יהיה רע

אל תאמינו לרוני לוי וליוסי מזרחי. גם אם לפני המפגש ביניהם הם יטענו ש"משחק אחד לא מכריע עונה שלמה", שניהם יודעים שהפעם המצב הוא שונה. מדובר בקרב ישיר בין שתי המתמודדות היחידות על התואר, בשלב קריטי של העונה, משחק שלתוצאותיו יהיו השלכות סמליות מכריעות. ההתמודדות בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים עומדת לקבוע את זהות האלופה.

חובבי הכדורגל הניטרלים, אלו שיצפו מהצד בהתמודדות המכרעת, ייתקלו בדילמה מהותית: מה עדיף? האם אנחנו בעד אליפות ירוקה רביעית ברציפות, משעממת וצפויה, שתנציח את מעמדה של חיפה כאימפריה בלתי עצירה; או שמא בעד תואר לפרויקט הכוחני של [[ארקדי גאידמק]], המיליונר שקונה אליפויות בכספו המפוקפק? אכן, דילמה קשה, כיוון שכך או כך, מדובר בשתי בחירות רעות.

יש משהו מדכא בהכרה שכסף יכול לקנות הכל. בעבר היה קל יותר להאמין שבכל התעלות ספורטיבית מסתתר איזשהו ערך מוסף מלבד הגורם הכלכלי. קסמה של קבוצת כדורגל היה טמון באופי המסתורי של התרכובת הכימית שנרקמת בין שחקניה. ההישגיות הקבוצתית הייתה מבוססת על מונחים שכיום נתפשים כארכאיים, כמו תשוקה, נחישות או מסירות. בתקציב של בית"ר ירושלים, כידוע, אין שום קסם או מסתורין, רק דולרים ושכירי חרב.

לא רק שסכומי הכסף שגאידמק משקיע (שמקורותיו עדיין נחקרים במשטרה) הם חסרי פרופורציות במונחים ישראליים ונטולי כל הצדקה כלכלית, הם גם שואבים את כל הרומנטיקה וההגינות מהליגה. שוחרי הענף - שצופים בחוסר אונים במערכת הרקובה שמאפשרת למיליונר משועמם לקנות מכל הבא ליד ולזכות באליפות בהליכה – חייבים לצאת נגד התופעה.

כניסתו הפתאומית של גאידמק האניגמטי, שדאגתו לכדורגל הישראלי כלל לא הייתה ידועה לציבור עד לפני שנתיים, חשפה הרבה בוז מצדו למסורת של הספורט המקומי. תוך זמן קצר הוא מחק ללא היכר את ערכיה ההיסטוריים של בית"ר ירושלים. התנהלותו ודרכי פועלו הפכו את קבוצת הפריפריה העממית והגאה לסמל נלוז של נובו-רישיות מושחתת. מאחורי הסגל שבנתה בית"ר עומדת גישה כוחנית ודורסנית, ששואבת מהמועדון את כל האמפתיה שהייתה אליו בעבר. יותר מאשר ניסיון לגיטימי ליצור עומק על ספסל המחליפים, הפרויקט של שקלאר וגאידמק שואף לחסל את המתחרים. הנזק שיצרה המפלצת הירושלמית הוא כפול: לא רק שדור העתיד של הכדורגל הישראלי (בן שושן, יצחקי, תמוז, ברוכיאן ודנין) לא מקבל הזדמנויות ונשחק על הספסל, אותם ילדים מוכשרים לא משוחררים לשאר הקבוצות בליגה והאפשרות לשוויוניות נמנעת.

אין זה מקרה שאירופה כולה נרתמת למאבק במפלצת דומה, זו של רומן אברמוביץ', שמייצגת את הסיאוב של הקפיטליזם, את חוסר הרחמים של החזקים על החלשים, את הכוחניות ואת היוהרה של אותם מיליונרים. אליפות של בית"ר, כמו זכייה של צ'לסי בליגת האלופות, תהווה מכה אנושה למהות הרומנטית של המשחק. אסור לתת לזה לקרות.

אל לנו להיתמם, ולהתייחס לכסף כאל גורם חדש וזר בספורט העולמי בכלל והישראלי בפרט. בדיוק אותם דולרים שמזרים השנה גאידמק, הפכו את מכבי חיפה לאלופה בחמש משש השנים האחרונות. גם [[יעקב שחר]] לא היסס לאורך השנים לשאוב לספסל שלו כל כישרון צעיר שעשוי היה להעשיר את קופת הקבוצה (ולהחליש את היריבות), בדרך לעוד תואר ולהנצחת הדומיננטיות. אומנם כיום משום מה הבוס של חיפה נתפש כשה תמים לעומת הגישה הכוחנית של ארקדי, אבל למעשה הוא פעל באותן שיטות דורסניות ורמס כל מכשול שעמד בדרכו. בתור הדמות החזקה במשרדי התאחדות הוא לא היסס לנצל את מעמדו כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות, שהגנו בקביעות על האינטרסים של חיפה. מישהו כבר חייב לעצור אותם, ומהר.

"איזה שיעמום", התלונן אסף אמדורסקי בשירו המפורסם, "אתה צריך אלופה חדשה". אליפות רביעית ברציפות של חיפה תהווה מכת מוות נוספת על הליגה. בית"ר של ארקדי, למרות הכסף המפוקפק, יכולה להיות דווקא התקווה של הכדורגל המקומי, זו שתכניס קצת התלהבות לשיממון ותגאל אותנו מהשליטה העל זמנית של הירוקים היהירים מהכרמל. יעידו חובבי הכדורסל בישראל – אין דבר יותר עלוב ועצוב מאשר צפייה חוזרת ונשנית באותה אלופה צפויה, שחוגגת בנונשלנטיות תואר שנתפש כמובן מאליו.

ואכן, אוהדי מכבי חיפה כבר החלו לעבור את אותו תהליך שמאפיין את אוהדי מכבי ת"א בכדורסל. ההצלחה הפכה אותם למפונקים, דורשנים וכפויי טובה. למרות ההצלחות, הם עדיין לא מצליחים למלא את קרית אליעזר, ויושבי יציע ג' הבוגדנים לא מתביישים לגדף את רוני לוי, המאמן שהוליך אותם לשלוש אליפויות ברציפות. לא אלה האוהדים שראויים לזכות בתואר הנכסף, ששאר קבוצות הליגה רק יכולות לפנטז עליו. חייבים אלופה חדשה. אבל לא בית"ר.