דרכו של ארקדי

באמצעות מניפולציות תקשורתיות הצליח ארקדי גאידמק להפוך לדמות פופולארית ולהשכיח מהציבור את העובדה שהוא נרדף בכל העולם

גיא לשם

קשה היה שלא להבחין בחיוך שהיה נסוך על פניו של ארקדי גאידמק לכל אורך הראיון בתוכנית האירוח של יאיר לפיד ביום שני השבוע. חיוך ציני, שלא לומר מזלזל במראיין, כשהוא מישיר מבט אל עבר המצלמה כאילו לפיד הכריזמטי כלל אינו נוכח באולפן.

ניכר היה בגאידמק שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה - כהרגלו בשנתיים האחרונות הוא ויתר על שירותי התיווך וירה שורה של סיסמאות פשוטות נגד פוליטיקאים והמערכת הפוליטית בישראל מהסוג שכמעט כל אזרח בישראל צפוי להסכים להן, גם אם אינו מבין בדיוק את האנגלית של גאידמק, אינו יודע כיצד מבטאים את שמו במדויק ומהיכן הפציע אל חיי העם היושב בציון.

כבר באותו ערב ובעיקר ביום שאחרי הראיון קשה היה למצוא מי שלא היתה לו דעה על המופע של ארקדי ועל תוכן דבריו - מקשישות בבתי הקפה של רמת השרון ועד צעירים בתור ללשכת התעסוקה באשקלון. אם לא עשה זאת עד עתה, הופעתו אצל לפיד הכניסה את גאידמק הישר אל לב השיח הציבורי בישראל וחתמה את המסע שעשה ממדורי הפלילים בעיתונים עד לעמודי המאמרים הדנים בו באותה רמת רצינות שבה הם מתייחסים ליוזמות מדיניות של ראש הממשלה ושריו.

בשבועות האחרונים מחככים מנהלי המחלקות המסחריות בעיתונים היומיים את ידיהם בהנאה בכל פעם שלגאידמק יש מה לומר. כשזה קורה, כמו במכתבים ה"אישיים" שכתב לראש אגף חקירות במשטרה ניצב יוחנן דנינו, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ובאחרונה גם למי שהיה בעבר ידיד קרוב, ראש הממשלה אהוד אולמרט, מפרסם אותם גאידמק על גבי עמודים שלמים בעיתונות היומית.

בכירים בענף הפרסום מעריכים שעד עתה הוציא גאידמק קרוב למיליון שקל על פרסום מכתביו. כמה מהם עומדים מהצד ומשתאים. "הוא הצליח להוכיח לכולנו את משמעות המושג value for money. על כל שקל שהוא מוציא כדי לפרסם את עצמו הוא מקבל חשיפה ציבורית שבתנאים רגילים היה צריך לשלם עבורה הרבה יותר, וספק אם מישהו היה יכול לבנות עבורו קמפיין אפקטיווי יותר מבחינתו", אומר יועץ אסטרטגי בכיר שליווה כבר כמה קמפיינים שנועדו "לכבס" אנשי ציבור שרצו לשקם את דימוים הציבורי.

מבצעים מיוחדים

נובמבר סייל: ההזדמנות שלכם לנצח את הכאב

לכתבה המלאה

טקטיקה של שכונה

לאחר שהוציא עשרות מיליוני שקלים על עיר אוהלים שהקים בניצנים עבור מפוני הצפון בימי המלחמה ובאחרונה גם על פינוים של תושבי שדרות לאילת, הרגיש כנראה גאידמק שהזירה המתאימה לקידום ענייניו היא הזירה הלאומית. בשבוע שעבר הוא תקף בפומבי את אולמרט ואת שר הביטחון עמיר פרץ, שאת כישוריו השווה לזה של נהג מונית. "הוא החליט לנקוט בטקטיקה שכולנו מכירים מהשכונה", ניתח את ההתנהלות יועץ אסטרטגי ותיק. "ילד חדש מגיע וגם אם הוא לא הכי חזק, הוא ישר ניגש לבריון השכונתי ומוריד לו סטירה. אחרי שזה קורה לעיני כולם, מעטים כבר יתעסקו איתו. אחרים יחפשו תמיד את קרבתו".

עם המספרים קשה להתווכח: סקר מכון דחף עבור "ידיעות אחרונות" קבע שאם היו הבחירות נערכות כעת, היה נכנס גאידמק לכנסת 13 מנדטים. סקר מכון הגל החדש שנערך עבור ערוץ 10 לאחר מבצע הפינוי לאילת שאירגן גאידמק לתושבי שדרות, קבע שיותר ממחצית הנשאלים העדיפו את עמדתו של גאידמק על זו של ראש הממשלה . 29% השיבו כי יצביעו בוודאות עבור מפלגה בראשות גאידמק אם זו תתמודד בבחירות.

הערכות לגבי הונו של גאידמק נשמעות יותר כמו תחזית מזג האוויר מאשר כהערכות כלכליות מבוססות. בשיחה עמו השבוע סירב גאידמק לנקוב במספרים, וכשנשאל מה התייחסותו למיקומו בצמרת רשימת המיליארדרים בישראל עם עסקים בהיקף של כמיליארד דולר השיב: "שידברו. שיזרקו מספרים. זה לא באמת משנה".

