תשאלו את דודו

ההתפטרות של דהאן מתפקיד הסקאוט בבית"ר מקפלת בתוכה את הכישלון של הקבוצה להביט לעתיד בעיניים ולהפוך למועדון מקצועני

חמי אוזן

הבטחות לחוד ומציאות לחוד

התפטרותו של דודו דהאן מבית"ר ירושלים בשבוע שעבר עברה בצורה די שקטה, הרבה בעזרת הנבחרת, אבל למעשה מדובר היה באירוע די משמעותי בהתפתחות של הקבוצה של גאידמק. דהאן, למרות הדעות השונות לגביו, סימן את הניסיון של בית"ר השכונתית להפוך לאחר 70 שנות קיום למועדון מקצועני. כמעט כמו בדרג ב' אירופה, לפחות כמו מכבי חיפה. תפקיד הסקאוט אותו הוא קיבל, אמור היה להעביר את קבוצת המפיות לעידן המדעי, מגילוי היהלום הבא באירופה או באפריקה, דרך שדרוג דפוסי העבודה במועדון הלא יציב ועד לניתוח פרטני של היריבה הבאה אותה בית"ר תפגוש. דהאן קפץ למשימה הקשה בדיוק בזמן שראשי בית"ר מיהרו לשחרר הבטחות על מתקן אימונים אירופי, חדר כושר מפואר, קבוצות מחוננים ונוער כמו באייאקס ושאר הדברים שלא התממשו ולא נראים באופק. ההחתמה של יוסי מזרחי וההצהרה של ראשי המועדון שלא ימונה סקאוט אחר במקומו, רק רומזות שבית"ר חוששת להביט לעתיד בפנים, וחוזרת לעבר הנעים אך בעייתי.

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

לכתבה המלאה

בית"ר שוב נכנעת לגזענים

הכניסה של דודו דהאן לבית"ר ירושלים הייתה מפתיעה מאוד, מעין סיפור סינדרלה. בימיו הראשונים של לואיס פרננדז חיפש המאמן הצרפתי מקום שבו אפשר לצפות במשחקי הליגה הצרפתית. שלום עליכם, אחיו של האפסנאי מאיר הרוש, שמע על הבקשה ושידך בין דהאן, שעקב אחרי כל משחק בגלובוס, לבין פרננדז. השידוך הוביל לכניסתו של דהאן לבית וגן ופתח תקופה חדשה ויומרנית בבית"ר ירושלים.

הרבה עבודה עשה דהאן בתחילת דרכו בבית"ר. החל במעקב אחרי היריבות, שכלל הכנת נתונים רבים, מערכים טקטיים וכל דבר שעוזר למאמן, וכלה בחיפוש אחר התגלית הבאה שתנחת בארץ, סטייל איגביני יעקובו של מכבי חיפה. בתקופת לואיס פרננדז נפח העבודה של דהאן בחזון להפוך את בית"ר למועדון מקצועני היה רב. דהאן היה למעשה האיש שנשלח למשימות המיוחדות והוא זה שטס להביא את גל אלברמן ודוד אגאנסו לבית"ר. את השחקנים עצמם בחר לואיס פרננדז על פי שיקול דעתו, אך דהאן היה זה שעזר לשחקנים להתאקלם וליווה אותם בדרך לישראל.

עזיבתו של פרננדז פתחה תקופה חדשה עבור דהאן. אם עד כה הוא התעסק בעבודת הסקאוט, הרי שכעת היה מונח על כתפיו כוח רב ולמעשה שימש כמנהל הטכני של הקבוצה. דהאן, איש עבודה עם חזון ומקצוענות, רצה לשנות את פנייה של בית"ר ירושלים. לא עוד קבוצה בסטנדרטים הישראלים, אלא מועדון שמתיימר להיכנס לקבוצות הדרג השני של אירופה.

במשך תקופה ארוכה הכין דהאן דוחות מעקב אחרי שחקני רכש פוטנציאלים, בעיקר שחקנים זרים (דרק בואטנג). כבר כאן דהאן נתקל בקיר האטימות והשמרנות בבית"ר, אחרי שניסה להנחית בארץ שני שחקנים מוסלמים (מוחמד צ'יטה, שהצטיין לאחרונה במדי אנדרלכט מול מילאן בסן סירו, ובוקרי סאדאת, שבינתיים נמצא בגאנה), שחקנים שאיכשהו לא הגיעו לבית וגן.

