מנצחים או מפסידים, הרכב לא מחליפים

למרות היתרונות הרבים שאלי גוטמן מביא איתו למכבי נתניה, נדמה כי אתמול (שבת) בהפסד למכבי הרצליה (1:0) נחשפה בעיה שהולכת איתו כבר הרבה שנים מקבוצות קודמות: תרומת המחליפים. גוטמן השמרן לעתים נאמן בדרך כלל לאותם 11 שחקני הרכב, לא מרבה לסטות מדרכו, ובכך מעורר אנטגוניזם בקרב המחליפים שלו. וכאשר צריכים את המחליפים, כאשר הם מקבלים סופסוף את ההזדמנות, אין להם תחושה שהמאמן באמת מאמין בהם, שהצ'אנס של גוטמן הוא אמיתי, דבר שמתבטא ביכולת שלהם. אין להם גם רצון עז לחלץ אותו מצרה. וכך יוצא שכאשר נתניה זקוקה לריענון המתבקש, כיאה לכל קבוצה בריאה בעלת סגל ארוך, היא נתקעת. מה שקרה עם טוטואנה במשחק מול הרצליה הוא רק דוגמה קטנה לבעיה של נתניה, בעיה שהולכת עם גוטמן כבר הרבה שנים.

לא מסכימים? תחזרו לציטוט של גוטמן בסיום ההפסד להרצליה, כאשר הוא נשאל מדוע ביצע חילוף אחד בלבד, למרות שהיה בפיגור החל מהדקה ה-25. "הסתכלתי על הספסל ולא מצאתי שם אף אחד שיכול להשפיע על המשחק", הייתה רוח הדברים המקוממת, שעלולה להוריד עוד קצת את הביטחון לגלגלי הרזרבה של גוטמן.

"ברור שקבוצה בריאה צריכה שיהיה לה פחות או יותר הרכב קבוע, שרץ לאורך כל העונה כדי לשמור על יציבות", אומר שחקן בקבוצה, "אבל הבעיה היא אחרת, והיא ששחקנים מרגישים שלא משנה איך הם יהיו באימונים, כאשר הם ייכנסו כמחליפים אין אמון אמיתי בהם, ולא משנה מה יקרה. הם בכל מקרה יישארו על הספסל, בלי צ'אנס אמיתי לתפוס מקום בהרכב. אם גוטמן מאמין במישהו, זה עד הסוף וזה פועל גם בכיוון ההפוך. לכן גם כשהוא מחמיא למישהו משחקני הספסל באימון, זה לרוב למראית עין כדי לשמור על שקט בקבוצה".

עדיין לא מסכימים? בואו נלך למספרים של הסיבוב הראשון. ב-11 משחקים שמרה נתניה כמעט באופן מוחלט על הרכב קבוע, למעט שינויים מזעריים שנובעים לרוב מאילוצי פציעות או הרחקות. נתון קצת מוזר בהתחשב בעובדה שגוטמן לא ממש בנה את הקבוצה ולא בחר את רוב השחקנים, מה שבדרך כלל גורם למאמן במצבו לערוך הרבה ניסויים. לא אצל גוטמן, שנעול על ההרכב שלו. ב-11 המשחקים של הסיבוב הראשון ישנם 9 שחקנים שעולים בקביעות בהרכב של גוטמן, כאשר השניים הנותרים השתנו בשל פציעות (ז'אנו וטוטואנה כשטגה נפצע) או במקרה של החלפת זר (כאשר זנו בונדאה עולה באופן קבוע, כמו שעשה זאת פיטו לפניו).

יתרה מכך, חוץ מהמשחק מול הרצליה אמש, הרכב הקבוצה היה זהה רובו ככולו להרכב שפתח את העונה. בכל הנוגע למחליפים, הרי שברוב המוחלט של המשחקים הם נעשים רק אחרי הדקה ה-60. רוב החילופים של גוטמן נעשים ממש בדקות האחרונות, כשלמחליף אין אפשרות כמעט להשפיע על המשחק, כמו במקרה של ישראל זביטי, שנכנס בדקה ה-90 מול הפועל תל אביב במחזור ה-9 או במספר משחקים בהם נכנס ג'ף טוטואנה במהלך 10 הדקות האחרונות. רוצים עוד? ביותר מ-90 אחוזים מהמקרים המחליפים הם תמיד אותם שחקנים, שבחלק מהמקרים זה נעשה באותו סדר: קודם ז'אנו, אחריו בירוק ולקראת סיום טוטואנה. מישהו אמר שבלונה?

