דרוש שינוי. עדיין

הפועל ירושלים משולה לאדם ששוקע בבוץ וברגע האחרון מצליח לתפוס בשערות ראשו ולחלץ את עצמו כלפי מעלה. העזרה המיוחלת עדיין לא הגיעה, שום זר עוד לא התחלף ומתן נאור נשאר בארץ, אבל אלה שנסעו הצליחו לגרום לדברים שדן שמיר אמר ערב המשחק ("לחץ יכול להביא גם לתוצאות חיוביות" ו"השינוי צריך להתחיל מניצחון אחד קטן") להיראות כמו אימרות זן עמוקות ולא כקלישאות שמאמן יורה כשהמצב קשה והעיתונאים תובעים ממנו לומר משהו.

הניצחון בברלין הוא בעיקר הישג מנטלי אדיר של ירושלים. המשחק הזה היה צומת: בדרכה לגרמניה ליוו את הקבוצה ליחשושים שהגיעו עד כדי חששות לסבוטאז', מסוג הדברים שעלולים לקרות במשחק מכריע כשחלק מהשחקנים יודעים שזמנם קצוב. המשחק הטוב של אד קוטה ויוריצה גולמאץ, ובעיקר ההשתדלות האדירה שלהם, אולי לא מבטיחים להם קביעות במלחה, אבל בפירוש מזכים אותם באות כבוד של מקצוענות ובגרות.

אלבה ברלין קבוצה מאוד בינונית, אבל כך גם אקדמיק סופיה ואוסטנד. הפועל ירושלים הפסידה עד היום בגלל הפועל ירושלים ולא בגלל היריבות, ואתמול היא ניצחה משום שנתנה סוף סוף מחצית שנייה טובה למדי, עם הרבה אזורית ורוטציה קצרה מהרגיל. זה ניצחון חשוב, אבל אסור שהוא יסנוור וישכיח את הבעיות המקצועיות שנותרו בעינן, בראשן ריבאונד ההגנה שנשאר קטסטרופלי.

קבוצה שלא לוקחת ריבאונד, לא יכולה לרוץ ולעשות נקודות קלות; קבוצה שלא לוקחת ריבאונד נמצאת הרבה יותר זמן בהגנה, מתעייפת ונכנסת לתסכולים. גם אתמול היו לגרמנים יותר ניסיונות זריקה, וירושלים הצליחה לחפות על כך בעיקר בזכות אחוזים נדירים לשלוש. זה לא יקרה כל יום, בטח לא בחוץ. במלים אחרות: הניצחון אתמול (רביעי) השאיר את ירושלים בתוך המשחק האירופי (בליגה ממילא שום דבר לא בוער). זאת מתנה, אבל כדי ליהנות ממנה ירושלים חייבת לעשות את אותם שינויים שידעה שהיא צריכה לבצע עוד לפני המשחק, אחרת מסע ההתאוששות שהחל אתמול יהיה קצר מאוד.