בואטנג מתוק בקרקס

בית"ר ירושלים עשתה בקיץ האחרון צעד חריג, גם במושגים השכונתיים שלה וגם במושגים של הכדורגל הישראלי. בית"ר בחרה להמר על כישרון צעיר ויקר (24), דרג בואטנג, שחקן מונדיאל בנבחרת גאנה המקסימה, פעם שחקן השנה לנוער באפריקה (לפני אפילו מיקאל אסיין), מתוך כוונה ללטש את היהלום הנדיר שינהיג את הקבוצה בעתיד. השקעה לטווח ארוך, רחמנא ליצלן.

קשר המיליונים נתן בשבת האחרונה רמז ראשון להצלחת הרעיון החדשני בירושלים, כאשר כבש שער שפיצח את ההגנה המעובה של הפועל פ"ת. אלא שבואטנג טרם גילם בבית"ר 50 אחוז מהפוטנציאל שלו, כיאה לתהליכים ממושכים שלוקחים זמן. פה ושם עדיין ישנם קולות שסבורים שבואטנג לא שווה את הכסף הרב שהושקע בו, אך גם הם הולכים ומתמעטים. אז מה באמת חסר כדי שאותם מבקרים ייעלמו לחלוטין?

כאשר מדברים על הצורך בסבלנות כלפי הזרים, עיין ערך החודשים הראשונים של קולאוטי בארץ, כדאי לקחת גם את קשיי הקליטה של בואטנג בארץ החומוס. את השבועיים הראשונים בקבוצה הוא העביר במחנה האימונים ברומניה מבלי לראות את המתקן בבית וגן. הפגישה הראשונה שלו עם בית וגן הכניסה אותו מעט להלם, כמו גם התרבות השונה לחלוטין משבדיה, בה שיחק בקבוצת סולנה.

"אפשר לומר שהחודש הראשון של בואטנג בארץ לא היה קל", מספר אחד מחבריו הקרובים. "בית"ר נתנה לו את כל התנאים האופטימאלים והוא אף זכה לפריבילגיה מבחינת ההנהלה, אבל עדיין היה קשה לו לעכל את המנטאליות הישראלית, את השוני בין ישראל לשבדיה ובעיקר את העובדה שבמקום להגיע למועדון אירופאי גדול, הוא נחת בסופו של דבר בישראל".

באימון הראשון שלו בבית וגן הוא הרגיש לראשונה את השוני ביו שבדיה לבין ישראל. "למה האנשים כאן נותנים מכה על הגב כשאני בא לאימון" , תהה הגנאי על מהותה של הצ'פחה. "חשבתי שמגרש אימונים של בית"ר נראה אחרת לחלוטין, ביוון ובשבדיה יש מגרשי אימונים ברמה גבוהה מאוד".

גם חוסר הסדר תחת שרביטו של אוסי ארדילס לא הקל על הקליטה, דבר שהתבטא בעליות ובירידות במשחקו. אצל ארדילס חווה בואטנג כמה רגעים שיעדיף לשכוח, בהם הבין הקשר כי אליפות היא מילה רחוקה בשכונה הירושלמית. ראייה לכך היתה דווקא בסיום משחק הניצחון על אשדוד (1:4), תחת יוסי מזרחי, אז אמר השחקן לאחד מחבריו לקבוצה: "אצל ארדילס לא שיחקנו קבוצתי, כל אחד הסתמך על היכולת שלו ובצורה כזאת אי אפשר לשחק כדורגל ובטח שלא לקחת אליפות. עכשיו אנחנו משחקים יותר קבוצתי, אחד למען השני, זה גם מהנה יותר".

למילה הנאה יש מרכיב חשוב אצל השחקן האפריקאי, לא רק בהקשר של הבלגן באימונים, מתקן האימונים או שיטת המשחק. אם תשאלו את בואטנג, הוא מיד יאמר לכם שהוא בכלל לא קשר אחורי קלאסי, סטייל דירסאו, שעסוק לרוב בהגנה, אלא יותר 50/50, בדיוק כמו אלברמן. בפנאתנייקוס ובסולנה הוא נהנה מחופש התקפי גדול יותר, תמך בחלק הקדמי במקביל למשימות הגנתיות, אבל בבית"ר חשבו אותו לתואם דירסאו. ארדילס ניסה וגם מזרחי עדיין מנסה להכניס אותו לתפקיד, אבל הפער בין הציפיות למציאות פגע לא מעט בבואטנג. בינתיים מחפשים הצדדים את נוסחת הפשרה שתוציא את מלוא הפוטנציאל מהקשר, אך גם לא תפגע בעזרה שמעניק הקישור האחורי להגנה.

"בואטנג חייב לשחק יותר אופנסיבי", אומר אחד מחבריו הטובים בקבוצה. "בניגוד לאנסומבו, הוא שחקן הרבה יותר התקפי ופחות הגנתי וחייב להשתתף יותר בהתקפות. ביום שבת מול הפועל פ"ת הוא סוף סוף לקח יוזמה ועלה להתקפה וזה נגמר בשער, אבל במשחקים אחרים הוא בקושי מורגש ולפעמים יש הרגשה שהוא מבוזבז".

מזרחי משוחח לא מעט עם בואטנג על התפקיד שלו, כל אחד לפי איך שהוא רואה זאת. למזואה אנסומבו דעה ברורה בנושא: "אני צופה במשחקים של בית"ר בטלוויזיה ולדעתי דרק הוא שחקן של 50-50, עם נטייה להתקפה. התפקיד שיש לו עכשיו לא מוציא ממנו את המקסימום ורואים את זה על המגרש. הבעיה היא שבשביל שהוא יעלה יותר להתקפה, בית"ר חייבת קשר אחורי נוסף, שיעשה את העבודה השחורה וינקה את הכדורים וכזה, כמו שאני רואה, אין לה. אני חושב שאם הוא ישחק בעמדה המקורית שלו וישתתף יותר בהתקפות, בית"ר תרוויח שחקן גדול עם תפוקה טובה".

כשלוקחים בחשבון את הקשיים האלה, אפשר להבין את פרץ הרגשות שלו אחרי שער הבכורה שכבש מול הפועל פ"ת. את השער חגג בואטנג עם 2 ידיו מורמות כלפיו מעלה, כיאה לנוצרי אדוק. "כיף לכבוש בטדי", אמר השחקן אחרי המשחק מול הפועל פ"ת, "חיכיתי הרבה זמן לשער הזה ואני כל-כך מאושר עכשיו. אין דבר יותר כיף מאשר לכבוש בבית שלך מול הקהל שלך ובדקה כל כך קריטית. אני מקווה לתרום שערים נוספים גם במשחקים הבאים".

אחד האנשים שמסייעים בקליטה של בואטנג בארץ הוא מזואה אנסומבו הקונגולזי, איתו פיתח הגנאי קשר חברות מפתיע. הקליק הראשוני נוצר דווקא כאשר השניים שיחקו אחד מול השני, בהפסד 3:1 של בית"ר בקופסא למכבי נתניה, בו לא הפסיקו לתקל אחד את השני והמתח ביניהם הורגש היטב. המפנה הגיע לאחר שבועיים, כאשר השניים נפגשו במסיבת יום ההולדת של פאבריס פרננדס ומאז הפכו לחברים טובים.

למרות שלבואטנג חלק גדול בשחרור של אנסומבו, הגנאי סבור ששילוב שלו עם קונגולזי יכול היה להיות קטלני ולסייע לו בבעיות המקצועיות. "אנסומבו שחקן פיזי מאוד, שכל קבוצה חייבת אצלה", אמר הגנאי. "הייתי שמח מאוד שיהיה שחקן כזה בבית"ר ויכניס את המלחמה על המגרש. אם היינו משחקים ביחד, היינו משלימים אחד את השני, בעיקר הוא היה משלים את הפיזיות והאגרסיביות שיש לי פחות".

גם אנסומבו מפרגן: "רואים שבואטנג הוא רמה אחת מעל הליגה. במשחק מול בית"ר היה קשה מאוד לשחק נגדו ולמרות שבית"ר הפסידה לנו, הוא היה אחד השחקנים שבלטו אצלם. כמובן שהייתי שמח להישאר בבית"ר, אבל בנו שם קבוצה גדולה ודרק בהחלט אחד הסימנים לכך, הוא אחד הקשרים הכי טובים ששיחקתי נגדם".

למרות שזה עדיין לא מושלם, בכל זאת מדובר בתחילת הדרך, בואטנג כבר מתחיל להשתלב בבית"ר ובישראל. הוא כבר יודע כמה מילים בעברית ואם תגיעו לאימונים בבית וגן, תשמעו את הקשר אומר לחבריו בעברית "מה זה??", או "כל הכבוד, תמשיך ככה!", אחרי פעולה טובה של אחד מחבריו. הוא חבר של כל השחקנים גם מחוץ למגרש. עם מילובאן מירוסוביץ, כריסטיאן פביאני ופאבריס פרננדס הוא נוהג לצאת לבלות באופן קבוע ואף להסתובב עמם במרכזי הקניות. גם עם הישראלים הוא החל לצאת לאחרונה, כשאריק בנאדו, שמעון גרשון וברק יצחקי הספיקו להכיר לו כבר כמה מקומות מעניינים בת"א.

רמז להשתלבות המדהימה שלו בבית"ר אפשר לקחת ממקרה שקרה לפני כחודשיים. באחד מסופי השבוע בהם זכתה הקבוצה לחופשה מפגרת הנבחרת, אירגן השחקן מסיבה בביתו, אליה הוא הזמין את כל הזרים של הקבוצה ביחד עם עוד כ-30 חברים מקומיים. בסוף אותו ערב הוא הבטיח לכל החברים כי "אחרי אליפות בבית"ר, אנחנו נחזור לחגוג, אבל הפעם עם כל הקבוצה וכל שחקני הנבחרת".

הקליטה של בואטנג ("ישראל מדינה יפיפייה") היא רק חלק מהמסלול שהוא שרטט לעצמו ובית"ר שרטטה עבורו. קודם השתלבות באטמוספירה הישראלית ובשיטה של בית"ר, אח"כ מעבר לאחת מעמדות ההנהגה של הקבוצה (כנראה בעונה הבאה), כשבסוף היעד הוא אירופה (דרך הצלחה במפעלים האירופים עם בית"ר). בית"ר תרוויח הרבה כסף על ההשקעה הארוכה, ובואטנג, שבמונדיאל לנוער הקסים את מראדונה ("השחקן הכי מרגש שראיתי") יגשים סופסוף את ההבטחה. לאן? לליגה הספרדית. "הליגה הספרדית היא הליגה הטובה ביותר בעולם", אומר תמיד השחקן, "והחלום שלי להגיע ולשחק שם".