כך או כך גאידמק הוערך כבר בכל סכום בין 700 מיליון דולר ל4- מיליארד דולר. הכל מבוסס על פרסומים בעיתונות ולא על דו"חות כספיים אותם הוא מקפיד לשמור לעצמו. עסקיו, כך נראה, מתפרשים על פני כמה יבשות: מעסקי נדל"ן בצרפת וניסיון כושל לרכוש את העיתון היומי "פראנס סואר", דרך מכרה זהב ומפעל לעיבוד מתכות בקזחסטאן, שם הקים את חברת הפוספטים הגדולה ביותר בעולם, "קאזפוספט". ברוסיה עצמה השתלט גאידמק על עיתון רב תפוצה במוסקווה ועסקי שיווק מזון, באנגולה יש לו אסמי דגנים ושדות נפט, בצרפת אימפריה נדל"נית ובישראל ארבע דירות, מגרש בשדרות רוטשילד בתל אביב, תחנת רדיו, קבוצת כדורגל (בית"ר ירושלים) וקבוצת כדורסל (הפועל ירושלים).

כרטיס הכניסה של לבייב לאפריקה

לפני כשבע שנים עשה גאידמק את הגיחה הראשונה שלו לציבוריות הישראלית. חברת אפריקה ישראל שיחררה בינואר 2000 הודעה לפיה רכש גאידמק כ-15% ממניותיה תמורת 75 מיליון דולר, והפך לשותפו המרכזי של איש העסקים לב לבייב בחברה. בהודעה לבורסה נמסר כי גאידמק הוא בעל עסקי נדל"ן רבים במדינות מערב אירופה ועסקים נוספים בתחומי התשתיות והאנרגיה. דובריו של לבייב מסרו באותו שבוע כי ההחלטה למכור לגאידמק "התקבלה לאור יתרונותיו היחסיים שיכולים להקנות ערך מוסף למימוש המטרות העסקיות של אפריקה ישראל. ניתן יהיה להביא את החברה להישגים בינלאומיים עקב השותפות עם מר גאידמק". לבייב עצמו אמר אז בשיחות פרטיות כי מדובר ביהודי חם שנרתם עמו לפעילות חינוכית בכמה מהרפובליקות לשעבר של בריה"מ.

מה שההודעה הרשמית לבורסה ושיחות הרקע עם מקורבי לבייב לא התנדבו לספר הוא שגאידמק הוא למעשה כרטיס הכניסה של לבייב ליבשת השחורה, לאור קשריו המצוינים באנגולה ועם נשיאה. מדובר במדינה עתירת מחצבים ובעיקר יהלומים, שמאז ומתמיד היו אחד מתחומי ההתעניינות העיקריים של לבייב. ההודעה הסלקטיווית לבורסה גם לא סיפרה אז שגאידמק הוא למעשה מתווך בעסקת הנשק הגדולה ביותר שידעה אנגולה מעודה, מתווך בעסקות אנרגיה וזיכיונות כרייה ודיג בין המדינה האפריקאית לבין כמה תאגידים ממדינות במערב אירופה ובמזרחה, ולמעשה מנהל כמעט את כל הקשרים המסחריים בין השלטון האנגולזי לבין העולם החיצון.

הציבור וכלי התקשורת בישראל לא היו באותה תקופה היחידים שנתקלו בפעם הראשונה בשמו של איש העסקים שהחזיק אז בחמישה דרכונים (צרפתי, רוסי, קנדי, אנגולזי וישראלי) והקפיד לפזר ערפל בכל הקשור לעברו ומקורות הונו. קורות חייו של גאידמק באותן שנים עשויות בקלות לשמש בסיס לספרי מתח וריגול. גם במקום מושבו בצרפת הכירו אותו מעטים. מלבד כמה כתבות תחקיר בעיתונות הפורטוגלית (מתוך עניין בעסקיו באנגולה שהיתה בעבר קולוניה של פורטוגל) והצרפתית שנגנזו אחרי איומים בתביעות דיבה, ובניגוד גמור לחשיפה התקשורתית האדירה שאירגן לעצמו בשנתיים האחרונות, רק מי שבאמת היה בעניינים הכיר את האיש שבא משום מקום.

בצרפת נכללו בהגדרה הזו בעיקר בכירים בחוגי הימין הפוליטי, מאנשיו של הנשיא (עד 1995), פרנסואה מיטראן. את ההון הראשוני שלו ואת התבססותו העסקית עשה גאידמק בימיו של מיטראן בשלטון, לאחר שהגיע לצרפת בראשית שנות ה-70 לאחר תקופה קצרה בישראל. בארץ הקודש הספיק גאידמק להשתלם בעברית באולפן לעולים חדשים בקיבוץ בית השיטה ולעבוד כפועל בחברת צים בחיפה ובאילת. שנים מאוחר יותר הוא ניסה לרכוש את החברה לישראל, המחזיקה בבעלות על צים, תמורת יותר מחצי מיליארד דולר, אולי כדי לסגור מעגל עם ניסיונו הראשון להיקלט בישראל, שארך לא יותר משישה חודשים אך הקנה לו אזרחות ישראלית לעד.

הפועל שחזר הביתה עם ארנק תפוח

עם רוסית וצרפתית דלה הוא הגיע לצרפת ונקלט כפועל בניין בחברה מקומית. לאחר כמה חודשים הקים גאידמק חברה קבלנית לשיפוצים, והחל להתבסס בזכות עצמו. הוא לא התכוון להישאר בעבודות מלכלכות. המלחמה הקרה בין בריה"מ לארה"ב הפכה את צרפת לגורם מתווך בין הממשל הסובייטי לשאר העולם ונתנה יתרון בולט למי שידעו לתרגם מרוסית לצרפתית.

את צעדיו הראשונים בתחום עשה גאידמק כמתורגמן בודד במפגשים בין נציגי ממשל רוסים לבין גורמים עסקיים בצרפת. בהמשך הוא הקים חברה שנהפכה בתוך שנים לחברת התרגום הסימולטני הגדולה ביותר במערב אירופה. מלבד ההכנסה היפה, היו מבחינתו של גאידמק יתרונות נוספים - בכירים בממשל בשני הצדדים החלו לגלות בו עניין, והוא בחושיו המחודדים ידע להיכנס במרווח התרבותי ולגזור לעצמו קופונים מניבים. בין היתר, יצר גאידמק קשרים מרשימים עם גורמים במנגנוני המודיעין של שני הצדדים. את הצרפתים שימש כמנתח למצבה של האימפריה הסובייטית המתפוררת ואת חבריו הרוסים שימש כמדריך להשקעות במערב.

בכאוס הכלכלי והפוליטי שנוצר עם קריסת בריה"מ בראשית שנות ה-90, חזר גאידמק לרוסיה והפעם עם ארנק תפוח בכסף זר. הוא הקים משרדים במוסקווה ובאלמה-אטה, בירת קזחסטאן, ויצא למסע רכישות של נדל"ן, תשתיות ואנרגיה בשתי הרפובליקות העשירות ביותר בבריה"מ לשעבר.

ב-1992 נקט גאידמק מהלך המזכיר מעט את הליכתו על התחום שבין עסקים לפוליטיקה כיום בישראל. בראשית ימי שלטונו של הנשיא בוריס ילצין הוא חבר לכמה אישים בכירים מהאופוזיציה שהקימו "ממשלת צללים" פרו-מערבית, ולקח על עצמו את תיק הכלכלה שחשף אותו לכמה מהכוחות הכלכליים הגדולים יותר במערב שחיפשו אז את דרכם לכלכלה הרוסית. אחד מהם היה איש העסקים הברזילאי פייר פלקון, שהחזיק גם בעסקים בארה"ב (שם היה מקורב לשלטון הרפובליקאי של ג'ורג' בוש האב) ובצרפת וחיפש השפעה בגוש המזרחי.

ביחד ניסו השניים לתווך בעסקה בין התעשייה האווירית הרוסית לבין חברות נפט בוונצואלה. העסקה כללה מכירתם של כמה מסוקי תובלה צבאית שאוזרחו לחברות נפט בוונצואלה לצורך תובלת צוותים וציוד למרחקים גדולים, אך היא לא יצאה אל הפועל. גאידמק כעס, אבל פלקון ניחם אותו בכך שיש לו קשרים מצוינים באנגולה, רפובליקת הענק המערב אפריקאית שהיתה שרויה אז במלחמת אזרחים עקובה מדם.

הסחורה שהיתה לפלקון ולגאידמק ביד היתה בדיוק מה שהשלטון האנגולזי חיפש. את המסוקים להם לא הצליחו למצוא קונה בדרום אמריקה העבירו כשי לצבא אנגולה. הצעד הזה התברר כעסקה משתלמת ביותר: תוך זמן קצר ביקש נשיא אנגולה מהשניים לאתר עבורו מקורות נשק נוספים. האו"ם הטיל אז אמברגו על מכירת נשק לצדדים במדינה, אבל לגאידמק ושותפו זה לא ממש הפריע. מבלי שעסקו בפועל בסחר בנשק, הם קישרו בין השלטון באנגולה לתעשיות הביטחוניות ברוסיה.

העסקה המוצלחת היתה רק תחילת הדרך. השלטון האנגולזי שהיה זקוק נואשות למטבע זר כדי לממן את הלוחמה, חיפש קונים למחצבים הטבעיים. גאידמק היה בדיוק האיש שידע לספק להם את הסחורה. באמצעות קשריו בצרפת הוא הביא לאנגולה עסקות עם חברת האנרגיה הצרפתית "אלף אקיטן". בתיווכו של פלקון, הצליח גאידמק להביא גם את ענקית הדלק "של". על כל עסקה הוא גזר דמי תיווך נאים, ובאמצע שנות ה-90 הוא קיבל זכות חתימה בחשבונות הבנק של הממשלה האנגולזית באירופה, אליהם הועברו דמי הזיכיון ודרכון דיפלומטי אנגולזי ששמר עליו בכל מקום אליו הגיע בעולם.

הצלחתו של גאידמק ברוסיה ובאנגולה לא נעלמה מעיניהם של שירותי הביטחון הצרפתיים שהיו מעוניינים במידע והשפעה בשתי המדינות. ב-1995 נהפך גאידמק באופן רשמי ליקיר השלטון הצרפתי, כשהצליח לנצל קשרים במודיעין הרוסי לטובת החזרתם מהשבי של שני טייסים צרפתים שנפלו בשטח הסרבי בבוסניה. גאידמק זכה לעיטור "ליגיון הכבוד" הצרפתי ונכנס הפעם מהדלת הקדמית למדינה אליה הגיע כמעט ללא פרוטה יותר מ-20 שנה קודם לכן.

