עוד עונש למילאן

אימפריית הכדורגל המילאנזית חווה עונה רעה במיוחד. אפשר יהיה לתרץ אותה בפרשיית השופטים שהתפוצצה בקיץ, שבגינה הורדו למילאן שמונה נקודות, אבל אפילו ראשי מילאן כבר הפסיקו להתייחס לעונש. מעבר לשלושת ההפסדים הרצופים של הקבוצה, ומעבר לכך שהיא מרוחקת 20 נקודות מיריבתה השנואה, אינטר ומפאלרמו, הממוקמות בראש טבלת הסרייה A נראה שהדברים מורכבים ועמוקים יותר מאשר "עונה רעה".

הבעיה הגדולה ביותר במילאן העונה היא עייפות החומר. מאז הגיע קרלו אנצ'לוטי להדריך את הקבוצה בעונת 2001/02 הוא לא טרח לרענן את הסגל באופן משמעותי. כל מערכת דורשת שינוי ותחזוקה, ובמילאן, מלבד טיפולים קוסמטיים לא נעשתה עבודה של ממש בעניין. נוסף על כך, חזרו שחקניו של אנצ'לוטי עייפים ומותשים אחרי המונדיאל בקיץ. אם לא די בזאת, העזיבה של שבצ'נקו פערה חלל עמוק בחוד, וכך מצאה את עצמה הקבוצה של ברלוסוקני, ראש ממשלת איטליה היוצא, עם מטרה ריאלית אחת: לנסות להתמודד בכל זאת על ליגת האלופות.

כמה פעמים אמרו לנו ולימדו אותנו שוותק וניסיון הם הדברים החשובים ביותר, שאין תחליף לגיל? ייתכן שאנצ'לוטי לקח את הדברים הללו צעד אחד קדימה בכל הקשור לחלק האחורי של קבוצתו.

הגנת הרוסנרי נראית בערך כמו בית אבות, כאשר שבעה מתוך עשרת שחקני ההגנה חצו מזמן את גיל ה-30. קאפו חורש עדיין את אגף ימין חרף גילו המופלג, 36. הקפטן הבלתי נגמר, פאולו מאלדיני, ממשיך להיות המעוז האחרון, למרות שכיבה 38 נרות בעוגה. גם נסטה, שחווה לא מכבר את משבר גיל ה-30, הוא לא אותו שחקן כמו פעם. במילאן רק יכולים להתגעגע לשחקן שעד לא מכבר התהדר בתואר "שחקן ההגנה הטוב בעולם", כאשר החורים שהוא עושה הפכו לדבר שבשגרה. תעיד על כך הטעות האיומה שלו מול רומא, שהביאה לגול הראשון של הג'ילארוסי.

תוסיפו לחברים הקשישים את סימיץ' (31), פאבאלי (34) וקוסטקורטה (40!) ותקבלו את ההגנה הכי זקנה בעולם, שלעיתים צריכה דחיפה ממונעת כדי להתחרות במהירות של חלוצים כמו איברהימוביץ', לוקרלי, יאקווינטה ועוד בליגה האיטלקית התובענית. דווקא דניאלה בונרה, הצעיר בחבורה, שהובא העונה, רשם רק 5 הופעות.

איטליה חוותה קיץ מדהים, עם זכייה בגביע העולם אחרי 24 שנה. האזורי היו באופוריה, אבל מה לעשות שאחרי קיץ כל כך תובעני ללא מנוחה, גם השחקנים הטובים ביותר כושלים.

