הקטנות חזרו למקומן

לנוכח ריבוי הפציעות וחוסר הוודאות לגבי כושרם של חלק מהשחקנים, את הניצחון של נבחרת רוסיה במקדוניה יש לסווג כהישג של ממש.

גם ההוראות וגם המערך הטקטי של חוס הידינק שלחו מסר ברור: ללחוץ מהדקה הראשונה ולהשיג ניצחון בכל מחיר. לצורך הזה שובצו בהרכב הפותח שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית מובהקת, כמו הקשרים ז'ירקוב וביסטרוב וכוכב העל של הנבחרת בעידן הנוכחי, אנדריי ארשאבין.

אין כל ספק שאם ארשאבין היה משחק בליגה הספרדית, האיטלקית או האנגלית, מעמדו לא היה נחות מזה של שחקנים ברמה של דידייה דרוגבה. בינתיים הוא ממשיך לשחק בסנט פטרסבורג, אבל לא מאמן כהידינק יחמיץ הזדמנות לנצל את האיכויות שלו עד תום.

ייתכן שמקדוניה היתה חסרת מזל. היא חסרה הרי את חלוץ לאציו, גוראן פאנדב. אבל אחרי משחקי אמש, קיימת הרגשה שהנבחרות הקטנות יחסית חוזרות למקומן הטבעי ושהמאבק האמיתי על שני הכרטיסים ליורו 2008 מתנהל לבסוף - כצפוי - בין קרואטיה, אנגליה ורוסיה.

ועדיין, רוסיה לא נראית כמו נבחרת של הידינק, אחרת לא היתה מוכנה לקבל ללא התנגדות את הלחץ המקדוני בתחילת המחצית השנייה. מכך ניתן להסיק רק מסקנה אחת: בשנת 2007 תהיה זאת רוסיה אחרת, מאיימת יותר, התקפית יותר, שתשאיר את המושגים היסוס ופחד לקדנציות קודמות. האיכות כבר קיימת, מה שנשאר זה להוסיף עוד קצת אמונה.