הקשרים בצרפת, אנגולה ורוסיה הפכו למניבים מאוד מבחינתו של גאידמק. ב-1996 הוא אירגן עסקה משולשת במסגרתה רכש את החוב הלאומי של אנגולה כלפי רוסיה שנאמד אז ב-6 מיליארד דולר. החוב שנחשב אז לאבוד מבחינת הרוסים, שוערך מחדש וקטן למיליארד וחצי דולר. גאידמק החתים את שני הצדדים על הסכם לפריסת תשלומים ל-25 שנה, רכש מהרוסים את שטרי החוב, מכר אותם בשוק הבינלאומי וקיבל עמלה יפה. את שטרי החוב רכשו חברות צרפתיות שביקשו לקבל זיכיונות כריית מחצבים שונים באנגולה. הכסף הופקד בצרפת תחת פיקוחו של גאידמק.

באותן שנים נזכר גאידמק ברקע היהודי שלו. אולי היה זה הונו שתפח שקירב אותו לקהילה היהודית בצרפת ואולי היה זה רק רגש ציוני חם. גאידמק, שהוזמן רק לעתים נדירות לאירועי התרמה שערכו בפאריס ארגונים אוהדי ישראל, הכיר את איש העסקים היהודי אנרי בונה, שביקש ממנו לתרום לארגון שתמך בחיילים בודדים בצה"ל. גאידמק נרתם מבלי לדעת דבר על הארגון, ועל הדרך העביר גם כמיליון דולר להקמת בית כנסת בפתח תקוה על שמם של 73 חללי אסון המסוקים.

ראש המוסד מצטרף לעסקים

הקשר עם ארגוני הצדקה הניב לגאידמק פירות תוך זמן קצר. באחד האירועים הוצג בפניו איש העסקים משה לוי, הפועל בעיקר בארה"ב בתחום הנשק והתעשיות הביטחוניות. לוי, הנחשב לבעל קשרים מצוינים בצמרת הביטחונית והפוליטית בישראל, הבטיח להכיר לגאידמק כל מי שרק ירצה. גאידמק קיבל ממנו גם הצעה לשותפות עסקית, אך דחה אותה כי היא פשוט היתה כבר קטנה עליו. בראיון בינואר 2000 הוא הסביר שלא רצה שתדבק בו תדמית של סוחר נשק. לוי לא התייאש. הוא זכר שאחד מחבריו, דני יתום, מחפש עבודה והציע לגאידמק להפוך את יתום לאיש שלו בישראל. גאידמק ביקש פרטים, שמע והתלהב - אחרי הכל לא כל אחד יכול להתגאות שראש המוסד לשעבר עובד בחברה בבעלותו.

יתום היה אז בשוק הפרטי, זמן קצר אחרי שנאלץ לעזוב את תפקידו לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל בחאלד משעל. מהמוסד הביא עמו יתום לשורות גאידמק את אבי דגן, מי שעמד עד זמן קצר קודם לכן בראש אגף מבצעי בכיר בארגון הביון ומהמשטרה הגיע ניצב אריה עמית. כל השלושה היו אז בעלי קשרים מצוינים עם הצמרת הפוליטית והביטחונית בישראל, והפכו לשכירים של גאידמק. הם נשלחו לאנגולה לברור עבור גאידמק תוכניות עסקיות ולייעץ לשלטון המקומי בנושאי ביטחון.

עסקים גדולים לא יצאו לחברה שהקימו יתום, דגן ועמית עם גאידמק, אבל קשרים דווקא יצאו. טרם חזרתו לפוליטיקה כראש המטה לבחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה, היה יתום זה שהכיר בין גאידמק ללבייב, היכרות שהפכה כאמור לשותפות עסקית באפריקה ישראל.

עם הכניסה לעסקים עם לבייב נזכר כאמור גאידמק גם ביהדותו והחל לתרום לפעילות חינוכית יהודית ברוסיה וברפובליקות חבר העמים. הוא רכש בתים בירושלים ובקיסריה, עיברת את שמו לאריה בר-לב והודיע שמעתה תהיה ישראל מקום משכנו הקבוע. במבט לאחור נראה שהתזמון לא היה מקרי. ב-1999 הרשיע בית המשפט בצרפת את גאידמק כי ב-1993 הוא השתמט במרמה מדיווח על הכנסות ומתשלום מס הכנסה והעלים כספים. הוא נידון ל-13 חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 250 אלף פרנק. גאידמק הורשע כי הצהיר שלא כראוי שמקום מושבו לצרכי מס הוא ברוסיה ולא בצרפת, על מנת להסתיר את סכומי הכסף שניהל בבנק בחשבונות שלו ושל אשתו. עוד נקבע כי לא המציא הסבר סביר למקור הכסף. עם קבלת גזר הדין עירער גאידמק על הרשעתו. בית המשפט דחה את הערעור. גם את הפרטים האלה חסכה אז אפריקה ישראל מהציבור בהודעתה לבורסה על כניסתו כשותף.

