הירשת וגם קוננת?

ארסן ונגר, מנג‘ר ארסנל, כינה את גביע העולם בכדורגל כדורגל נחות. הוא התייחס לעניין כי כוכבו תיירי הנרי לא נבחר לרשימת המועמדים הסופיים לתואר כדורגלן השנה בעולם של פיפ“א. ונגר חשב שהמחליטים נתנו למונדיאל משקל יתר בהחלטה.

למרות שלא כל כך ברור לי למה אכפת לו מעוד טקס סר טעם של פיפ“א, ונגר צודק מבחינה אחת. אין ספק שהכדורגל במונדיאל הוא לא ברמה טובה. במשחק פנים מול פנים ברצלונה הייתה מנצחת בקלות את נבחרת ספרד ומשחק בין אנגליה וצ‘לסי היה מופסק בגלל חוסר ערך ספורטיבי. יש במונדיאל נבחרות מאפריקה שהן פחות טובות מקבוצות תחתית בפרמייר ליג. הרמה הלא טובה של המונדיאלים האחרונים היא בהחלט סיבה לעשות משהו. ואחד הדברים שהייתי עושה זה כבר מפחית מכוחם של המנג‘רים בפרמייר ליג, כמו ארסן ונגר.

הסיבה היחידה לכך שעמנואל אבדיור (טוגו), כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל), דידייה דרוגבה (חוף השנהב), מייקל אסיין (גאנה)ואפילו תיירי הנרי עצמו (צרפת) ישחקו השנה בשכונת איזלינגטון האפרורית בלונדון – במדי ארסנל או נגדה – היא כוחו של הפאונד האנגלי ועוצמתה של אנגליה בכלכלה ובפוליטיקה הבינלאומית. הגאווה של ונגר, וגם פרגוסון ומוריניו (שציינו זאת ביום ראשון אחרי המשחק שלהם), בכך שהפרמייר ליג היא הליגה הטובה בעולם קשורה פחות ליכולותיהם הלא מבוטלות של המנג‘רים האגדיים הללו, ויותר לכוחם של המוסדות הפיננסים של לונדון. אלו יצרו כלכלה בה 60,000 אנשים יכולים לשלם כ-600-700 שקלים בממוצע לכל משחק של ארסנל. וזה בא על חשבון הכדורגל המקומי שמקבלים הצופים במדינות מהן באו השחקנים האלו.

הכוח הכלכלי של אנגליה מאפשר למאמנים כמו ונגר לא רק לקנות שחקנים. הם יכולים גם “לטפח צעירים“ – כלומר להביא עשרות ילדים אפריקאים לקבוצת בת בבלגיה. לקדם מעטים מהם מבלגיה לאנגליה. ומתוכם להוציא כוכב או שניים ולהיחשב, במידה רבה של צדק, כגאונים בזיהוי שחקנים. בעוד מאמנים באפריקה מאבדים שחקנים צעירים כי אין שם כסף לחינוך מיני או חיסונים.

וההזדמנות היחידה של אוהדי הכדורגל במדינות הללו לצפות בכוכבים שגדלו בארצם היא במוקדמות גביע העולם. ואחר כך, רק בטלוויזיה, במונדיאל עצמו. לפני כמה ימים כתבתי טור קצר לעיתון ”גלובס“ על המשחק בין יונייטד לצ‘לסי. העורכים שם הוסיפו טבלה מעניינת לגבי עלות הסגלים שהעלו הקבוצות למגרש ולספסל. צ‘לסי נבנתה ב-180 מליון לירות שטרלינג ויונייטד ב-130 מליון. ארסנל לא רחוקה מזה, ארסן וונגר כבר מתגאה שבזכות הכנסות האצטדיון החדש גם לרשותו יעמדו סכומים שכאלו. הסכומים הללו הם חוסר בושה. הם גורמים לי לתהות למה בכלל אכפת לי מהקבוצה האהודה עלי בכל העניין הזה.

כדורגל הוא לא יוצא דופן. הגלובליזציה כבר היכתה כמעט בכל תחומי החיים. אבל כדורגל הוא אחת התופעות הקיצוניות ביותר שלה. הכסף הזה חסר בושה כי הוא נחוץ במקומות אחרים. ואם פרומיל מהכסף הזה היה חוזר למקומות מהם הגיעו דידיה דרוגה ומייקל אסיין ונמנג‘ה וידיץ‘ הכדורגל במונדיאל היה מעולה. ובינתיים הכדורגל שהם שותפים לו בפרמייר ליג, הוא מעולה ומרתק. אבל מבחינה תרבותית-מוסרית-חברתית הוא כדורגל נחות.