החלק האמצעי של הרוסונרי נחשב עד לא מכבר לאחד הטובים באירופה, אם לא הטוב שבהם. אנדריאה פירלו וג'נארו גאטוסו עשו בעיגול האמצע כל מה שמאמן חולם מצמד קשרים דפנסיביים. גם במילאן וגם בנבחרת איטליה הם מהווים את הלב והנשמה של הקבוצה והכוח המניע שלה. פירלו שיחק במונדיאל כמעט שבעה משחקים מלאים, גאטוסו תפס את מקומו של דניאלה דה רוסי, שהורחק במשחק השני, ושיחק גם הוא בכל משחקיה של איטליה. אין ספק שהקיץ העמוס, שהוציא מהשניים כל כך הרבה הן מבחינה פיזית והן נפשית, נותן בהם את אותותיו. אחרי שליש עונה הספיק להחמיץ גאטוסו ארבעה משחקים, יותר מאשר בכל העונה שעברה (3) והיד עוד נטויה אחרי שנפצע בהפסד לאטאלנטה וייעד כחודש ימים. אנדריאה פירלו החמיץ אשתקד חמישה משחקים; כאשר העונה נח בעל הבית של מילאן כבר בשלושה. תוסיפו על כך את הכושר הירוד של השניים, ששונה מהכושר המצוין ומההחזקה ברסן המשחק שאפיינה אותם בשנים עברו ובמונדיאל האחרון. גם המחליף של השניים בעיגול האמצע, מאסימו אמברוסיני, סוחב פציעה טורדנית משנה שעברה.

אבל סמל הכישלון הוא קלרנס סיידורף . ההולנדי של הרוסונרי, שהגיע אליה בעונת 2002/03 מחזיק אמנם בתואר ייחודי - זכייה עם 3 קבוצות שונות בליגת האלופות (איאקס, ריאל מדריד ומילאן), אך למרות היכולת הפושרת שהוא מציג, מקומו בהרכב כמעט מובטח כשהוא חולק עם קאקא את מספר ההופעות הרב ביותר העונה. באחד המשחקים השנה התעמת הקשר עם מאמנו. השניים התווכחו במהלך משחק לגבי תפקודו של השחקן. ההולנדי לא עשה את העבודה על הצד הטוב ביותר לדעת המאמן שגער בו, וזה לא שתק והחזיר למאמנו כשאמר לו שבמקום לצעוק עדיף שיעזור לקבוצה. אנצ'לוטי, שרתח מזעם, היה כבול ולא יכול היה להחליפו אחרי שביצע את שלושת החילופים. הבעיה של המאמן שגם כשהוא מרכיב את ה-11 הראשונים אין לסיידורף מחליף ראוי על הספסל וכך קורה שאנצ'לוטי 'תקוע' איתו בהרכב הפותח. כאן מונחת הבעיה הגדולה ביותר של הרוסונרי: חוסר הרענון. מאז הגיע אנצ'לוטי למועדון בעונת 2001/02 רצה הקבוצה כמעט על אותו שלד. מלבד החתמתו של קאקא בשנת 2003 לא דאגה מילאן לרענן את הסגל המזדקן והולך שלה. בשנים קודמות ההברקות של פירלו, שבצ'נקו וקאקא חיפו על הבעיות, אבל הבעיה שהאחרון נותר לבד במערכה. הברזילאי המוכשר, שהוגדר על ידי אנצ'לוטי 'כשחקן הטוב ביותר בעולם', סוחב את מילאן לבד על גבו. ללא היכולת הנהדרת עם השערים (7 בכל המסגרות) והבישולים מתחילת העונה, סביר להניח שהרוסונרי לא היו יוצאים מהמינוס כל כך מהר. כאשר החברים מאחור ומקדימה לא עוזרים, לא יכול קאקא, עד כמה שיהיה גדול, לשאת לבד בנטל הכבד. גם רונאלדיניו לא היה מתהדר בתארים אישיים וקבוצתיים רבים, אלמלא העזרה לה הוא זוכה מדקו, אטו ומסי ואחרים.