השותפות באפריקה ישראל מתפרקת

במקביל להשקעה באפריקה ישראל, השקיע השותף החדש לבייב בעסקיו של גאידמק. הוא השקיע בחברת סבטון לעיבוד מתכות (בעבר אורניום, כיום זהב) שבבעלות גאידמק, וסייע בהרחבת עסקיו בקזחסטאן. אולי היתה זו החשיפה הציבורית לה זכה בעקבות רכישת הנתח מהחברה הציבורית ואולי היו אלה הצרות בצרפת, אבל השותפות לא החזיקה מעמד זמן רב.

במסגרת עסקי היהלומים שלו, ניסה לבייב להיכנס גם לאנגולה בשותפות עם חברת היהלומים הממשלתית של רוסיה. זה הפריע כנראה לאינטרסים של גאידמק באנגולה, והשניים סיכמו שייפרדו כידידים. גאידמק מכר את חבילת המניות בחזרה ללבייב ברווח קטן, וכיום, כשהחברה נסחרת במאות אחוזים מעל למה שהיתה שווה באותה תקופה, מודה גאידמק שמדובר באחת ההחלטות העסקיות השגויות שלו.

מעמד הגביר לו זכה לבייב ברוסיה וישראל בזכות תרומותיו הרבות מצא כנראה חן בעיני גאידמק. כמו לבייב, שהקים את "איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה", הקים גם גאידמק את "איגוד הרבנים", בראשו הוא עומד עד היום. לא מדובר בעוד ארגון, אלא במארג קשרים עם השלטון הרוסי הנוכחי, שהוא משאת נפש עבור מי שעושה עסקים במדינה.

כמה חודשים לאחר שובו לישראל, עלה שמו של גאידמק לכותרות בצרפת בפרשה שהסעירה את התקשורת הצרפתית. עסקות הנשק בהן תיווך עבור אנגולה חזרו לרדוף אותו, כשחקירת מס הכנסה כנגד שותפו פלקון הפכה גם לחקירתו. השניים, שלא שהו בצרפת בזמן החקירה, נחשדו בדצמבר 2000 בתשלום שוחד לז'אן כריסטוף מיטראן, בנו של הנשיא לשעבר ויועץ לארמון אליזה לענייני אפריקה.

נגד כמה מהמעורבים בפרשה הוגשו כתבי אישום. פלקון ומיטראן הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר. גאידמק עירער על החשדות ובית המשפט העליון הורה להסיר את החשדות נגדו בשוחד, אך החשדות להעלמת מס בהיקף גדול נותרו על כנם. מסיבותיו שלו בחר גאידמק שלא לחזור מאז לצרפת. הצרפתים החליטו שלא לוותר והוציאו באמצעות האינטרפול בקשת הסגרה בינלאומית נגדו. הצו הביא לכך שגאידמק נמנע מלהיכנס כיום למרבית מדינות העולם, וכתוצאה מכך הוא נע בעיקר בציר ישראל-רוסיה-אנגולה.


על עסקיו של גאידמק ידוע מעט מאוד מעבר למה שהוא מוכן לספר בעצמו. משהו על עסקיו ברפובליקות בריה"מ לשעבר ניתן ללמוד מתביעה שהגיש כנגדו איש העסקים יוסי טרוים. על פי התביעה, מכר טרוים לגאידמק 95% מהבעלות על מפעל פוספטים בקזחסטאן כשהיה בקשיים, מתוך ידיעה שגאידמק יוכל לשקם אותו באמצעות קשריו עם השלטון. גאידמק הסכים לשלם לטרוים 22 מיליון דולר, אך על פי התביעה, לאחר ששילם 3 מיליון מתוכם, הפסיק את העברת הכספים והזניח את המפעל. בשל קשריו החזקים של גאידמק בקזחסטאן, החליט טרוים לתבוע ממנו פיצויים דווקא בישראל, ולפני כשנתיים הגיש נגדו תביעה בסך 98 מיליון שקל. גאידמק הגיב בתביעת דיבה שהגיש נגד טרוים על 120 מיליון שקל, אך זמן קצר לאחר מכן הסכימו הצדדים שחשיפה תקשורתית לצד האפל של עסקיהם המשותפים בקזחסטאן לא תועיל לדימויים הציבורי והגיעו להסדר במסגרתו נמחקה תביעת הדיבה ותביעתו של טרוים הועברה לבוררות אצל השופט בדימוס דן ארבל, אשר טרם נתן את החלטתו.

על אף שבישראל תרם גאידמק עד היום יותר מ-20 מיליון דולר לארגונים שונים, עסקים גדולים הוא מסרב לעשות כאן. "בהתחשב בגילי, נראה לי מאוחר מדי להתחיל לעשות עסקים בישראל", אמר השבוע גאידמק ל-MarkerWeek. בלי שמץ התעניינות או הבנה בתחום, הוא רכש את הבעלות על שני מועדוני ספורט, כשהוא מצהיר במפורש שזו דרכו להגיע הישר אל לבו של הציבור הישראלי. בתוצאות התעניין פחות.

שני תחומים בהם התעניין גאידמק בארץ הם נדל"ן ותקשורת, שילוב שידוע בישראל כהצלחה גדולה. המעטים שנחשפו כאן לסגנונו העסקי מציינים שלמרות שהעברית שבפיו אינה מהמשובחות וכמוה גם האנגלית, הוא גילה בקיאות מפליגה בפרטי שוק הנדל"ן המקומי וכך גם בענייני תקשורת.

