איזה סיבוב נפלא

הסיבוב הראשון של עונת 2006/07 ייחקק בזיכרוננו לעד. עשרת המשחקים שפתחו את העונה הנוכחית סימנו את הקפיצה המטאורית של הכדורגל הישראלי, זו שהציבה אותנו באופן סופי בצמרת האירופית. כל התופעות הספורטיביות שמסעירות אותנו מסמלות את המהפך - הקהל ממלא את האיצטדיונים המפוארים, המשטרה מורידה פרופיל ושומרת בהצלחה על הסדר המופתי, הזרים המצוינים מהווים תוספת כוח משמעותית, והצעירים המקומיים מקבלים את ההזדמנות שהם ראויים לה. בהתאם לכך, הרמה המקצועית עלתה לשיאים חדשים. המירוץ לאליפות פתוח מתמיד, כשהמאבק מתמקד בין האותנטיות של בית"ר ירושלים, הרעננות של מכבי חיפה, האטרקטיביות של מכבי ת"א, היומרות של מכבי פ"ת והסגנון ההתקפי של מכבי נתניה. אין ספק, היה זה סיבוב משחקים מפואר, ואנחנו כבר מחכים בקוצר רוח להמשך לא פחות מענג.

אם יש משהו שמסמל יותר מהכל את תהליך ההתבגרות שעובר הכדורגל הישראלי, זו הסבלנות של כל העוסקים בדבר, בעיקר של בעלי הקבוצות והתקשורת. איפוק שכזה היה נהוג עד עתה רק בשוויץ.

קחו את בית"ר ירושלים לדוגמה: כבר אל המחזור הראשון בליגה היא הגיעה במצב קשה, קריטי, כשברור היה שככה אי אפשר להמשיך; קבוצה של רומנים הדיחה את המשתתפים הוותיקים במפעל מאירופה, הפועל ת"א ניצחה (1:2) את הרכש היקר של גאידמק בגביע הטוטו, ועל כל הכאוס הזה ניצח מאמן שנתן יותר מדי חופש לשחקנים, לא צעק, לא קילל, לא התערבב בבתי קפה, ובעיקר דיבר אנגלית לא ברורה במבטא ספרדי מוזר. בדיעבד, באמת לא ברור איך הוא הגיע למחזור הראשון.

התקשורת עשתה את עבודתה נאמנה ודרשה את ראשו, אך שקלאר, כיאה ליו"ר ותיק ומנוסה, בחר ללכת בדרכו הסבלנית. ארדילס החזיר בניצחון על מכבי ת"א, והעיתונים יכלו, אם רק רצו, להכתיר אלופה חדשה, אבל שוב האיפוק חזר לשלוט במקומותינו. בתגובתו אחרי המשחק הראשון בליגה של 33 מחזורים - "נראה לי שהחגיגות טיפה מוקדמות" - קבע זנדברג סטנדרט אירופאי חדש של פרופורציות. את הפיטורים של הארגנטינאי החביב בתום המחזור החמישי, גם שביתת הנמלים לא היתה יכולה למנוע - האיש, שלא ממש שולט בשפה האנגלית, הפסיד משחק ליגה.

בשבועות הקצרים שבהם שימש כמנג'ר של מכבי נתניה סיפק לנו איל ברקוביץ' טעימה קצרה מהאצילות שרכש בזמן ששהה באירופה, כשחשף את הגינונים שלמד מהיבשת הרחוקה, שיצרו שילוב מרתק עם היכולות האנושיות המופלאות שלו. "כן, פניתי לשחקנים שנמצאים תחת חוזה, אבל כולם עושים את זה", לימד אותנו הקוסם שיעור חשוב על אמות המוסר בעולם המקצועני. גם בפרשת סוכן השחקנים הידוע דה-דה חדד ידע ברקוביץ' ללכת צעד אחורה ולמחול על כבודו כדי לשמור על האינטרסים של המועדון. כשראה שהדברים עם הבוס דניאל יאמר אינם מסתדרים כפי שציפה, הוא הואיל לפנות את מקומו ולנהוג כג'נטלמן אמיתי. גם מעמדת הפרשן בתוכנית סיכום המחזור ממשיך ברקוביץ' להפגין נימוסין ואתיקה, בכך שאינו מסכים להתייחס לקבוצותיו לשעבר או לערב את עצמו באופן אישי בעלילות הביצה המלוכלכת. ולנו נותר רק להסתכל על איל, לבחון היטב וללמוד.

אריאל שיימן הוא חלומו של כל מאמן, בעיקר הודות לביטחון שהוא מעניק והאווירה הנעימה שהוא משרה במועדון. בתחילת העונה הבוס המפרגן נתן לפרדי דוד, שהעלה את הרצליה לליגת העל, את ברכת הדרך כשזה ביקש לפנות למחוזות חדשים. את ראובן עטר הוא קלט באהבה ואף הרהיב עוז כשהמשיך לגבותו אל מול הקהל המשולהב שביקש את תלתליו המחוצפים של המאמן. בסופו של דבר גם הבוס הנאמן ביותר היה חייב להיפטר מהמאמן המתלהם, כשהתחוור לו כי זה לא יעמוד ביעדים אותם קבעו ההרצליינים במסיבת עיתונאים גרנדיוזית במלון דן אכדיה - הדאבל המיוחל.

