הכדור חוזר למגרש של נייסמית'

הלן קרפנטר, אישה בת 74 מצ'סטרפילד, פרבר שקט של קנזס סיטי, מיזורי, ירדה באביב האחרון למרתף ביתה במטרה לחפש תמונה משפחתית ישנה. לאחר שלא מצאה את התמונה, החלה לפשפש בכמה ארגזים ישנים שהיו במקום, עוד מהתקופה שהבית היה שייך לאמה.

האם, הלן נייסמית דוד, כבר אמרה לה בעבר שהיא שומרת את הארגזים של סבא, אולם "אין בהם שום דבר משמעותי" ציינה. "רק כל מיני קשקושים". אבל בארגזים האלה - שהיו שייכים לסבא של הלן קרפנטר, ג'יימס נייסמית', האיש שהמציא את הכדורסל - התגלה אוצר בלום. רשימות בכתב יד ובמכונת כתיבה, יומנים אישיים, תמונות, תיעוד מפורט, רשימות חוקים, בקיצור כל מה שרציתם לדעת על איך נולד המשחק שנקרא כדורסל.

על הגילוי, שלקח חלק כבר לפני למעלה מחצי שנה, נודע לחוגי ההיסטוריונים של הספורט רק לאחרונה והוא מעורר התרגשות גדולה. קרפנטר תעמיד את הארגזים ותכולתם למכירה פומבית בחודש הבא בדאלאס. כריס אייבי, האיש שאחראי על מכירות פומביות של מוצרי ספורט בחברת "הריטג", המתמחה במכירות פומביות, לא האמין למשמע אוזניו כשהלן קרפנטר תיארה לו מה יש בארגזים. כשראה את החומר הוא התרגש עוד יותר: "זה חורג מאייטמים ספורטיביים, זו היסטוריה אמיתית, יש כאן ממצאים נדירים", אמר.

בין הממצאים בחמשת הארגזים רשימת החוקים המקורית של המשחק בכתב ידו של נייסמית', תיאור מפורט על איך המציא את הכדורסל, תיאור של המשחק הראשון אי פעם, תמונות של קבוצת הכדורסל הראשונה, המשרוקית בה השתמש באותו משחק, דרכונו של נייסמית' אתו נסע למשחקים האולימפיים בברלין ב-1936 (אז הפך הכדורסל לספורט אולימפי) ועוד ועוד.

ברשימותיו מספר נייסמית' - קנדי במקור - כיצד המציא את המשחק ב-1891, כשהיה מורה בספרינגפילד, מסצ'וסטס (שם נמצא היום היכל התהילה של הכדורסל). נייסמית' הכשיר צעירים להיות מורים לספורט ברשת YMCA שהיתה אז בחיתוליה, וחיפש משחק לחודשי החורף הקר והמושלג בו לא יכולים היו הסטודנטים לשחק פוטבול או כדורגל בחוץ. הוא חיפש משחק שיהיה אפשר לשחק באולם, על מגרש קטן יחסית למגרשי הפוטבול והכדורגל, וניסה משחקים ורעיונות שונים ומשונים, ביניהם כדורגל באולם, להקרוס ועוד. אולם כל אלה לא קנו את לב הנערים.

הכדורסל, כמו כל תגלית מפוארת, נולד במקרה. נייסמית' מספר ביומנו כיצד נזכר יום אחד במשחק שנהג לשחק כילד, "Duck on a Rock" (ניסיונות לפגוע עם אבנים באבן שעומדת על סלע גדול או על ענף עץ ולהפילה).

הוא שיכלל את הרעיון הילדותי, פיתח מערכת חוקים והגיע יום אחד מתוח ועצבני לאולם הספורט בחשש שהרעיון החדש שוב לא יתפוס. להמצאה שלו הוא קרא BASKET BALL, כדור סל, ולא BASKETBALL או כדורסל במלה אחת כפי שהשתרש עם השנים.

נייסמית' תלה שני ארגזים משני עברי המגרש (ארגזי אפרסקים, ממש כפי שמספרת האגדה) ועל הלוח תלה רשימה ובה 13 חוקים. "צפיתי בחרדה בתלמידים שנכנסו ותהיתי מה תהיה גישתם כשהם יראו את המשחק החדש", כתב נייסמית' ביומנו, "הרגשתי שזהו רגע מכריע בחיי, האם התלמידים ייאמצו את המשחק הזה, זה היה חשוב לי".

התגובות של התלמידים, לפי יומניו של נייסמית', היו מעורבות. "התלמיד הראשון שנכנס, בחור דרומי בשם פרנק מאהאן, הסתכל על הסלים ועל רשימת החוקים ונאנח 'עוד משחק חדש של מר נייסמית''".

כידוע, המשחק החדש של מר נייסמית' תפס, ועוד איך. אולם זה לא הלך חלק. נייסמית' כותב כי היה צריך להוסיף לוח מאחורי הסל, משום שהתלמידים היו עולים למרפסת ו"מיירטים" זריקות של חברי הקבוצה השנייה. כמו כן, לקח לו הרבה זמן להשריש שאסור לתקל שחקן עם כדור. אבל בסופו של דבר המשחק התפשט, הרבה בזכות אותם תלמידים של מר נייסמית' שהפכו למורים ב-YMCA בכל רחבי ארה"ב. הם הפיצו את הבשורה למרחוק - גם אם בתווך החוקים מעט השתנו - והמשחק הפך לפופולארי.

לנייסמית' עצמו היו חששות במשך עשרות שנים בנוגע לסיכויי המשחק לשרוד את פגעי הזמן; כדברי נכדתו, הוא ראה בו "משחק קטן". רק ב-1936, שלוש שנים לפני מותו, כאשר הוזמן למשחקים האולימפיים בברלין, שם - דווקא תחת המטריה הנאצית - הפך הכדורסל לספורט אולימפי ונייסמית' הבין שה"משחק הקטן" שלו מתדפק על שערי הנצח.