לפני כשלושה חודשים הודיע בנק המזרחי כי מכר לגאידמק את מגרש צים בשדרות רוטשילד תמורת 26 מיליון דולר. מקורבים למו"מ מספרים שלמרות שהתהליך ארך כשלושה חודשים, מהשלב הראשון נראה היה שגאידמק למד את הנתונים, סימן לעצמו מחיר יעד ובסופו של דבר גם השיג אותו למרות שהיו מתעניינים רבים אחרים בנכס. גאידמק שכר לצורך העניין את שירותיו של אחד מבכירי עורכי הדין בתחום הנדל"ן - אייבי נאמן, ושיגר אותו לכתוש את אנשי בנק המזרחי שיוצגו בידי עו"ד מוריאל מטלון ממשרד גורניצקי.

לכל אורך המו"מ ניסו הצדדים להגיע להסכמה וגאידמק נקט באסטרטגיה עסקית שהצליחה לבלבל אפילו את נציגו במו"מ. כמה פעמים היה אמור נאמן לקבל אור ירוק להתקדמות ולצורך זה קבע פגישות עם לקוחו. באחת הפעמים הוא אף יצא לרוסיה כדי להיפגש עם גאידמק, אך בדרך הודיעו לו שלקוחו לא יגיע. בוקר אחד, כשטיוטה להסכם מכירה לגורם אחר היתה כבר מנוסחת, קיבלו אנשי המזרחי הודעה מגאידמק שהוא מוכן לשלם מחיר גבוה יותר. "היה לו כנראה מודיעין עלינו לכל אורך התקופה", משחזר מקורב למו"מ. "הוא נתן מחיר גבוה ב-10% מההצעה המתחרה, ממש מחושב בקפידה".

גאידמק, שהבין שהכף נוטה לצדו, דרש לחתום על החוזה מיד. "זה היה מעמד מוזר", משחזר אחד הנוכחים במעמד החתימה שנערך בלשכתו של גאידמק בקומה ה-41 במגדלי שער העיר ברמת גן. "אם היית שואל אותי אם גאידמק מתכוון ברצינות, הייתי משיב לך בשלילה עוד שעה לפני החתימה, אבל כשהגענו למקום הוא עבר במהירות על החוזה שהיה בעברית וחתם במקומות הנדרשים. כדי שלא להשאיר מקום לטענות, הוא חתם על מסמך בו הצהיר שברורים לו כל תנאי החוזה ובתוך עשר דקות מבלי ללחוץ יד או להרים כוסית, הוא נפרד מ-26 מיליון דולר אפילו בלי להניד עפעף".

מקבל החלטות כמו נפוליאון

לפני כחצי שנה הפגין גאידמק שוב את נחרצותו והמהירות בה הוא חותך עניינים, כשאחרי מו"מ מזורז רכש את הבעלות על תחנת הרדיו האזורי בשרון - אסקייפ 99FM. התחנה שבבעלותה של חנה גרטלר, הוצעה לו על ידי האמרגן חיים סלוצקי. גאידמק אפילו לא טרח לבקר בתחנה לפני שרכש אותה. הוא הסתפק בבחינת הנתונים העסקיים ורק אחרי שחתם על העסקה הגיע לביקור קצר במשרדיה שארך לא יותר מחצי שעה, במהלכו לא הוציא כמעט מלה.

רכישת התחנה עוררה מהומה אותה נראה שאיש מלבד גאידמק לא צפה: מועצת הרשות השנייה פנתה ביוני השנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שינחה אותה כיצד לפעול בכל הקשור לאישור העברת הבעלות למי שהורשע בפלילים בצרפת. על רקע זה, לאחר בחינה שארכה כמה חודשים, החליט היועץ המשפטי לממשלה כי למרות שאין למנוע מגאידמק את רכישת התחנה מטיעונים של עבירות שהורשע בהן בצרפת שהתיישנו בינתיים, יש להביא בשיקול הדעת את הימנעותו ממסירת פרטים.

גאידמק מקפיד להעסיק לצרכיו בישראל עורכי דין מהשורה הראשונה. לצורך תביעות דיבה הוא מעסיק את עו"ד רונאל פישר, לשעבר עיתונאי וכיום אחד מהבולטים בתחום לשון הרע. לעניינים מסחריים הוא מתייעץ עם ד"ר יעקב וינרוט ועד לאחרונה גם עם עו"ד עמוס מימון, שהיה בעבר מנכ"ל בית הנשיא. לייצוגו מול הפרקליטות והמשטרה הוא שכר את שירותיו של משרד חיים צדוק, ובגאידמק מטפל השותף הבכיר במשרד, שר המשפטים לשעבר דן מרידור.

איש מפרקליטיו לא היה מוכן לדבר השבוע על גאידמק. כולם טענו לחיסיון במסגרת יחסי עו"ד-לקוח. ואולם מקורבים למערכת היחסים בינו לבין יועציו המשפטיים המרובים סיפרו כי הוא כמעט אינו נוהג להתייעץ. "הוא מגיע לפגישות מוכן, לאחר שבדרך כלל התייעץ עם בנו סאשה (איש עסקים הפועל בבריטניה בתחומי הנדל"ן ובאחרונה גם כאחד הבעלים של קבוצת הכדורגל פורטסמות', ג.ל.), ממוקד מאוד ומפגין יכולת ניתוח מכוונת מטרה. הוא נכון לשמוע דעות אבל בסופו של דבר הוא מקבל החלטות כמו נפוליאון - מול המראה. לעתים הוא פשוט מוריד הוראה ולעתים מתעלם מסיכומים שהושגו קודם לכן", מספר מקורב.