נראה שאנצ'לוטי נהנה כל כך מן המונדיאל עד שהוא נרדם ושקע בחלומות, כי אם לא, קשה להסביר את מה שקרה בקיץ האחרון. מכונת השערים האוקראינית, אנדריי שבצ'נקו, אמר "די", אחרי שבע שנים באדום-שחור. אחרי שהרוויח בהריבניה (המטבע האוקראיני) וביורו, רצה החלוץ להריח את ריחם של הפאונדים וחבר לקבוצת המיליונרים של ז'וזה מוריניו. כשהאוקראיני שיחק, ידע אנצ'לוטי כי מילאן משחקת 90 דקות ובסוף שבצ'נקו כובש. החלוץ המצוין, שהוביל את אוקראינה לרבע הגמר במונדיאל, סיפק את הסחורה במילאן עם 173 כיבושים ב-296 הופעות, ממוצע נהדר של 0.58 כיבושים למשחק.

בקיץ, אחרי ששבה עזב את הסאן סירו, הביא במקומו אנצ'לוטי, בהחתמה תמוהה, את ריקרדו אוליביירה הברזילאי, ששיחק שתי עונות בבטיס סביליה. העונה הראשונה של אוליביירה בספרד הייתה מבטיחה, עם 22 שערים ב-37 הופעות, ובטיס סיימה במקום שמוביל לליגת האלופות. בעונה שעברה באה נפילה חדה בכושרו של החלוץ עם 4 שערים ב-9 הופעות כשבסופה סבל מפציעה. קשה להבין מה הביא את המאמן האיטלקי להחתים מניה בירידה.

אבל למרות הבעיות עם אוליביירה, אין ספק כי הסיפור העצוב השנה במילאן הוא אלברטו ג'ילארדינו. החלוץ האיטלקי הגיע בעונה שעברה למילאנלו לאחר שקרע רשתות במדי פארמה, עם 24 שערים ב-39 הופעות בליגה. בעונתו הראשונה במדי הרוסונרי שיחק החלוץ לצד שבצ'נקו והצטיין, כשהבקיע 17 שערים ב-34 משחקים בליגה. בצעד טבעי מרצ'לו ליפי הזמין אותו לסקוודרה אזורה לקראת המונדיאל. בגרמניה ג'ילארדינו היה רחוק מלהרשים וסיים את הטורניר עם שער אחד בלבד.

העונה, כשהוא נטול שבצ'נקו וכשרוב הנטל בהתקפה נופל על כתפיו של החלוץ בן ה-24 נראה שהוא לא עומד בעומס. מתחילת העונה הכדורים שלו ממאנים לפגוש את רשתות היריב. השער הראשון שלו העונה היה במחזור התשיעי בדרבי מול אינטר. גם בליגת האלופות כבש ג'ילה רק פעם אחת בלבד.

מה מפריע לו? האם זו העובדה ששבצ'נקו כבר לא משחק לצידו ולוקח את רוב הנטל עליו או שמא הוא לא מתאים לרמות הגבוהות? ג'ילארדינו עצמו בטוח שהוא רק נמצא בתקופה רעה ושאוטוטו, בעזרת מחשבה צלולה, הוא יחזור להבקיע בצרורות. אולי הוא פשוט אדם טוב מדי וצריך להיות יותר רע, כך לפחות טוען חברו לשעבר לקבוצת פארמה, דומניקו מורפאו, שאמר כי החלוץ חייב לשנות את הגישה הרגועה והעדינה שלו: "אם הוא רוצה להצליח במילאן הוא חייב להיות אכזרי ואנוכי".

מלבד אוליביירה וג'ילארדינו יש לאנצ'לוטי את פיפו אינזאגי. עם כל הרצון הטוב, זה לא החלוץ המאיים מפעם, כשגם השופטים הספיקו ללמוד אותו והפסיקו להתרגש מהנפילות התיאטרליות שלו ברחבה. כך קורה ששלושת שחקני החוד של מילאן הגדולה הם מאשר שחקנים בינוניים שכבשו עד כה בליגה ובליגת האלופות שבעה שערים סך הכול.