שני שחקני הספסל העיקריים של גוטמן, אלו שאמורים לרענן את השורות כשצריך, אבל סובלים מחוסר ביטחון בגלל השמרנות המוגזמת של המאמן בנוגע להרכב, הם ג'ף טוטואנה וישראל זביטי. המקרה של זביטי חמור יותר. למרות תחינות הקהל בקשר לדקות המשחק של שחקן הבית, גוטמן מסרב להתגמש. המאמן נותן מתחילת העונה לזביטי את התחושה שהוא לא מאמין בו, כאשר לעימות ביניהם בתחילת העונה, בו איים המאמן להדיח את הקשר מהסגל, אולי יש השפעה.

דוגמה לחוסר האמונה שמשודר לזביטי ניתן היה לראות גם במשחק מול הרצליה. גוטמן, שלא נהנה מעודף שחקנים בעלי רגל שמאל, חימם בשלב מסוים את המגן השמאלי דודי פדלון (עוד מתוסכל שלא חש ביטחון), כנראה מתוך כוונה להכניס אותו להגנה ולהעלות את דדי בן דיין לקישור. זביטי, שסותם את הפה במשך רוב העונה על הספסל ומתנהג ומתאמן במלוא המקצוענות, ראה והפנים את המסר. המקרה הזה מתחבר לאירוע אחר בגזרת זביטי בתחילת העונה: לפני אחד המשחקים גוטמן בחר להשאיר את זביטי מחוץ לסגל בטענה שהוא עדיין לא כשיר, למרות שזביטי הקפיד לומר שהוא החלים לחלוטין. "ממתי גוטמן נהיה גם רופא בנוסף להכל", אמר אז אחד המקורבים לקשר, שצבר עוד עלבון לאוסף.

את הצד הבעייתי בשמרנות של גוטמן ניתן לחוש גם במקום אחר. רוב השחקנים מותאמים לשיטה שלו ולא להפך, דבר שמפריע להם להביא את מלוא כישרונם לידי ביטוי. גם זה גורם למצב בו למרות סיבוב משחקים שלם, ישנם דברים שעדיין לא עובדים, בעיקר בחלק ההתקפי.

שחקן בקבוצה מסביר: "מול הרצליה, מלבד מזואה אנסומבו, חמישה שחקנים אחרים בחלק הקדמי היו בעלי אופי התקפי מובהק, מה שהיה אמור על הנייר להסתיים בניצחון רב שערים. אבל אם להסתכל על כולם, כמעט כל השחקנים שיחקו בתפקידים שבהם לא יכלו להיות באמת מסוכנים לשער היריב. בונדאה שיחק בקישור האחורי והתפספס בהתקפה, כי לא היה עוד שחקן שייצר הזדמנויות. אוקצ'ה נאלץ הרבה פעמים להגיע כמעט עד חצי, במקום להיות ברחבה שם הוא הכי מסוכן. טוטואנה היה באגף, כאשר בקבוצות בהן הצליח הוא תמיד היה קצת מתחת לחלוץ ולא בצדדים, כך גם שכטר, שנתקע עם הדריבל שלו באגף. גם אופיר חיים הבקיע הרבה שערים כאשר שיחק כחלוץ ולא כקשר באמצע. ככה נוצר מצב שכמעט כל שחקן אתמול שיחק במקום בו לא יכול היה להביא את עצמו לידי ביטוי ב-100 האחוזים, מלבד אנסומבו, שהיה באמת אחד הבודדים שנראה טוב".

חשוב לציין כי אלי גוטמן מביא איתו הרבה דברים חשובים למכבי נתניה: יסודיות, רצינות, טקטיקה גבוהה, משמעת ואימונים מקצועיים ממדרגה ראשונה. כולם נובעים מהשמרנות שלו בכל הנוגע למקצוענות, דברים שיש להם גם צד בעייתי. תשאלו את זביטי, טוטואנה ושאר שחקני הספסל שלא זוכים לאמונו וחשים תסכול מוגזם, גם בהשוואה למקביליהם בקבוצות אחרות.