אחד מאותם סיכומים מהם התעלם היה עם מרידור, שביקש מגאידמק לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך בכל הקשור לחקירה נגדו בחשדות לעבירות על חוק איסור הלבנת הון. מרידור שבחן את החומר, גיבש טקטיקה משפטית במסגרתה יגיע להסכמה עם הפרקליטות על גובה הסכום החשוד כמולבן ועל נסיבות ההלבנה ואי הדיווח על תנועות הכספים. השניים ישבו וגאידמק הסכים להמתין עד שמרידור יכשיר את השטח. אבל משהו בדרך השתבש, הדלפות המשטרה התרבו וגאידמק התפוצץ מזעם ותסכול והחל להילחם באמצעות התקשורת בכל מי שרק חשב שעומד בדרכו.

גם למעט האנשים שהצליחו להכיר את גאידמק מאז הגיע לישראל לפני כשבע שנים קשה להבין לאן הוא חותר. כמה מהם הסכימו לומר השבוע שלמרות עושרו הגדול, הם אינם מקנאים בו. "הוא אדם נרדף", אמר אחד מהם, "שאפילו הכסף הגדול שיש לו אינו מאפשר לו לחיות במנוחה. אי אפשר להיות פליט כל החיים ואדם כמו גאידמק, שיש לו ניסיון בניתוח סיטואציות עסקיות ופוליטיות, מבין שברוסיה המצב הפוליטי שכרגע נוטה לטובתו יכול להתהפך כל רגע ואילו בישראל יש דווקא סיטואציה נוחה ליצירת זיקה קבועה כעיר מקלט".

אחרים שמכירים את פועלו של גאידמק גילו פחות סימפטיה: "המלחמה העולמית בהלבנת הון אותה מובילות ארה"ב והאיחוד האירופי גרמה לגאידמק לברוח לישראל. גם כאן הוא נדחק לפינה עקב החקירה נגדו. גם אם החקירה כאן לא תניב בסופו של דבר כתב אישום, יהיה לשלטונות בישראל קשה מאוד לסרב לבקשות הסגרה נגדו, במיוחד אם לתמונה ייכנסו האמריקאים, אותם צריכה ישראל יותר מכל. במקרה כזה הדרך היא לרכוש תמיכה בקרב העם מהסוג שאינה תלויה בפוליטיקאים העשויים להתחלף. על התמיכה הזו הוא כבר יכול לבנות".ו

"יכולתי להיות ראש הממשלה בקלות"

לבקשת MarkerWeek הסכים ארקדי גאידמק להתראיין, אך סירב לענות לפני שקיבל שאלות בכתב. בשיחה עמו לאחר שהשיב בכתב, הוא לא הסכים להרחיב. להלן הראיון:

ארקדי גאידמק, הונך הוערך בכל סכום מ-700 מיליון דולר ועד ל-4 מיליארד דולר. כמה כסף אתה שווה באמת?

"בסכומים האלה זה לא באמת משנה. אני שווה מספיק. לגבי ההערכות, כולם יכולים להמשיך להעריך מה שהם רוצים".

מתי בדיוק עשית את המיליון הראשון שלך ואת זה שאחריו? האם תוכל לגלות כיצד התעשרת?

"מאז 1972 חייתי ועבדתי בצרפת ובאמצע שנות ה-80 כבר הפכתי למה שמכונה 'איש עסקים עשיר'. ב-1987, בפעם הראשונה, באתי אל מה שהיתה בעבר בריה"מ, ושם פיתחתי סוגים שונים של פעילויות מסחריות שעיקרן סחר בחומרי גלם - מתכות, נפט ועוד.

"נפח הפעילויות העסקיות שלי בתום שנות ה-80 נאמד במאות מיליוני דולרים. בתחילת שנות ה-90 התחלתי לעבוד למען חברת הנפט הממשלתית של אנגולה ופיתחתי מגוון של פעילויות מסחריות מאוד חשובות הקשורות לנפט, אשר איפשרו לממשלת אנגולה לחזק את מעמדה באופן דרמטי. בתחילת 2000 השקעתי כמה מאות מיליוני דולרים ברכישת מניות של כמה חברות נפט וגז רוסיות ממשלתיות. מאז 2001 ואילך, מניות רוסיות מכפילות את ערכן כל שנה".

מהם מקורות הכנסתך האקטיוויים והפסיוויים ברחבי העולם?

"עיסוקי הראשיים כיום הם השקעות בבורסה הרוסית. בנוסף, הקמתי חברה חקלאית ברוסיה. חברה זו נהפכה לספקית הגדולה ביותר של ביצי תרנגולות בכל רוסיה, ובהיותה חברה חקלאית - בבעלותה שטחים נרחבים של אדמות - כמה עשרות אלפי דונמים כאשר חלק מנכסים אלה הוסבו לבנייה. אני מנהל פעילות של בנייה ברוסיה - בעיקר ברחבי מוסקווה ובשקיריה (חבל ארץ ברוסיה) - יותר ממיליון מטר רבוע של בנייה".

מדוע בעצם אינך משקיע בישראל?

