול גלאטסראיי, במחזור השני בבית ג', קראוץ' התמקם ברחבה לקראת הגבהה של סטיב פינן, וכשהכדור הגיע אליו הוא השתיק את כולם. קראוץ' פשוט התעופף, כן כן, התעופף ובמספרת על הצד שלח טיל לרשת של פאריד מונדרגון. ואוי לו לשוער הקולומביאני אם היה עוצר את הכדור הזה.

לודוביק ג'ולי הבקיע שער דומה בליגה הצרפתית לפני כמה שנים, אלא שקשר ברצלונה מגיע בערך לפופיק של קראוץ' ובשביל בעיטה אקרובטית כזו הוא צריך להתאמץ הרבה פחות. החלוץ האנגלי, ממרומי 2.01 המטרים שלו, פשוט כבש שער נדיר.

אתם יודעים מי עוד מתנשא לגובה דומה? מוישל'ה ברנר מ-מ.מ גבעת שמואל למשל, או המתאבק הידוע, "האנדרטייקר". קריסט נובוסליץ', הבאסיסט של נירוונה או באבה סמית', שחקן הפוטבול לשעבר שהפך למוזס הייטאוור בסרט "בית ספר לשוטרים מתחילים". תנו להם מאות נסיונות והם לא יצליחו לעשות את מה שעשה השחקן, שסוכנות הימורים בריטית הוציאה פעם הימור ביחס של 1 ל-66 לפני משחק של ליברפול, שראשו יפגע בשלט המפורסם "this is anfield" כשייצא ממנהרת השחקנים.

קלאס יאן הונטלאר, ווסלי שניידר, ריאן באבל, אורבי עמנואלסון, הדוויגס מאדורו, זדנק גריגרה וג'ון הייטינחה. מכירים? נכון, את כולם לא ראינו העונה בליגת האלופות. האכזבה הרשמית של העונה היא העובדה שאייאקס פשוט פישלה בענק ולא עלתה לשלב הבתים.

שער עצמי של טום ורמאלן הבלגי כרבע שעה לסיום המשחק מול פ.צ קופנהאגן שלח את אייאקס למפעל בו משחקת פיינורד והיווה עובדה מספקת לקבוע שאין אלוהים ולשאול אם יש אז מדוע הוא כל כך אכזר. אם זה לא מספיק, גם רפאל ואן דר וארט הלך הביתה אחרי שלב הבתים המוקדם. אחרי שכבש 3 שערים והוסיף בישול ב-3 משחקים בלבד בהמבורג, גם אותו כבר לא נראה השנה על הבמה המרכזית.

יש יותר מדי קבוצות טובות שאינן נמנותעל השמות הגדולים. עד ההגרלה, בלתי אפשרי לנחש. כנראה שפ.ס.וו, ליל ובמיוחד סלטיק לא מחזיקות יותר מרבע גמר, למרות שאף פעם אין לדעת מי תהיה הויאריאל הבאה. מבין קבוצות הדרג השני ולנסיה יכולה, פורטו עשויה ורומא, מלכת היופי האיטלקיה, ראויה.

לכן, למרות שהיא לא בדיוק סוס שחור, אם ללכת על שמות, יעני בהפוכה, החלטנו ללכת שוב על ליברפול. אף קבוצה לא רוצה לפגוש את רפא בניטז בשלבי נוק-אאוט. ליברפול היא אחת הקבוצות עם הסגלים הבינוניים ביותר שהעפילו לשמינית הגמר. תוציאו ממנה את סטיבן ג'רארד ונשארה לכם סלטיק מחוזקת בצ'אבי אלונסו ועד שהוא יתפוצץ - בחצי דירק קויט.

עם סגל דומה, רפא בניטז לקח את הצ'מפיונס לפני שנתיים ואת הגביע האנגלי לפני שנה. שני תארים בשנתיים. אז מה אם ליברפול לעולם לא תזכה באליפות אנגליה תחתיו. למישהו אכפת, חוץ מלאוהדים ולשחקנים המקומיים?

לפני שנה בניטז עשה טעות ענקית כשבמשחק הראשון מול בנפיקה בשמינית הגמר הוא סיפסל את סטיבן ג'רארד וגם העלה את רובי פאולר החלוד בהרכב, כשפיטר קראוץ' נותר על הספסל. במשחק השני היה מאוחר להציל את הספינה, שהחלה לטבוע כבר בליסבון.

הפעם בניטז יבוא חד ולא יחזור על הטעויות מלפני שנה. ברצלונה, למשל, ואת זה אפשר לגזור ולשמור, לא עוברת את ליברפול. אז מי כן? ריאל מדריד, או שתחכו לרבע הגמר , שם ליברפול כבר תוכל לפגוש יריבה אנגלית. שימו מולה את מנצ'סטר יונייטד ותספרו לבניטז שמדובר במשחקי ליגה. זה כבר יעשה את העבודה.

אוהדיה של מנצ'סטר סיטי יודעים לספר שאלו של היונייטד צריכים מפה כדי להגיע לאולד טראפורד. ככה זה כשאתה נוסע בפעם הראשונה בחייך למשחק של הקבוצה אחרי שהיית מורגל לתחבורה הציבורית בטוקיו או לרכבת ישראל. העונה נדמה כי אחד מאלי שמיים החליט לעשות סיאנס ולהחזיר מהמתים את אותה קבוצה שבזכותה יונייטד רכשו מליוני אוהדים, מבייג'ינג ועד ת"א.

לואיס סאהה הוא חלוץ פשוט נהדר, כזה שמזכיר בדרך זו או אחרת כל אחד מרביעיית החלוצים שהייתה לאלכס פרגוסון אי שם ב-1999, רק טוב יותר מכל אחד מהם. פול סקולס שווה היום לפחות סגל נבחרת אנגליה וריאן גיגס, על אף ששיחק רק 3 משחקים במפעל האירופאי, נותן עונה מאוד מוצלחת. הבלמים של הקבוצה, נמנייה וידיץ' וריו פרדיננד, ביצעו רק 8 עבירות במהלך משחקי הבית המוקדם, ביחד, וההגנה האדומה נהנית מיציבות ושקט.

מייקל קאריק הוא עדיין לא רוי קין, דייויד בקהאם וכריסטיאנו רונאלדו שונים שמיים וארץ מלבד המספר אותו הם לובשים על הגב, מבלי להיכנס לויכוח מי טוב יותר, אבל יונייטד עושה קולות של קבוצה מוצלחת ולא מעט פרשנים אוכלים את הכובע. בהנהלה של הקבוצה האדומה אולי מתחילים לחכך ידיים בערמומיות. בצמרת מחלקת השיווק בוודאי מעלים זכרונות ואולי גם פותחים את ספרי החשבונות מאותו קיץ ב-1999. זכייה בליגת האלופות השנה וגם תעשיית מכירת המפות של העיר תרשום פריחה מחודשת.

אפילו גורדון סטראכן אמר שהוא לא מאמין שסלטיק עלתה לשמינית הגמר. כנראה שהמאמן הג'ינג'י הסתכל על סגל השחקנים שלו וידע על מה הוא מדבר. כששחקנים כמו לי ניילור, ניל לנון וסטיבן מקמנוס מהווים ברגים חשובים בקבוצה שלך, אתה באמת זקוק לגב גדול ורחב של הקהל שלך. לסלטיק יש את זה ושלושה ניצחונות בית הספיקו להם כדי לעלות שלב.

הסקוטים הפסידו בכל משחקי החוץ שלהם ובכולם ספגו שלישיות, הם הקבוצה היחידה שעלתה לשלב הבא עם מאזן שערים שלילי, אבל לא בטוח שלמישהו בגלאזגו המספרים חשובים היום. גם לא העובדה שסלטיק עלתה לשמינית הגמר למרות שמכל קבוצות הצ'מפיונס ליג בעטה הכי מעט כדורים לכיוון יריבותיה, 43 במספר, כמו לבסקי סופיה.

