וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בא לו בטבעיות

רונן דורפן, מתוך הבלוג של רונן דורפן

21.11.2006 / 14:12

רונן דורפן נפרד בבלוג שלו מאיאן ת'ורפ, שחיין ענק שתמיד נתן את התחושה שהכל הולך לו בקלות, וכל זאת בלי חשד לשימוש בסמים

איאן ת‘ורפ האוסטרלי פרש הבוקר משחייה. ת‘ורפ השיג המון – חמש אליפויות אולימפיות בשחייה וגם שש מדליות זהב באליפות עולם אחת – אבל לא השיג הכל. הוא לא הצליח להרחיב את הדומיננטיות שלו מהטווח של 200 עד 800 חופשי אל ה-100 מטרים או אל סגנון הגב אותם ניסה. ובסופו של דבר מייקל פלפס האמריקאי הפך שחיין מצליח יותר.

אלא שת‘ורפ הוא אחד מאותם ספורטאים שייחרטו בזיכרון הרבה אחרי שמצליחים ממנו ישכחו. ומה שייזכר הוא לא ת‘ורפ עצמו, שלא היה מרואיין מעניין מדי, ובאופן כללי קשה היה להבחין בו מעבר למעטפת יחסי הציבור העמלנית סביבו (באוסטרליה ויפן הוא היה סטאר ענק). הזכרון יהיה דווקא המראה עצמו. התמונות של איאן ת‘ורפ שוחה במשחקים האולימפיים או באליפויות העולם.

ישנם והיו ספורטאים שמשדרים את התחושה שהם עושים את זה בלי מאמץ. תיירי הנרי הוא כזה, גם פול טרגט והרבה מהרצים הקנייתים, וגם ג‘ון מקנרו קופץ לזיכרון מתקופה קצת ישנה יותר. עניין של סגנון. אלא שת‘ורפ באמת התאמץ פחות מכל האחרים. העובדות הן שהוא היה השחיין החלש ביותר בכל סגל נבחרת אוסטרליה בחדר המשקולות. ראיתי פעם תכנית טלוויזיה שם שהראו כי הוא דוחק כמעט 30 קילוגרמים פחות מהממוצע בנבחרת. סיפור יפה אחר הוא שת‘ורפ בילדותו היה גרוע גם בכל ענף ספורט אחר אותו ניסה. איש לא חשב שמהדבר הזה ייצא ספורטאי.

אלא שלמרבה המזל אבא שלו היה גנן בבריכת שחייה וכך הוא נזרק למים נגד הבריונים של השחייה. רק בגיל 12 החל להתאמן ברצינות. ומה שקרה בשנים שיבואו היה מחזה מפתיע. דווקא בענף ספורט שבו באמת קשה לך להבחין בטלוויזיה בניואנסים של סגנון, הוא היה שונה לגמרי. תנועות ידיים כמעט נון שלנטיות. אשליה של איטיות. אפילו המים במסלול שלו נראו יותר שלווים. הוא באמת נגע יותר נכון במים.

ת‘ורפ תמיד הזכיר לי את התיאוריות של ”הקוף האקוואטי”. תיאוריה אבולוציונית לפיהן אבות המין האנושי עברו תקופות של מאות אלפי שנים באזורים מוצפים, כנראה לחופי האוקיאנוס ההודי, ושם התפתחו אצלנו התכונות אותן לא מוצאים אצל בני דודנו הקרובים - הגורילות והשימפנזות. למשל השמנמנות של התינוק, או השעירות הנמוכה יותר והזקיפות. ואפילו האהבה שלנו לחופשות על חוף הים. זה מה שאהבתי בת‘ורפ. בעידן של מדעני ספורט וסמים הוא באמת עורר מחשבות אופטימיות על יכולותיו הבסיסיות של האדם. את המחשבה שאולי בתוך הגנטיקה שלנו חבויות יכולות בלתי ידועות של תנועה במים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully