לא כל כך מהר, גאטלין

נתחיל בברכות ברוך הבא ובהצלחה לג'יי קאטלר. לא פעם, גם במדור הזה, נשמעו קולות הקוראים לסיפסולו של הנחש לטובת הרוקי. אז הנה, קיבלתי את מה שרציתי ובלילה בין ראשון לשני אני אוכל לראות בשידור ישיר אם מדובר במקרה של "היזהר במה שאתה מבקש", או שאולי העונה של הברונקוס עוד לא נגמרה. זאת גם הזדמנות מצויינת להגיד בכל זאת תודה רבה לג'ייק פלאמר, שהגיע לדנבר בסיטואציה בעייתית ועשה הרבה מאד.

לפני שאני מגיע לשאלות של השבוע, תרשו לי עוד הערה לגבי המהלך הכי מרגיז וביזרי שהיה השבוע, והכוונה לא למשהו שקשור לג'איינטס, למרות שמה שקורה שם הוא ללא ספק ביזארי. הכוונה למהלך שבו אוקלנד שוב נאלצה לשמוע את המילים "מסירה קדימה" ו-"הפאמבל לא נחשב". אני, כידוע, לא חשוד בתור אוהד של הריידרס, אבל גם אחרי הרבה מאד הילוכים חוזרים אני לא מצליח להבין למה זה שוינסנט ג'קסון עזב את הכדור נחשב כמסירה. המהלך הזה לא כאב כמו ה"טאק" של בריידי שבא בפלייאוף, אבל הוא היה הרבה יותר ברור חד וחלק. ג'קסון שיחרר את הכדור מהיד ביוזמתו פשוט כי הוא טיפש, אוקלנד השתלטו על הכדור, ופה זה היה צריך להיגמר. במקום זה קיבלנו סאגה מוזרה שבה השופטים שינו מספר פעמים את ההחלטה עד שהגיעו למסקנה המאד לא נכונה שסן דייגו יכולים להמשיך את ההתקפה.

מי שחושב שזה מרגיז אותי כי זה מנע הפסד של סן דייגו טועה. ברור לי לגמרי שארל'ה בורקס היה מצליח לפשל וסן דייגו היתה מנצחת, אבל לפחות אז זה היה מוצדק.

השבוע יש שאלה אחת מרגיזה ואחת כיפית. אז נתחיל בשאלה המרגיזה:

חד משמעית - לא. להכניס אותו לליגה יהיה לקחת תותח הוביצר ולירות איתו ברגל של הליגה. רק השבוע חוזר למגרשים אחד מכוכבי העתיד של הליגה, שון מרימן, אחרי שישב בחוץ 4 משחקים בגלל שלקח סטרואידים. בבייסבול מתחילים לגלות שמדיניות בת היענה לגבי הסמים בספורט לא מעלימה את הנושא, אלא רק גורמת לפיצוץ, כשיבוא, להיות גדול וכואב יותר. והמטומטמים בליגה מאשרים לאתלט שהורחק מהמקצוע שלו למשך 8 שנים להתאמן בקבוצת פוטבול.

בתחילת השנה, ריקי וויליאמס הורחק לשנה מהמגרשים בגלל מריחואנה, והגיע לליגה הקנדית. ברחבי הליגה היו לא מעט גיחוכים על הליגה המשנית מאד הזאת, שאליה איש הראסטה נקלע. ועכשיו, ספורטאי שהאיגוד שלו הרחיק אותו למשך 8 שנים מקבל אישור להתאמן בקבוצות. זה אחד הדברים היותר גרועים שאפשר לעשות, וזה עוד יתנקם ברוג'ר גודל ובחברים שלו בגדול.

אני לא מאשים את היוסטון טקסאנס. הם שאלו את הנהלת הליגה והתשובה שהם קיבלו היתה "אם הוא ייצא נקי בבדיקות שאנחנו נעשה לו אז מבחינתנו אין בעיה". אתם מבינים? זה שאיגוד האתלטיקה, שמבצע בדיקות הרבה יותר מחמירות, הגיע למסקנה שאסור לגאטלין לעלות על מסלול הרקורטן המשובח, לא חשוב לאדון גודל. כל עוד הוא לא יתפוס אותו, אין לו בעיה להביא אצן גדול וספורטאי מאד קטן לליגה שלו.

אני בכלל לא מתייחס לעובדה שגאטלין לא שיחק פוטבול מהתיכון, כי זה בכלל לא רלבנטי. הדבר היחידי שרלוונטי זה שליגת הפוטבול המקצוענית עומדת לעשות טעות אדירה. מעכשיו כל ילד שמתלבט שאיזה ענף ספורט לבחור יכול להיות רגוע. יתפסו אותי פה? אני אלך לשם. גם שם אני אפול בבדיקה? לא נורא, תמיד יש את הפראיירים מהפוטבול. במקום שהאיגודים השונים יתאחדו ויגידו - נתפסת שילמת, אז ג'סטין גאטלין עוד יוכל להמשיך ולהרוויח כסף טוב.

אני לא תמים עד כדי לחשוב שמישהו יעשה את הדבר החכם ויעצור את כדור השלג הזה, ולכן נשאר רק לקוות שכאשר ג'סטין יגיע לליגה אז הוא יפגוש את חבר'ה כמו שון מרימן, שגם מילאו את עצמם בסטרואידים, ואחרי מפגש כואב איתם אז הסיפור המביך הזה ייגמר.

ולשאלה הכיפית.

לצערי הרב לא. מדובר בקבוצה צעירה ואנרגטית, שפשוט כיף לראות את המשחקים שלה. בארבעת המשחקים האחרונים שלהם הם הגיעו 3 פעמים ל-31 נקודות, אבל רק פעמיים זה הספיק לניצחון. במשחק הרביעי, דרך אגב, הם הסתפקו ב-16 נקודות בזמן שהיריב שלהם מנצח עם... 31 נקודות.

באופן עקרוני אני אוהב קבוצות פוטבול שמשחקות הגנה קשוחה ונכונה, וזה בערך הדבר האחרון שאפשר להגיד על ההגנה שלהם, אבל כאן לא מדובר בקבוצה ותיקה ומנוסה שלא מצליחה לבצע את מה שהיא צריכה, כדוגמת קנזס סיטי של השנים האחרונות, אלא בקבוצה צעירה שלומדת, שחיה על האנרגיה הגדולה של החזרה לניו אורלינס, ועל שון פייטון שמכוון את היד החזקה והזרוע הנטויה של דרו בריס.

כששון פייטון הגיע לניו אורלינס הוא מצא קבוצה שכמו העיר שממנה היא יצאה היתה מפוררת לחתיכות. ההחלטה הראשונה והכי משמעותית שלו היתה לתת את המושכות בידיים של דרו בריס, והשניה היתה לא לוותר על ההזדמנות לקטוף את רג'י בוש. אז בכבוד הנשיא הוא עוד לא הצליח לגלות איך להשתמש בצורה הנכונה, אבל עם העובדות שההתקפה של ניו אורלינס שמה על הלוח מדי שבוע קשה להתווכח.

התקפת הסיינטס היא הראשונה בליגה עם 400 יארד בממוצע למשחק, וזה בזכות המשחק האווירי שמביא מעל 300 יארד באוויר בממוצע. את זה בריס עושה עם 66.3% דיוק, אחוז דיוק מרשים, השני בטיבו בליגה.

מה שאירוני במיוחד כאן זו העובדה שההתקפה האוירית של הסיינטס מתאוששת בלי השחקן שהיה הסמל של הקבוצה במהלך השנה שעברה האיומה, ג'ו הורן. מי שמוביל את ההתקפה זה מרקז קולסטון הרוקי ועכשיו כשהוא נפצע שחקני השנה השלישית דוורי הנדרסון וטרנס קופר ממלאים את מקומו.

הבעיה הגדולה של הסיינטס היא גם בהגנה שלא מסוגלת לעצור את הריצה, אבל בעיקר בגזרת איבודי הכדור. עד עכשיו הסיינטס איבדו את הכדור 20 פעם וזכו בו בחזרה רק 11 פעמים. מאזן של מינוס 9 זה מאזן שבדר"כ עוצר קבוצות מללכת מספיק רחוק. זה מעיד על בלאגן וחוסר איזון, ובפלייאוף קבוצות נענשות על דברים כאלה. בינתיים אנחנו נסתפק בלראות משחקים של ניו אורלינס (בעיקר באינטרנט) וליהנות.