עם או בלי ארקדי, זו ההזדמנות

איך בעצם נולד השידוך בין [[ארקדי גאידמק]] להפועל ירושלים? עד לפני שנה וחצי גאידמק לא התאפיין בצמאון כפייתי לפרסום והכרה, ורק במסיבת העיתונאים במלחה בקיץ שעבר נכנס לתודעה הישראלית. החיבור לדני קליין הגיע מכיוון מפתיע, ביזארי כמעט: בעולם המוסיקה החסידית מככב זמר, ביג שוט אמיתי, שמופיע ברחבי העולם וניזון, איך לא, מאהדת הקהילות היהודיות.

1. הזמיר הוא חלק מהקליקה של יעקב גלויברמן, רבו הצמוד של פיני גרשון. הוא ידוע כאוהד מכבי תל אביב ואף ליווה לפני כשנה את גרשון במסעו המעיק לקבר הרבי מילובביץ' בברוקלין. מלבד כל זה, מסתבר שהזמר החרדי - את החצר עמה הוא מזוהה לא נזכיר - הוא גם דודו של אחד מאוהדיה המסורים של ירושלים, שמכיר את קליין באופן אישי.

בירושלים מספרים שבזכות הקשר הטוב בין קליין לאותו אוהד, נוצר החיבור בין היו"ר האדום לזמר. במסעותיו והופעותיו בחו"ל הזדמן לאיש להכיר אנשי עסקים יהודים רבים, ובינהם גיידמק. כמחווה על האימוץ של קליין את אחיינו, הצליח הזמר להביא לשידוך בין קליין, שחיפש מזה עשור ספונסר שמן, לבין האוליגרך.

לאחר אותה מסיבת עיתונאים שבה הכריז גאידמק שהוא מממן את ירושלים בתקציב בלתי מוגבל, החליט קליין - אולי באקט של כבוד - לקחת את גאידמק לפגישה עם שר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט. מקורבים לקליין ולקבוצה טוענים שעד אותה פגישה לא היו לגאידמק כל יומרות להפוך למפורסם ולאייקון תקשורתי, ושהשיחה עם אולמרט הביאה לתפנית. לא ברור אם כך אכן השתלשלו העניינים, אבל שבועות ספורים לאחר אותה פגישה רכש גאידמק את הבעלות על בית"ר, חביבתו של אולמרט.

קליין התחיל להבין ששגה. היו"ר הכיר בין גאידמק לאולמרט כאקט דיפלומטי, ולא ניחש שבעקבות הפגישה ייכנסו לראשו של האוליגרך מחשבות על בעלויות, שליטה ופרסום. גאידמק, בינתיים, העביר את רוב תשומת לבו להפיכת האדמה בבית"ר, ובמלחה נהנו משקט בגזרתו - יש כסף ואין דאגות. אלא שהשקט החזיק פחות מעונה, ולפני משחק חצי גמר היול"ב נגד דינמו מוסקווה הטיל האוליגרך את הפצצה ודרש בעלות על הקבוצה. בירושלים היססו להשיב בחיוב, ומאז ועד היום קיים נתק בין קליין לגאידמק.

"קליין רואה מה קורה בבית"ר", מסביר מקורב למועדון, "והוא לא רוצה שזה יקרה גם בהפועל. הוא יודע שאם ייתן את הקבוצה לגאידמק - אין שום ביטוח שהיא תהיה עדיין קיימת ביום שיימאס לו". יש לציין שעוד לפני הפיצוץ עשה היו"ר צעד חכם, ושמר בצד כמה מיליונים מהסכום שנתן האוליגרך לקבוצה עבור העונה הקודמת.

כך או כך, בקיץ האחרון התרכזו בירושלים בבניית הקבוצה לעונה שתתחיל הערב, כשמעמדו של גאידמק עדיין לא ברור. במלחה כבר צצו דיבורים על חזרה לתקציב בסדר גודל של שלושה מיליון דולר בלבד, אלא שאז הפתיע האוליגרך והבטיח להעניק חמישה מיליון עבור העונה הנוכחית. ההבטחה הזאת אינה מעוגנת בשום מסמך ונסמכת על המלה של גיידמק בלבד. מסמך או לא מסמך, בירושלים החליטו לסמוך על ההבטחה ולבנות קבוצה בתקציב גבוה, כשבעה מיליון דולר.

נכון לעכשיו גאידמק טרם העביר את הסכום לקבוצה, ובין הצדדים קיים נתק, כשניסיונות ההתקשרות היחידים נעשים דרך מתווכים כמו אהרון פוגל, יו"ר הספונסרית מגדל. בקבוצה חוששים מאוד ולא יודעים אם הכסף מגאידמק אכן יגיע בסוף, כשבמידה שלא יגיע, עלולה ירושלים להתקשות לעמוד בהתחייבויות הכספיות שלה. במלחה מספרים שבמקרה חירום יישלפו המיליונים שקליין שמר בצד, אלא שנראה כי הם לא יספיקו.

כך או כך, נראה שאלא אם יקרה משהו מפתיע - הרומן בין ירושלים לגאידמק ייגמר בסיום העונה. ייתכן שבזכות המיליונים ששמר קליין בצד יצליחו במלחה להעמיד תקציב גבוה גם בעונה הבאה, אבל זאת תהיה שירת הברבור. העונה הנוכחית עשויה להיות האחרונה של ירושלים בעידן העשיר, ומאחר שמכבי לא בשיאה - מדובר בהזדמנות הטובה ביותר אי פעם.

בתחילת שנות ה-90, מדי שבוע, נהג מאמן הכושר המיתולוגי של ירושלים, יורם מנחם, להוציא את שחקניו לאימוני ריצה בגן סאקר, הסו קולד סנטרל פארק של ירושלים. אחרי מספר אימונים התחיל לפקוד את הגן בקביעות ילד בן 18 בשם דן שמיר, שבדיוק פרש ממשחק פעיל בליגות הנוער ושקל הסבה לתחום האימון. שמיר החנה את הפיאסטה הישנה, התמקם על מדרונות הדשא של הגן, צפה ורשם.

"הוא ניגש אלי בסיום כל אימון כזה ושאל אותי שאלות על תחום הכושר", משחזר מנחם, כיום מאמן הכושר של מכבי תל אביב, "והיה לי ברור שהוא רציני. מאוחר יותר, כשאריק שיבק אמר לי שיש לו בקורס מאמנים ילד בשם שמיר ש'עוד יגיע רחוק', הבנתי שהמפגשים בגן סאקר לא היו מקריים. תבין, בכל מקום דן סומן כנסיך, ההצלחה שלו היתה במידה מסוימת סלולה וידועה לכולם".

כל מי שצפה במשחק של ירושלים מול חימקי בשבוע שעבר ראה שסגנון המשחק של האדומים כמעט זהה ויזואלית להתנהלות ולסטייל של שמיר: רגוע ושקט. השוני מהסגנון הטמפרמנטי והתשוקתי של ארז אדלשטיין ממש זעק לעין.

הדרייב של שמיר להפוך למאמן כדורסל בכיר, שהתחיל בגן סאקר, לא פסק. אחרי השירות הצבאי הוא נסע לשנת השתלמות אצל ריק פיטינו בקנטאקי, שנה שעיצבה אותו כמאמן והקנתה לו את היסודיות, ההבנה האדירה בסקאוטינג והשפה משותפת עם שחקנים זרים. אחרי החזרה מארצות הברית נחת בחזרה בירושלים והצטרף לצוות האימון של מחלקת הנוער.

בניגוד לדור המאמנים הירושלמים הקודם (יורם חרוש, גדי קידר), שמיר סיגל לעצמו אורח חיים אחר, הרבה פחות פרובינציאלי והרבה יותר מעורה בכדורסל העולמי. "הוא היה נוסע להרצאות מאמנים בתל אביב ובווינגייט כל שני וחמישי", מספר קידר על דמות ה"ירושלמי החדש" שיצר שמיר, "בניגוד להרבה מאמנים אצלנו, שנסיעה לתל אביב מבחינתם היתה סיפור מההפטרה".

שמיר התמקם בדירה במושבה הגרמנית, הפך את "קפה מסריק" למשכנו הקבוע, וזכה לכבוד מלכים מבעלי המקום. מהר מאוד הגיעה ההצעה מחרוש לשמש כעוזר מאמן שני בקבוצת הבוגרים של ירושלים מודל 2001.

"זיהיתי אצל דן עומק ויסודיות שבחיים לא ראיתי אצל מאמנים אחרים", מספר חרוש. "הוא מעביר נושא לשחקנים בצורה שממש ללקק את האצבעות - מצד אחד לפי הספר, שזה מאוד לא ישראלי וחפיפניקי, ומצד שני ענייני ופשוט. הוא הגיע עם המון ביטחון ולא היתה לו בעיה מול כוכבים ידועים ו-ותיקים, כולל רוג'ר האגינס שהיה אז בן 35".

שמיר הפך לחלק מהנוף של הפועל ירושלים, כשבדרך הוא גובר בקלות על עופר רון, ששימש כעוזרו של חרוש לפניו והחזיק בוותק של יותר מעשור במחלקות הנוער. הטאלנט הממושקף המשיך גם לצד אדלשטיין וקידר, כשהיכולת לצעוק ולהעמיד שחקנים במקומם הפכה למוטיב חוזר.

קידר נזכר: "יומיים אחרי שהחלפתי את ארז היה לנו משחק באירופה ונתתי לדן להעביר אותו כי עוד לא הייתי בעניינים. באיזשהו שלב הוא חשב שסטיבן הווארד (סנטר הקבוצה דאז - ע.מ.) חיפף בהגנה וממש צווח עליו 'אתה לא תשחק אצלי בחיים עם הגנה כזו', והווארד שתק כמו דג. זה דן, לא דופק חשבון לאף אחד, לטעמי באופן קצת מוגזם. מאמן צריך לדעת להיות קשוח, לצעוק ולשפר את השחקנים, אבל במקביל לא לאבד את האמון שלהם".

המעבר של שמיר למכבי תל אביב הימם אפילו אותו, ובשבוע שאחרי החתימה, כשהאשמות ההברזה זרמו מכיוון ירושלים ומכיוון אוסישקין, הוא הסתובב שפוף, מבוהל ומבולבל. לא עבר הרבה זמן, ושמיר התעשת וביסס את מקומו במכבי, עד שבקיץ שעבר שודרג לעמדת העוזר הבכיר.

באותו הקיץ הוא נסע עם מוני פנאן לליגות הקיץ בארצות הברית ומצא שם את מי שלדעתו היה יכול להיות ההברקה של מכבי, קירק פני. בניגוד לשמיר, לפיני גרשון לקח משחק אחד להבין שהוא לא סובל את הניו זילנדי, ומיעט להשתמש בו. שמיר סבר שגרשון טועה והתעמת אתו, מה שהביא לקרע בין השניים שכמעט לא דיברו ביניהם בתקופה מסוימת בתחילת העונה. התסכול של שמיר היה לא רק מהייבוש של התגלית שלו. תשאלו את פני: "דן האמין בי, והוא גם היה זה שהעביר את האימונים ולמעשה ניהל את מכבי, אבל פיני לא החזיק ממני. זאת היתה סיטואציה מוזרה".

בתור מאמן שאוהב להתעקש על דרכו, שמיר בנה במלחה סגל שחקנים ממושמעים שבינתיים מקשיבים לו. אחרי שבירושלים הימרו בשנים האחרונות על כוכבים סוליסטים שלא ממש נשמעים להוראות מאמניהם, כמו וויל סולומון והוראס ג'נקינס, יוצאת לדרכה הקבוצה בצלמו של "הירושלמי החדש".

שביעות רצון אופפת את כל הדרגים בירושלים, החל משמיר ועוזרו מתן חרוש וכלה בקודקודיה ומקורביה. אומנם הקבוצה הספיקה להחמיץ בביתה זכייה בגביע ווינר, ולאחרונה גם נחלה את הפסד הבכורה המסורתי של עונת היול"ב, אבל התחושה היא שמשהו שונה בעל ריח מסוג אחר מתרוצץ על הפארקט במלחה.

האופטימיות של ירושלים נובעת מכך שלראשונה מזה שנים נבנתה בבירה קבוצה שטרם הציגה דקות מצמררות. כל הקבוצות הגדולות של ירושלים, כולל זאת שזכתה ביול"ב או זאת של אדלשטיין בעונה שעברה, ידעו רגעים בהם ניכרת היסטריה על הפארקט שבעקבותיה קרו דברים ביזאריים. העונה (ויש שיוסיפו 'טפו טפו'), הקבוצה טרם ידעה סדרות של חמישה איבודים רצופים, התקפות שלמות בהן היא לא מצליחה להגיע למצב זריקה ובסופן הכדור מוטח בחוזקה לקרש הסל, או הגנות חדירות באופן ילדותי.

בניגוד לתפישה הרווחת לפיה הנקודה המשמעותית בזהותה של ירושלים החדשה היא החלפתו של ג'נקינס הכשרוני/לא יציב באד קוטה האחראי/סולידי, נראה שדווקא היעדר הסנטר הדומיננטי בעל יכולת החסימה, וריבוי הפורוורדים כתחליף, היא הנקודה המשמעותית באמת.

"העובדה ששני הגבוהים הראשיים שלנו הם אוסטין וגולמאץ מהווה יתרון וחסרון", מסביר העוזר חרוש. "מדובר בשני גבוהים מאוד מגוונים, שיכולים בהתקפה לשחק עם הגב והפנים לסל ובהגנה יכולים לשמור על שחקנים מהירים וגם לצאת לשמירה על גארדים אחרי חילופים. מצד שני, אי אפשר לקבל הכל ובאמת קשה לומר שיש לנו חוסם משמעותי. נכון לעכשיו אנחנו עדיין צריכים לעבוד על תיאום, כש-18 ריבאונדים בהתקפה, כמו נגד חימקי, זה דבר שלא יכול לחזור על עצמו".

חרוש מכוון לנקודה משמעותית: ירושלים הפסידה ברוסיה בגלל שליטה אבסולוטית של חימקי בריבאונד, מה שהביא להזדמנויות שניות בהתקפה והרבה שלשות. עם יכולת חלשה כזאת בריבאונד הגנה, לירושלים אין מה לחפש נגד קבוצות עתירות בשר אותן תפגוש בהמשך דרכה ביול"ב, כל שכן נגד מכבי.

הבחירה של שמיר בגולמאץ כגבוה המשלים לצדו אוסטין, הגו-טו-גאי של ירושלים, היא בחירה מעניינת שמתווה דרך משחק ויש לקבל אותה. אלא ששמיר יכול היה להאמין בגולמאץ, ובמקביל לא לאבד את המאסה מתחת לסלים ואת יכולת החסימה, וזאת במידה שהיה מחתים גבוהים משלימים אחרים.

הבחירה להמשיך עם ארז מרקוביץ' מובנת, ובמשחקי האימון והגביע הוא אכן הציג יכולת מצוינת. הבחירה התמוהה היא בגיא פניני. "גיא יכול לשחק גם בעמדה 4 וגם בעמדה 3 והוא יוסיף לנו מגוון ברוטציה של הגבוהים", הסבירו בירושלים באימון פתיחת העונה. האם פניני יכול באמת לשמור על שחקים כמו פיליקס, גרין, אליהו וארנולד? נראה שלא ממש. לעומת זאת, גבוה ישראלי אחר כמו דיון תומאס, עמית תמיר (שניהם בעלי יכולת חסימה כלשהי) או דייויד בלות'נטאל (שיכול לשחק בעמדות 3 ו-4) היה יכול לפתור חלק מהבעיות הללו.

עם זאת, בירושלים מדגישים שגם תמאר סליי יכול לשחק בעמדה 4, כשבנוסף הוא מתהדר ביכולת חסימה לא רעה בכלל. נראה שבמובן הזה, ולא רק, יכולת טובה של סליי תהיה חשובה ביותר כדי שלירושלים תהיה עונה טובה. חרוש משווה אותו לקלי מקארתי, ואכן - אם סליי יתגלה כמקארתי הבא, בירושלים יכולים להיות אופטימים.