מסמך העקרונות של שומי

ההוא שנותן חופש לשחקנים: אין נוסחת קסם. בן אדם שמסתבך בצירוף משפטים מול מצלמה, לא הופך לווינסטון צ'רצ'יל באסיפות שחקנים סגורות. לא סתם שחקנים בהפועל מעידים מאחורי הקלעים שהם פשוט לא מבינים את המאמן, לא לחינם הקבוצה שלו במכבי חיפה התפרקה חברתית. הסיבה היא שלשומי אין אג'נדה מעבר לצמד המלים "כדורגל התקפי". הפילוסופיה שלו נשארת עמומה, הוא אינו פורט אותה לפרוטות, לתוכנית המדינית שלו אמנם יש כותרת מפוצצת, אבל אין לה באמת קווי יסוד.

האיש שמאמין בהתקפה: כדורגל אופנסיבי מחייב לחץ בחלק הקדמי. שומי מתבקש לשאול מאמנים מתקדמים ממנו בעולם אם יש דרך אחרת ליצור יתרון מספרי בשטח של היריב, להתניע מומנטום ולהגיע למצבי הבקעה. הפועל יכולה לשחק עם חמישה חלוצים, אבל ללא לחץ אמיתי קשה לתת גול. אתמול זה הניב בקושי שער מקרי אחד, כמו הרבה מהגולים של הפועל העונה.

זה שלעולם יישאר האנטי-גיבור: יותר מחמישה מיליון שקל קיבל שום תוספת לשכר השחקנים על פני קודמו בתפקיד. זה אומר מעל למיליון דולר נטו לפיירול. בתנאים כאלה, עם מערכת ניהולית בריאה ושלד שחקנים איכותי מהעונה שחלפה, המושג אנדרדוג לא קיים. הכל עבד לפי הספר, שומי קיבל את התפקיד איפשהו במאי, היתה לו חצי שנה להתארגן, ומה יצא? מוזיאון הקישור הקדמי. על היתר הס מלדבר, כי מה יש להרחיב על שני מגינים חדשים וכושלים (תומר חליבה ומאור פרץ) והיעדר בלם מחליף ברמה של ליגת העל, שלא לדבר על חלוץ, גולר אמיתי. נכון, הוא ביקש את בנאדו ולא קיבל, אבל אולי היה צריך לחשוב על זה קודם. וגם על כך שאיכשהו אפשר יהיה להשתמש באסי דומב, איליה יבוריאן ורמי חליס.

החבר מהצ'מפיונס, שעשה קריירה באירופה: שומי היה בצ'מפיונס, כל הכבוד. גם קלינגר. חבל ששוכחים שבאותה עונה הוא קיבל רביעייה מא.א.ק אתונה והצליח להפסיד את האליפות עם ז'אוטאוטאס ויעקובו למכבי ת"א של אבו סיאם ותמיר כהן. שומי לקח דאבל ביוון, חתיכת הישג, אבל אחר כך נזרק הביתה ממדינה שחיה מאמוציות ומיישרת קו עם האוהדים. גם מבולגריה נזרק שומי, וגם מרוסיה. אבל מה הם מבינים?

כדורגל שמח: אולי כדאי לשאול את 3,000 הצופים האומללים שהגיעו אתמול לאיצטדיון בכפר סבא, אם הם התפוצצו מצחוק.