אז למה צ'לסי אלופה?

1. חמש שעות לפני שריקת הפתיחה לא דמה אולד טראפורד השומם לזירה שבה עומד להיערך משחק העונה. אולי למועדון חוג אוהדי הקריקט, ההמומים מהמכה באוסטרליה. הפאבים הסמוכים היו ריקים. מסביב לאיצטדיון נעו בעיקר אנשים עם שקיות המגה סטור, חנות המזכרות של יונייטד. רק הרוכלים מדוכני המזכרות המאולתרים ומדוכני ההמבורגרים והפיש אנד צ'יפס הזכירו שיש משחק. ציפור לא צייצה, שור לא געה, אולי הם ידעו שמוריניו יעשה את הכל בשבילם.

כמה קילומטרים מזרחה עשה רושם שרק אירוע אחד מעניין את מנצ'סטר. מרכז העיר היה מפוצץ, ומוכרות הכרטיסים לחשמלית, ששאלו את הבאים אם הם יזדקקו לכרטיס לאולד טראפורד, ידעו את התשובה מראש. המשפט הנפוץ ביותר באזור היה "אני לא ממש אוהב כדורגל, אבל...". לכל אחד יש דעה. לזה קוראים עיר שחיה ונושמת כדורגל. גלייזר מדאיג אותם, אבל לעזאזל, לא צריך בעלים אמריקאי כדי לספוג השפעה אמריקאית. תשאלו את הצ'ירלידר בביגוד המינימלי שהיו חלק מהבידור במשחק של בולטון ערב קודם לכן.

2. פיטר קניון, מנכ"ל צ'לסי, פסק בשבוע שעבר שמועדונו יהיה מספר אחת בעולם עד 2014. ליונייטד, למשל, יש את המורשת, הודה, אבל צ'לסי יותר "דינמית ורלוונטית". עוד מקרה של איש עסקים שמחוץ לתא המנהלים הוא כמו דג מחוץ למים ושגורם מבוכה גם לאוהדי קבוצתו. יונייטד, שבקרב אוהדי צ'לסי נחשבת ליישות בזויה, מלאכותית, לא רלוונטית, קיימה לפני המשחק טקס לזכרו של ג'ורג' בסט במלאות שנה למותו. אם הטקס לא היה נקבע מראש זה היה נראה כמו תגובה למפתח הלב.

3. "בגלל זה אנחנו אלופים", שרו אוהדי צ'לסי אחרי שער השוויון, אבל לא שערים מכלום הם שעשויים להעניק להם את האליפות גם העונה. כשמוריניו הביט על הספסל כדי לשנות את המשחק, הוא ראה את ג'ו קול ורובן, רייט פיליפס אפילו לא הגיע לספסל. זה אך סמלי שהמשחק התהפך לטובת צ'לסי עם כניסתו של ההולנדי. כשפרגוסון היה זקוק לדבר דומה הוא מצא שם את פלצ'ר ואושיי, ו-ויתר. כשהכניס אותם בסוף זה היה רק כדי לשמור על הנקודה.