הפסד מעודד

אז איך עדיף לפתוח עונה? כמו מכבי נגד מלאגה, עם שתי נקודות ביד אבל עם כדורסל די מזעזע, או כמו ירושלים במוסקבה, עם כדורסל מרשים ואינטליגנטי במשך המון דקות אבל הפסד ראשון בשבוע שאין בו רחמים? יכול להיות שדן שמיר היה בוחר באופציה הראשונה, אבל חימקי, ובעיקר קלי מקארתי, לא שאלו אותו.

הרבה מרכיבים במשחק של ירושלים יצרו את הרושם שבמלחה מתרקמת קבוצה מעניינת. ההתקפה, רוב הזמן, היתה קבוצתית וחכמה, ולא במקרה הניבה 62% לשתי נקודות; משחק בין שניים, וגם בין שלושה, בניהול טפירו או קוטה; יכולת מסירה מצוינת, כמובטח, של גולמאץ; והמון תנועה בלי כדור של כולם, ויותר מכל של טימי באוארס. את ההוכחה הטובה ביותר לשינוי באווירה מספק מריו אוסטין. השטויות והזריקות הקשות הזכורות מאשתקד נעלמו כמעט לגמרי. ככה זה כשהסנטר יודע שהרכז והגבוה שלידו חושבים עליו לפני כל דבר אחר, ובעיקר לפני עצמם.

לפחות בימים הקרובים ייחסכו מדן שמיר השאלות המעיקות בעניין אד קוטה, שאתמול התחיל סוף סוף לנהל את הקבוצה. כשרואים את טימי באוארס משחק, מתבקש לשאול מה לעזאזל הוא עשה בעונה שעברה בגבעת שמואל. יש מאמנים ומנהלים ביורוליג ששואלים עכשיו מה לעזאזל הוא עושה ביול"ב קאפ.

בהגנה ירושלים עשתה מאמץ להסתיר את המץ'-אפ הבעייתי שלה, ושמרה אישית נסוגה מאוד ולפרקים אזורית. האם הצירוף "הגנת אחוזים" נשמע לכם מוכר מאיזשהו מקום? חימקי אכן התפתתה להפציץ מהשלוש, וכל תשע הזריקות הראשונות נפלו בחוץ. אלא שכמו שקורה לעתים קרובות עם ההגנה הזו, 7 מ-9 השלשות הבאות הלכו פנימה והפכו את המשחק.

אבל הנזק הגדול באמת נגרם לירושלים מריבאונד ההגנה הנוראי (14 כדורים חוזרים בהתקפה לחימקי). כל מאמן שיראה את הקלטת ישלח מעתה גדודים של שחקנים אל הלוח של ירושלים.

כשדן שמיר, מצדו, יטחן את הקלטת, הוא בוודאי ישאל את עצמו אם ניהל נכון את הרוטציה. העובדה שאוסטין וקוטה לא ירדו מהמגרש במחצית הראשונה ושתמאר סליי כמעט לא שותף, בוודאי לא עזרה כשהקבוצה הלכה והתאיידה ככל שהשעון התקדם. אבל בסך הכל שמיר יכול להיות מרוצה ממה שיראה שם, לא כולל התוצאה. לירושלים יש את כל הנתונים לעשות עונה יפה, אבל כדי להגיע אליה היא צריכה איכשהו לשרוד שבוע מהגיהנום.