כמה מסקנות מהסיבוב

סיום הסיבוב חושף תמונה ברורה. אין פלא שסכנין וקרית שמונה מוליכות את הטבלה, כמו שאין פלא שירושלים ונצרת צופות על הקו האדום מלמטה. אז הנה לכם בכל זאת כמה פלאים שמנפקת הלאומית, קצת אחרים, אבל לא פחות מרעישים.

חושך בעילוט. בנצרת כנראה חיים על שעון קיץ כל העונה. אחרת אין דרך להסביר את העובדה שהזרקורים שם לא מופעלים, למרות שהערב יורד. וכך, במספר הזדמנויות העונה, שיחקו בעילוט בעלטה גמורה. כמו שאחי נראים העונה, לא בטוח שמדובר בבשורה רעה כל כך מבחינת האוהדים.

כסא טוב בבאר שבע. שמועה מופרעת ולא מאוששת טוענת שאי שם במרחביו הבלתי נגמרים של איצטדיון וסרמיל ישנו כסא שממש אפשר לצפות ממנו על המתרחש במגרש. כסא שלא ממוקם מאחורי עמוד תאורה, במרחק שלושה קילומטר מכר הדשא או עם נוף למדבר. כמה עצוב שהכסא הזה תפוס על ידי אדם בשם אלי זינו, שאולי רואה את השחקנים מקרוב אבל לא רואה את האוהדים ממטר.

ריח לחם ברמת השרון. הקרבה של האיצטדיון למאפיה המקומית גורמת לניחוחות של לחם להציף את האוויר במהלך המשחקים של הקבוצה המקומית. עניין מרושע מבחינת האוהדים. תנסו אתם להריח לחם שעה וחצי ולאכול רק חרא.

יעילות משפטית בירושלים. שנתיים מתנהלת הבוררות בין ויקטור יונה ליוסי סאסי סביב שאלת הבעלות של הפועל ירושלים. זהו הסיבוב השני. הראשון נמשך שלוש שנים. הקבוצה עצמה נרקבת אבל למי אכפת. טחנות הצדק בירושלים טוחנות לאט כמו פריצה של ז'אן טלסניקוב.

חוסר איזון ברעננה. להפועל רעננה יש את ההגנה הטובה בליגה. מה שמאפשר לה לכבוש את כמות השערים המעטה ביותר בליגה, פרט לירושלים, ועדיין להיות מרוחקת רק נקודה אחת מהקו האדום. מה אמורים להרגיש החלוצים שלה? שהם אחד הפלאים הגדולים של הליגה, אבל ממש לא מהסיבות הנכונות.

בורקס שוקולד באשקלון. בן כלאיים קולינארי יחידי מסוגו ואמיתי לחלוטין, שהומצא על ידי אנשי המזנון. קצת כמו הקבוצה המקומית זה נראה יבש ודלוח מבחוץ, אבל שלא כמו במקרה הקבוצה המקומית - הסוף תמיד מתוק.