ליל, לשם השוואה, בעטה לכיוון השער קצת יותר, 91 פעמים. ריאל מדריד הייתה קרובה אליה עם 86 והמבורג עשתה את 82 פעמים. מצד שני, אפשר להעריך את ניצול המצבים של השחקנים של סטראכן. 8 שערים מתוך 27 בעיטות למסגרת זה בערך גול על כל 3 וחצי בעיטות.

דבר אחד בטוח: למרות ההרתעה שיש לסלטיק פארק, כל הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בבתים שלהן יקוו לקבל את סלטיק בהגרלה. העיקר לא ליפול על רגל שמאל של שונסוקה נקאמורה.

6 קבוצות ממזרח אירופה עלו השנה לליגת האלופות. באמת מספר לא שיגרתי. סטיאווה בוקרשט ולבסקי סופיה בלטו מעל כולן, כשהרוסיות והאוקראיניות הן כבר לא אפיזודה חולפת במפעל. ג'יג'י בקאלי המשוגע, נשיא סטיאווה, שיחק אותה אלכסנדר מוקדון כשאמר "אני רוצה לכבוש את אירופה" וטודור באטקוב, המקביל הבולגרי שלו בלבסקי, הגדיל והצהיר כי "נשחק העונה יותר משישה משחקים בליגת האלופות". אהה.

רקייה נחשב למשקה הלאומי בבולגריה, כמו גם במספר מדינות בלקניות נוספות. טעמו מזכיר ברנדי או וודקה ובדרך כלל יש בו אלכוהול בריכוז של 40 אחוזים. למרות זאת, רקייה מתוצרת בית יכול להכיל אלכוהול בריכוז של עד 60 אחוזים. אז מה טודור, עובד בבית?

לבסקי, בהופעת הבכורה שלה בליגת האלופות נטלה על עצמה את תלבושת ליצן החצר, ולרוע מזלה גם הוגרלה לבית הכי קשה עם צ'לסי, ברצלונה ו-ורדר ברמן. התוצאות היו ידועות לכולם חוץ מלטודור באטקוב. האלים הכחולים, כפי שהם מכונים בבולגריה, הפסידו בכל משחקיהם וסיימו את דרכם עם מאזן שערים של 17:1. ליענקל'ה שחר או לוני הרציקוביץ' זה לא קרה.

אצל האחרות המצב היה פחות קשה. אמנם אף אחת מהן לא טיפסה לשמינית הגמר, אבל צסק"א מוסקבה מתחה את ארסנל ואת פורטו עד הסיום והסתפקה בגביע אופ"א. גם שחטיור דונייצק וסטיאווה בוקרשט יתנחמו במפעל האירופאי השני. הרומנים עשו את זה על חשבון דינמו קייב, שבעצמה קיבלה 16 שערים, אבל היי, מבית שכולל גם את ריאל מדריד וליון מישהו חייב היה לצאת בשן ועין.

סגרתם את הדלת על המזרח אירופאיות? לא כל כך מהר. מי שעשיר בזמן ובעיקר באומץ מוזמן להתקשר לרוני לוי או ליצחק שום ולשאול אותם אם הם ישמחו לקבל את צסק"א או את שחטיור בגביע אופ"א. הניחוש שלנו: לא!

לפחות בקטגוריה אחת המזרח אירופאיות כיכבו בצמרת. בפרס "הכי בני סכנין מודל אייל לחמן" זכתה שחטיור דונייצק, ששחקניה ביצעו 138 עבירות והרוויחו ביושר 21 כרטיסים צהובים ושני אדומים. בפרס "הכי הפועל פ"ת מודל אייל לחמן" זכתה סטיאווה בוקרשט, שהגיעה למקום השני בביצוע עבירות, 134 בסך הכל, שהניבו גם 18 כרטיסים צהובים.