כתוצאה מהמשבר המקצועי ומאופיו האימפולסיבי של ברלוסקוני, סובלת ממילאן ממחסור כרוני של שקט תעשייתי. למרות ההצהרות החוזרות ונשנות מצדו של ברלוסקוני כי מעמדו של אנצ'לוטי בקבוצה איתן וכי חוזהו עד סוף 2008 יכובד, הרוחות במילאנלו השנה סוערות מתמיד. גם בשנים קודמות הציפו נחשולי שמועות את הקבוצה, אך התוצאות והתארים הביאו את השקט המיוחל. אבל השנה הרחש לא נרגע, ושמותיהם של מרצ'לו ליפי, פרנק רייקארד ומרקו ואן באסטן מוזכרים חדשות לבקרים כמועמדים להחליף את המאמן האפרורי.

אנצ'לוטי גם הוא תורם את חלקו לחוסר השקט. בשבוע שעבר, אחרי ההפסד לאטאלנטה, יצא המאמן בהתקפה חסרת תקדים נגד השופטים וטען שקבוצתו מקופחת באופן שיטתי. אנצ'לוטי גרס כאילו יש יד מכוונת וכי השריקות לא באות במקרה. אלו טענות מעט אבסורדיות, בהתחשב בשריקות הרבות שקיבלה מילאן לאורך השנים מול קבוצות קטנות ובפרשיית השחיתות שבה הסתבכה בקיץ.

גם את הבעלים פקדה שנה לא קלה, עם הפסדו בבחירות לראשות ממשלת איטליה. הבוס, שבשנים קודמות לא חסך על הבייבי שלו, הצהיר שהוא אינו רוצה לחרוג השנה מהתקציב ואף שש על מכירתו של שבצ'נקו לצ'לסי תמורת כ-45 מיליון דולר. אחרי ההפסד לאינטר ירד ברלוסקוני לחדר ההלבשה של הקבוצה ועודד את השחקנים. אבל סביר להניח שמאחורי הקלעים הוא כבר מכין את המהפכה.

גם בקהל הגדול והנפלא של מילאן, תתפלאו, אבל יש בעיות רבות. מילאן היא קבוצה עם קהל עצום וטבעי שיקומו מספר ארגונים בקרב רבבות האוהדים. הבעיה שבשנים האחרונות השליטה ביציעים הפכה למלחמה של ממש. זאת לא רק שליטה על איזה ארגון יתפוס יותר מקומות, מי יפתח יותר אבוקות ומי יניף יותר שלטים, אלא מלחמה של ממש, כמו אצל המאפיה: על סכומים גדולים של כסף, הכרה וכבוד.

בעבר היה ארגון ה"פוסי דה ליאוני", בעברית "גוב האריות", החזק והמשמעותי ביציעי הקבוצה, בעיקר ב"קורבה סוד", היציע מאחורי השער, בו מתרכזים השרופים. הארגון הוקם בשנת 1968 וריכז בתוכו עשייה רבה. עם הזמן החלו לקום ארגונים נוספים כגון: "קומנדוס", "הבריגדות" וה"אולטראס" שרצו גם הם נתח מהכסף וההכרה. בשנה שעברה, אחרי מלחמת התשה שהתרחשה ביציעי הקבוצה, שגרמה להדים רבים בתקשורת האיטלקית ובקרב קבוצות אוהדים נוספות ברחבי המדינה, נסגר ארגון ה"פוסי די ליאוני" אחרי 37 שנים של עשייה והקרבה ביציעי הסאן סירו.

כזכור, מילאן פתחה את העונה במינוס שמונה נקודות אחרי שערוריית השיפוט הגדולה. הרוסונרי השיגו בתחילת העונה מספר תוצאות טובות וסגרו במהרה את המינוס. יובנטוס, שהקדימה את מילאן בשנים האחרונות במרוץ לסקודטו, הורדה לליגה השנייה והאדומים, שהשאירו ב-20 השנים האחרונות את אינטר בצלם, היו בטוחים כי זו השנה שלהם.

עד למפגש מול הנראזורי הצליחה מילאן להחזיק עצמה מעל המים בזכות שערים של קאקא וינקלובסקי, למרות הופעות לא טובות. אבל אז, באחד הדרבים הגדולים ביותר בכל הזמנים, ניערה מעצמה אינטר את תווית הלוזרית וניצחה 3:4. ההפסד הפך לכדור שלג שהוביל לעוד שני הפסדים רצופים, (אטאלנטה בחוץ ורומא בבית) והסקודטו כבר כמעט בלתי ניתן להשגה.

הישועה של מילאן, לפיכך, יכולה להגיע העונה רק מליגת האלופות. אחרי שהוגרלו לבית קל יחסית עם ליל, א.א.ק אתונה ואנדרלכט הבטיחו המילאנזים את עלייתם לשמינית הגמר. השאלה מה יקרה בשלבים הגבוהים, כשתפגוש מילאן את האריות של אירופה?

את תחלואי הקבוצה יהיה אפשר לפתור בטווח הקצר על ידי הבאתם של מספר שחקנים בעמדות ספציפיות. אמנם ברלוסקוני טען לאחרונה כי לא ינצל את מועד ההעברות שייפתח בינואר כדי לעשות העברות גדולות, אך אצל הבוס המשוגע הכול יכול לקרות. הבעלים טען כי שבצ'נקו פנה אליו וגם שמו של וינצ'נזו יאקווינטה, הבינלאומי של אודינזה, הופרח לחלל האוויר כאחד שעשוי למלא את החלל הריק בהתקפה.

מילאן יכולה לתפור טלאי על טלאי ולטאטא את הבעיות מתחת לשטיח. אם תעשה כך סביר להניח כי היא תבכה את עצימת העיניים משך שנים. אחרי כ-20 שנה הגיע הזמן שהאימפריה המילאנזית תשנה קונספציה. ראשית, אנצ'לוטי, העומד בראש המערכת המקצועית שש עונות, צריך לפנות את מקומו. ליפי, יקיר האומה האיטלקית, יכול להוות תחליף הולם, אבל אם במילאן רוצים לבנות קבוצה לטווח הרחוק, החריש צריך להיות עמוק יותר והבנייה איתנה יותר.

המתאים ביותר לעשות זאת הוא לא אחר מאשר פרנק רייקארד. ההולנדי, ששיחק במילאן בשנים הכי יפות שלה, צריך לייבא למילאנלו את המודל שלו מברצלונה. בנייה של קבוצה צעירה ואמביציוזית, שמתבססת על שחקנים שעושים דרכם מעלה, רגע לפני הפריצה, סטייל רונאלדיניו בברצלונה. דייגו מוורדר ברמן הוא דוגמא מצוינת להחתמה שכזו. יוהאן גורקוף, שהובא העונה, מתייבש יתר על המידה על הספסל וצריך לקבל יותר דקות משחק. לאחרונה נפוצו שמועות על הגעה אפשרית של רונאלדיניו לסאן סירו, אבל לו ולקאקא אין מקום ביחד בהרכב. מילאן צריכה להיבנות סביב קאקא כמו שבארסה נבנתה סביב רונאלדיניו. בנוסף, חובה להצעיר את ההגנה הזקנה והאיטית, לרענן את הסגל השבע ולהחתים חלוץ מרכזי שיוכל לשאת בעול ושיתאים לרמות הגבוהות.

האוהדים ביציעי הסאן סירו ראו אליפות אחרונה ב-2004 וגביע אירופה ב-2003, לא יהיה נורא אם הם יחכו עוד קצת זמן. אם הרוסונרי רוצים להבריא, יהיה עליהם מבצע מהפכה שתארך זמן מה, כדי לבנות קבוצה שתזכיר לאוהדים את תקופת הזוהר של רייקארד השחקן, ואן באסטן וחוליט.