אל תיתנו למאזן הבינוני של חמש הנקודות להטעות אתכם. בשקט בשקט נבנית באם המושבות אחת מהקבוצות המלהיבות שנראו במקומותינו בשנים האחרונות. המאמן אייל לחמן ליקט את מיטב הכישרונות והאטרקציות שמציעות הליגות הנמוכות, ובעזרת התמיכה של ההנהלה המנוסה והתקציב המכובד הועמדה בפתח-תקווה חבורה מגובשת ולוחמנית. האוהדים, מצדם, מגיבים בהתלהבות וממשיכים להציף מדי שבת את איצטדיון האורווה. הקנאים יטענו שהקבוצה נוהגת בקשיחות יתר ויציינו את 35 הצהובים שספגה; אבל מה יכול לעשות לחמן, שקבוצותיו ממשיכות לסבול מקיפוח מתמשך?

ההימור של אלי כהן הצליח. המאמן הוותיק, שבשנים האחרונות התקשה לתקוע יתד בקבוצות ליגת העל השונות, זיהה את הפוטנציאל של הנער הגמלוני שהסתובב בג'ינס וחולצת ארמני מחוץ למתחם האימונים בקרית שלום. מספרים שכהן אמר לנער: "יום אחד אתה עוד תנהיג את מכבי תל אביב". הנער חייך בביישנות.

בינתיים, הילד שבתחילת העונה עוד הסתובב ביציע, זכה במקום של קבע בהרכב ואף היה מי שכבש את כל השערים החשובים שהובילו את קבוצתו המקרטעת של הבעלים המסור לוני אל הצמרת. אין ספק שהשתלבותו במערך של מועדון הפאר היא עדות נוספת לחדירת "דור הזהב" של הכדורגל הישראלי להרכבי הקבוצות. הנער, אבי נמני שמו, קיבל את ההזדמנות שלו כשנכנס כמחליף בדקה ה-70 במחזור ה-5 מול מכבי פ"ת, ואף כבש 20 דקות לאחר מכן שער מצמק. מאז הוא כובש כמעט בכל משחק (5 שערים בסך הכל) הצעיד את הקבוצה מהמקום ה-10 (עם 4 נקודות) למקום הרביעי ערב המחזור ה-11 (17 נקודות), ניצח דרבי והראה בעיקר הרבה אופי ובגרות, כשלא התפתה לדבר על אליפות גם כשהקבוצה רצה לארבעה ניצחונות רצופים. מעודד מהשתלבותו של נמני בקבוצה הבוגרת, המשיך המאמן במגמה של הצערת ההרכב, ובמשחק האחרון מול האלופה הוא כבר פתח עם פרצוף חדש שכדאי לשים אליו לב – ג'ובאני רוסו שמו. לתשומת לבך, גיא לוי.

סגנון הניהול היסודי של משה "הכריזמטי" דמאיו ממשיך לעשות את שלו, כששם המשחק הוא שקט ויציבות. היכולת הנפלאה של בני יהודה בסיבוב הראשון מוכיחה שוב שהכתומים החליטו לנטוש את השכונתיות שאפיינה אותם מאז ומתמיד, ושהם ממשיכים לבנות מסורת חדשה של אטרקטיביות וכדורגל חיובי, בהתאם להתקרבות הדרמטית של הכדורגל הישראלי לאירופה. אומנם חניכיו של ניצן שירזי צברו רק תשע נקודות בעשרה משחקים, אבל שש מתוכן הגיעו אחרי ניצחונות מופלאים על הרצליה והפועל פ"ת; אולי הם פספסו את ההזדמנות הנדירה שלהם במסגרת האירופית היוקרתית, אבל עשו זאת רק אחרי הופעה מכובדת מול אימפריה כמו לוקומוטיב סופיה. בנוסף, גם הסבלנות והאיפוק שהפגינו אוהדי הקבוצה עם הגעתו של סאלם אבו סיאם למועדון הוכיחו את אשר ידענו תמיד - בני יהודה הולכת בדרך הנכונה.

איזה קלאסה. איזו אישיות. רוח הספורט במיטבה. רוח הספורט אמרנו? התעלות הרוח האנושית. הדרבי התל אביבי. עומר פרץ הצעיר דוהר על הקו ימין ומבשל נהדר למשה ביטון, שער שהופך את התוצאה. אבוקסיס קשישא רצה לפרגן, על אף שמדובר בשחקני היריבה, אז הוא שולח רגל קטנה אל רגלו של השחקן הצוהל ומפילו אל הקרקע. לפעמים הכדורגל הוא רק התפאורה לדבר האמיתי, בו כולנו בני אדם, ללא הבדלי לאום, גזע, דת או מין. מי כמו אבוקסיס ידע להפיק רגע אנושי יפה ומרגש שכזה.

השתלטותה של הפמיליה הלוזונית על הכדורגל הישראלי מעניקה את החותם הסופי להשתלבותנו באירופה. הסטנדרטים הניהוליים שהנחילו ראשי מכבי פ"ת מהווים מופת ומקור לגאווה. בזכות יושר מקצועי והימנעות מעסקנות מפוקפקת הצעידו הלוזונים את קבוצתם עד למקום השני, כשהם מנחילים לשאר הקבוצות ערכים נעלים כמו צניעות, ענווה וכבוד הדדי.

הגדיל לעשות נשיאה החדש של הקבוצה, עמוס לוזון, כשנתן דוגמה אישית לאירוח והכנסת אורחים בעת שפגש את הבעלים מכבי ת"א. אומנם ברגע נדיר של זעם נפלט לו מבלי משים כי "לוני הוא מגעיל, הקבוצה שלו מגעילה, הוא לא יכול אפילו לצחצח לי את הנעליים", אבל אין זה כדי לציין את אופיו האמיתי של האיש או של המשפחה האהובה. אין פלא שמינויו הקרוב של אבי לוזון לתפקיד יו"ר ההתאחדות ממלא את לבותינו בתקווה לעתיד טוב יותר.