"בהתחשב בכל הפעילויות שאני מנהל כיום ולאור גילי, אין זה סביר שאתחיל לעסוק בפעילויות מסחריות בעלי משמעות".

מהו הסכום המצטבר של תרומות אותן הענקת עד כה בישראל? לאיזו מטרה? מהי מדיניות התרומות שלך?

"אני יהודי. הדורות הקודמים של היהודים חיו בהתאם למסורת היהודית; הם העבירו לי ולכולנו שאנו חייבים להמשיך ולכבד את המסורת שלנו. אם אני יהודי, אז המסורת הבסיסית שלנו היא לחלוק עם יהודים אחרים הזקוקים לסיוע. זו לא בושה לקבל עזרה ואלה המעניקים את הסיוע לא צריכים להתגאות בכך מפני שבדור הבא אנו עשויים להחליף מקומות".

מי מחליט בנוגע לכסף שאתה תורם? האם ישנם אנשים נוספים המעורבים בתהליך מלבדך?

"אני הוא המחליט היחידי".

באחרונה הבעת את כוונתך לרוץ למשרה ציבורית בישראל כח"כ. האם אתה מתכוון ללמוד עברית אם תיבחר?

"בהצהרותי הפומביות האחרונות ניסיתי למשוך את תשומת לב הפוליטיקאים והציבור בישראל שלהיות פוליטיקאי זו אחריות עצומה כלפי העם היהודי. אין לי שום כוונות להיות ראש ממשלה, אבל אני יודע שאם הייתי רוצה בכך, יכולתי לעשות זאת בוודאות ובקלות רבה. לגבי העברית, אני מדבר עברית בסיסית ויכולתי כמובן לשנן כמה ביטויים כדי למצוא חן בעיני כולם, אבל העיקר בעיני הוא התוכן ולא השפה ואני מקווה שמקשיבים לתוכן דברי".

האם קיבלת הצעות כלשהן להצטרף לסיעות קיימות?

"כל המפלגות הפוליטיות בישראל היו רוצות לראות אותי מצטרף אליהן מפני שכל סיעה פוליטית או כל פוליטיקאי פלוס גאידמאק - פירושם רוב פוליטי".

ניסית בעבר לרכוש את החברה לישראל מידיהם של האחים עופר. כמו כן היית שותף לתקופה קצרה באפריקה ישראל. למעשה, לא פיתחת שום פעילות עסקית משמעותית בישראל. האם אתה חש שהקהילה העסקית המקומית מקבלת אותך בחמימות?

"החברה העסקית בישראל, כמו כל קהילה עסקית בעולם, פועלת מתוך אינטרסים עסקיים".

האם אתה חש שישנם אנשים הנמנעים מלעשות עמך עסקים עקב דמותך הציבורית או המוניטין שלך?

"באופן כללי, אנשים אוהבים לעשות עמי עסקים ויש לי מוניטין מצוינים בקרב הקהילה העסקית".

במה בדיוק אתה חשוד בצרפת?

"הרשויות הצרפתיות היו ספקי הלוגיסטיקה הראשיים והתומכות הראשיות של קבוצות המורדים שלחמו נגד הגוף החוקי של מדינת אנגולה. כתוצאה מהניצחון של הממשלה באנגולה על קבוצות המורדים שצרפת תמכה בהן, ההשפעה הפוליטית והתעשייתית של צרפת באנגולה בפרט ובאפריקה בכלל הלכה לאיבוד. מאחר שאני אדם אשר תרם לחיזוקו של הגוף הממשלתי של אנגולה, רשויות צרפת החלו לרדוף אותי דרך הגופים החוקיים ורשויות המס. כדי להצדיק את הפעילויות הלא חוקיות בהן נקטו הרשויות הצרפתיות, הם עשו מניפולציות והשתמשו בכלי התקשורת בקנה מידה נרחב".

מהם אופיין של בעיותיך החוקיות בישראל?

"מאז 1998 התחלתי לשהות כמה חודשים בכל שנה בישראל. ב-2000 רשויות צרפת ביקשו מרשויות החוק בישראל לסייע בהטרדה שלהם כלפי. רשויות החוק בישראל, במקום לאמת מלכתחילה את ההאשמות שהטיחו נגדי הצרפתים, מיד החלו להשקיע בפעילויות לוגיסטיות במה שמכונה 'תיק גאידמק'. מאוחר יותר, היות שהיו צריכים להצדיק את ההוצאות הכבדות שכבר הוציאו, הם פנו לפיברוקים ולפעילויות לא חוקיות, כגון האזנה בלתי חוקית לשיחות טלפון ולהדלפת אינפורמציה כוזבת ובלתי מבוססת אודותי לכלי התקשורת.

"כיום, פקידי ממשלת ישראל מנצלים את המצב נגדי בניסיון להגן על המשרות רמות הדרג שלהם בממשלה, כאשר מטרתם לשרת את האינטרסים האישיים שלהם. בנוסף, הם גם מכוונים לשרת את האינטרסים של כמה ממתחרי העסקיים, שעמם הם מקיימים יחסים בעלי אופי אישי ועסקי".

איפה תהיה בעוד חמש שנים מהיום?

"הכל מוחלט בידי שמים".


גילוי נאות: ארקדי גאידמק הגיש באחרונה תביעה בסך כ-10 מיליון דולר נגד עיתון "הארץ"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully