המחזור האחרון בליגת העל העלה נקודה מעניינת, שדורשת הרחבה קצת יותר מעמיקה: מאמנים שעובדים מספר שנים ברציפות בקבוצה אחת (כן, כן, יש חיה כזאת בישראל): מצד אחד, ניצב גיא לוזון, המנצח הגדול של המחזור, 6 שנים במכבי פ"ת, מתווה דרך ברורה שמגיעה להישגים מדי עונה בלי קשר לסגל, בונה קבוצות מכלום, סמל להצלחת הרעיון. מצד שני, ניצב ניצן שירזי, 4 שנים בבני יהודה, כשהאחרונה שבהן נותנת את התחושה של מיצוי ושובע. בתווך נגלה את רוני לוי במכבי חיפה. בואו ננסה לחזור להיסטוריה, אולי כדי להבין האם לנוסחה הזאת יש אחוזי הצלחה טובים בישראל.
מאמנים בעלי קדנציות מסדר בגודל של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד (20 שנה), ארסן ונגר בארסנל (11) ג'ובאני טראפטוני ביובנטוס (10) או יוהאן קרויף בברצלונה (8), שלא לדבר על גי רו באוקזר (44 שנה) לא תמצאו כאן בישראל. אם מחפשים מאמן שמזוהה עם קבוצה אחת בלבד כמו מאט באזבי במנצ'סטר יונייטד (25 שנה, 24 רצופות) או ביל שנקלי בליברפול (15 שנה), יש רק שם אחד שאיכשהו מזכיר אותם. זהו ג'רי בית הלוי האגדי ממכבי ת"א, שאימן במספר קדנציות בשנות ה- 50 וה-60, אבל למרות התארים הרבים לא השלים בית הלוי תקופה באורך דומה למקביליו באירופה. בשנות ה- 50 הליגה לא היתה מסודרת וסכסוכים בין מכבי והפועל טירפדו פעמיים את קיום העונה.
עונה רביעית נחשבת בארץ להישג ובליגת העל יש העונה שלושה מאמנים שעונים על הקריטריון: רוני לוי, ניצן שירזי ולוזון. לוי מחזיק עדיין במאזן מושלם עם שלוש אליפויות במכבי חיפה, שירזי הוביל את בני יהודה לראשונה בתולדותיה לגביע אופ"א וגם לגמר הגביע, אבל עדיין לא הפך אותה לקבוצת צמרת קבוע, ולוזון הגיע עם מכבי פ"ת לסגנות ואופ"א. לוזון אמור לסיים במאי עונה שישית ברציפות במכבי פ"ת ולהשוות את שיאו של גיורא שפיגל במכבי לחיפה (1992-1998). ליתר דיוק, לוזון ישפר את השיא מפני ששפיגל פוטר לקראת תום העונה השישית. לשלושת המאמנים (לוזון, שירזי ורוני לוי) מכנה משותף נוסף: זו הקבוצה הראשונה שלהם. שירזי ולוזון גדלו בתוך המערכת, לוי גדל במכבי נתניה אבל הגיע למכבי חיפה כשחקן בתחילת שנות ה- 90. אין ספק שאת העבודה, לפחות בליגה, הוא עשה עד עתה בהצטיינות.
מאמן שבא מתוך המערכת אמור בתיאוריה לקיים יחסים תקינים עם ההנהלה ועלותו בדרך כלל אינה גבוהה. הארכת הקדנציה היא פונקציה של הישגים או של גיבוי מצד הבוס. בקבוצות תחתית ממנים בדרך כלל מאמן בשביל להחליף אותו בגלל "חילוקי דעות מקצועיים" וכדי "לזעזע את הקבוצה". אריאל שיימן לא המציא את השיטה. הוא רק שכלל אותה. הדרך לקדנציה ארוכה עוברת דרך הישגים או התחייבות ארוכת טווח של הבעלים. הנה כמה דוגמאות.
הקדנציה של גיורא שפיגל במכבי חיפה החלה בתבוסה ביתית 5:2 למכבי פ"ת והעונה הראשונה הסתיימה עם מקום חמישי בלבד וגביע. שפיגל דיבר על בניית קבוצה, אבל בקיץ 1993 שלף יעקב שחר את פנקס הצ'קים והביא את אלון מזרחי לעיר הכרמל. התוצאות לא אחרו לבוא וחיפה זכתה באליפות משכנעת ב- 94'. האווירון דווקא נטש וגם ראובן עטר ובמקומם הובאו חיים רביבו ועופר שטרית. בשתי העונות הבאות הפסידה חיפה את האליפות למכבי ת"א וזכתה בגביע בודד. שפיגל קיבל גיבוי והוביל קבוצה לשתי עונות פיננסיות מאכזבות ב- 97' ו- 98', לפני שפוטר לקראת תום העונה.
המתמיד ביותר: גרנט
מאמן הנבחרת לשעבר, אברהם גרנט, לא היה שחקן פעיל והחל את קריירת האימון בבוגרים בקדנציה ארוכה של חמש עונות בהפועל פ"ת. הוא קידם אותה ממעמד של קבוצת מרכז טבלה אפרורית לשלוש סגנויות רצופות בשנים 1989-91. לאחר מכן מכבי ת"א צדה אותו והוא החזיר את התהילה לצהובים אחרי שנות ה- 80 היבשות עם שתי אליפויות (92', 95') וגביע (94'), אחרי 4 עונות עבר גרנט להפועל חיפה וכעבור עונה חזר למכבי אחרי הדאבל של קשטן ב- 1996. לוני הרציקוביץ' נכנס חזק לעניינים וגרנט הרס את כל מה שבנה לפני המעבר לחיפה. בארבע העונות הבאות הגיעה מכבי שלוש פעמים למקום השישי ופעם לשני, הרבה אחרי הפועל חיפה ב- 99'. גרנט שיקם את הקריירה שלו במכבי חיפה. מכבי חיכתה לניר קלינגר כדי לזכות באליפות 2003.
דרור קשטן הגיע להפועל ת"א בעונת 1999/2000, אחרי יותר מ- 20 שנה על הקווים והעביר בה קדנציה של חמש עונות. בראשונה הוא הביא דאבל היסטורי ואחר כך סגנות. מסע ההצלחות בגביע האופ"א בחורף 2001 שכנע את ההנהלה לשדרג לו את החוזה ל- 300 אלף דולר בעונה. קשטן המשיך עד קיץ 2004 ועזב. גילי לנדאו נכנס לנעליו, פוטר, ושייע הציל את האדומים מירידה. בעונה הקודמת קשטן חזר לקדנציה אחרונה לפני הנבחרת והקבוצה סיימה שנייה בלי לדגדג את מכבי חיפה.
קדנציה ארוכה מסוג אחר היתה ליצחק שום בבית"ר ת"א, חמש שנים (1987-92). שום קיבל קבוצה עם כמות אוהדים של שני אוטובוסים והביא אותה להישג שיא של מקום שלישי ב- 91' ונוכחות קבועה בצמרת. ההצגות המוקדמות באיצטדיון רמת גן היו לעתים מעניינות יותר מהמנה העיקרית של מכבי ת"א. שמות כמו נסים כהן בן ה- 30 פלוס, ירון כהן, דיילי ואלדז ורונן רוקמן הפחידו את הליגה, אבל לא זכו בשום תואר. באמצע שנות ה- 90 בית"ר נשרה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה ומאז נעלמה והפכה לחלק מבית"ר-שמשון מהארצית.