לא מקצה שיפורים. אוברול

אחרי עוד משחק מזעזע של הפועל ירושלים הכי קל לטעון שהעסק גדול על דן שמיר; אולי, אבל יכולת של מאמן ניתן לבחון ברצינות רק כשעומד לרשותו הרכב שאפשר להצליח אתו. כן, כמובן, שמיר חתום על הסגל שמשחק אצלו, אבל הוא לא הראשון וגם לא האחרון שנכשל בהרכבת הפאזל וזקוק למקצה שיפורים. גם נוון ספאחיה ומכבי ת"א הגדולה נפלו הקיץ עם שניים מארבעת הזרים. ההבדל הוא שכשמכבי נופלת עם שני שחקנים יש לה מספיק עומק מקומי וזר כדי להמשיך ולהיות מכבי.

ירושלים לא זקוקה למקצה שיפורים - היא צריכה אוברול דחוף. שלושה מחמשת הזרים שלה נראים כמו מקרים אבודים. העמדה מס' 4 היא אסון במונחי כדורסל, וממנה מתחיל המצב הנוראי בריבאונד ובהגנה. גולמאץ שחקן פיקח עם יד רכה ויכולת מסירה, אבל שלושה דברים כבר לא ישתנו והופכים אותו מועמד הכרחי להחלפה: הוא לא ישמור יותר טוב, לא יהפוך לפתע לריבאונדר ולא יהיה יותר אגרסיבי. וזה בדיוק מה שירושלים צריכה כדי להתחיל לנשום.

תמאר סליי, שאמור היה להיות תוכנית הגיבוי של גולמאץ, מוכיח שלעתים לגלות סבלנות כלפי שחקן ולהשאיר אותו לעונה שנייה מתוך אמונה שישתפר, זה לא רעיון כל כך טוב. כל ניהול המשחק של שמיר הסתובב אתמול סביב הניסיון לעקוף את החולשה המביכה של הפורוורדים שלו ושל הזר השלישי שלא פוגע - אד קוטה. במר ייאושו שמיר עבר בשלב מסוים לשחק עם הרכב גמדי שבו מתן נאור שיחק כגבוה שני (!). ארבע דקות לסיום נאור עשה את העבירה החמישית, וצוות המאמנים של ירושלים שקל לעשות חרקירי רק מהמחשבה שצריך להחזיר את סליי או גולמאץ. הפתרון - שכמעט הביא לירושלים ניצחון שלא הגיע לה - הוא זריקתו לראשונה למגרש של גיא פניני.

כמה שניות אחר כך עשה גם חג'ג' את החמישית, ולרגע היה נדמה ששמיר יעדיף לגמור את הערב עם ארבעה שחקנים רק כדי שלא יצטרך לראות איך קוטה מפסיד לו את המשחק. וזה, פחות או יותר, מה שקרה.

שמיר בנה את הפועל ירושלים עם הרבה עצות מחברים: קוטה שיחק לפני שנתיים אצל דייויד בלאט בסנט פטרסבורג, וגולמאץ שיחק באוראל גרייט אצל שרון דרוקר ומתן חרוש, העוזר של שמיר. קשה להבין איך סיעור של כל כך הרבה מוחות כדורסל מבריקים הוליד רכש כה עלוב. אבל כל זה היסטוריה. ירושלים זקוקה לחריש עמוק, אבל חריש עולה כסף, והמצב הכספי של הקבוצה, כידוע, נראה כרגע מדאיג אפילו יותר מהיכולת על המגרש.