ארטם מילבסקי מדינמו קייב, סוג של חלוץ על בעתיד הקרוב, ספג הכי הרבה עבירות, 24 ב-4 משחקים בלבד. הארבעה הבאים אחריו ברשימה הם דייגו מורדר ברמן עם 22 ודניאל קרבאליו מצסק"א ודקו ורונאלדיניו מברצלונה עם 19 כל אחד. מזהים מכנה משותף לארבעתם?

העיסוק בסטיאווה דוחק אותנו לפינה אליה באמת לא רצינו להגיע. הרי אנחנו כאן כדי לפרגן, רק שלרחמים קלמי סבן, שמו בליגת האלופות של המגן הישראלי, קצת קשה להחמיא. הנציג הכי ישראלי בליגת האלופות העונה דווקא פתח ברגל ימין, ואיתה גם הציל שער מהקו בניצחון החוץ הענק 1:4 על דינמו קייב במחזור הפתיחה.

במשחק הבא קלמי שלנו כבר ירד לספסל וסטיאווה חטפה שלישייה מליון. למאמן, קוסמין אולריו הכל היה ברור: להוריד את הישראלי לספסל? טעות חמורה. במשחק הבא סבן כבר שב להרכב, אבל שם הוא נתקל ברוביניו קליל הרגליים, ברזילאי צעיר וחסר מצפון, שסובב אותו בדקה ה-56 בדרך לשער ולאקורד הסיום של הקריירה האירופאית של בחור טוב וצנוע מנתניה. כשרחמים קלמי התאושש מהסחרחורת שעשה לו הברזילאי, בערך בדקה ה-59, הוא כבר ראה את שלט החילוף עם המספר 23 עולה אל על, ואת הסיפור שלו ברומניה נוחת ללא מצנח.

פורטו וצסק"א מוסקבה גילו לעולם סוג חדש של קינקיות ספורטיבית. מישהו לא סיפר לפורטוגלים ולרוסים שבליגת האלופות חוק ה-"3 קרנות - פנדל" בטל ובשני המשחקים ביניהן נשרקו 35 קרנות (במשחק אחד 20, בשני 15). לפורטוגלים זה לא הספיק ובאחד משני משחקיה מול ארסנל הוגבהו 16 בעיטות קרן. במשחק בין צסק"א לארסנל נשרקו 14 קרנות. בכלל, בית 7 בו שיחקו השלוש היה עמוס בקרנות, 143 במספר. 22 יותר מהבית הבא אחריו. אוהבים תיאוריות קונספירציה? תפתחו משהו בכיוון העובדה שבכל אתר הימורים אפשר להמר על מספר קרנות במשחק.

ליל ובאיירן מינכן נתפסו רק 6 פעמים בנבדל לאורך שלבי הבתים. לחובתה של רומא, בקצה השני של הסקאלה, נשרקו 30 נבדלים, 13 מהם של פרנצ'סקו טוטי, שהוא אפילו לא בדיוק חלוץ, אבל למה שכוכב כזה גדול יהיה צריך להתאמץ בשביל לחזור לכיוון קו ההגנה? כנגד אנדרלכט נפסקו 27, 17 מהם של מוחמד צ'יטה, שמתברר כגירסה הקונגולזית של עופר שטרית ושי הולצמן. לפחות זה לא כאב הראש של יוסי מזרחי.

43 שערים נכבשו בין הדקות 16 ל-30 בשלב הבתים. 43 נכבשו גם בין הדקות 61 ל-75, מה שאומר שסטטיסטית רבע השעה השנייה בכל מחצית היא הפורה ביותר. 41 שערים, לא הרבה פחות, נכבשו ברבע השעה האחרונה של המשחקים ואם תוסיפו להם 6 כיבושים בזמן פציעות, תקבלו דרמות גדולות במיוחד השנה.