הרבה אנשים התקשו לעכל את ההתקדמות של דהאן, משחקן עבר די אלמוני לאחד שיושב על סיר הבשר הגדול בארץ, וניסו לשים לו רגליים. הגעתו של מזרחי למעשה סתמה את הגולל על התקופה של דהאן. אם לא די בהאשמות לכאורה שגזר קופונים על השחקנים שבאו, הרי שכניסת מאמן ישראלי למערכת, במיוחד דמות כמו יוסי מזרחי, גרמה לו לשינוי בסטאטוס. בין מזרחי לדהאן נרשמו לא מעט אי הסכמות לגבי מספר שחקנים, כשהמאמן החדש לא ממש אוהב לשמוע בעצת אחרים.

דהאן הבין שבית"ר בחרה ברגרסיה על העבר השכונתי, וקלט שלפי איך שהדברים מתנהלים אין סיכוי לחולל את הנס. דהאן, שהעביר תקופה בברוז' הבלגית, ניסה להכניס מודל חדש לבית"ר. על פי המודל הוא ניסה להרחיק את כלי התקשורת והאוהדים מבית וגן ובכך ליצור שטח סטרילי שייתן שקט למאמן ולשחקנים. גם בכל מה שקשור לצורת הארגון של הצוות המקצועי והניהולי היה לו חזון, כשהמיני מודל לחיקוי היה המבנה המשומן שיש במכבי חיפה והפועל ת"א. היום, עוד לפני התפטרותו, הוא אומר למקורביו בבטחה: "קשה להפוך את בית"ר לקבוצה מקצוענית ברמה האירופאית". מעניין למה?

את האובססיה הבית"רית כנגד הקדמה, חש דהאן בעיקר בניסיון להנחית כאן זרים מוסלמים. בפועל, דהאן קיבל מאות קללות מהאוהדים, אלפי SMS מאיימים, כשגם באימונים הבוסים האמיתיים של בית"ר, אלו שעל הגדרות, לא נתנו לו מנוח, כולל שירי "מהמר, מהמר". "קשה לעבוד ככה כשאי אפשר להביא שחקנים מוסלמים, צריך לשנות את זה, אבל כנראה שבית"ר לא רוצה לעשות את זה", נשמע דהאן מספר למקורביו באותה התקופה. מישהו אמר לאציו?

הגוורדיה הישנה מתקוממת

גם אנשי הגוורדיה הישנה התקשו לעכל את הקדמה. רבים מהעובדים גילו כלפי דהאן שנאה, בין אם גלויה ובין אם סמויה. התפקיד של דהאן דרך להם על קצות האצבעות, והם החלו להילחם בו, בין היתר דרך מניפולציות תקשורתיות, ויצרו פוליטיקה לא בריאה בקבוצה. למזלו של דהאן, היתה לו תמיכה מהיו"ר ולדימיר שקלאר, בכל הניסיונות האינטרסנטיים לשים לו ולבית"ר רגליים, אך גם זה הסתיים בסופו של דבר. בשבוע שעבר נפרדו הצדדים, לאחר שדהאן הרגיש בודד במערכה.

אם בתקופת פרננדז הצהירה בית"ר שהיא מתקרבת לאירופה, הרי שכעת זה נראה כאילו היא חזרה 3 צעדים לאחור. חתימת מאמן ישראלי גרמה לשינוי הראשון, אך וויתור על עמדת הסקאוט מצביעה בבירור על כך שבית"ר לא מתקרבת למטרה. בכל קבוצה אירופית רצינית שמכבדת את עצמה עובדים מספר סקאוטים (אפשר ללמוד משהו מהכח עמידר), אך בבית"ר החליטו לפחות עד תום העונה לוותר על התפקיד הזה. בין אם אתם אוהבים את דהאן, ובין אם לא, העזיבה שלו רומזת על המצוקה בבית"ר.

דובר קבוצת בית"ר ירושלים, עודד זרגרי, אמר בתגובה: "אני לא מבין על איזה חוסר התקדמות אתם מדברים. הקבוצה הבוגרת שלנו נמצאת במקום הראשון. קבוצת הנוער מוליכה את טבלת הנוער. נפתחה קבוצה חדשה של אקדמיית מחוננים, הוקמו שני מגרשים חדשים במגרש האימונים וכמו כן הוקם במתחם בית וגן חדר כושר חדש. דודו דהאן התפטר מיוזמתו ו-ולדימיד שקלאר, בשיא ההגינות אישר לו להשתחרר מהתפקיד. מוזר מאוד העיתוי בו בחרתם שלא לפרגן לקבוצה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן וההצלחות של קבוצת בית"ר והשינויים שנעשו מדברים בעד עצמם".

אסף שקד סייע בהכנת הכתבה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully