בעונה החולפת קיבל מאמן יובנטוס אנטוניו קונטה החלטה לתת לשוער המשנה המצוין מארקו סטורארי לעמוד בין הקורות בכל משחקי הגביע. הוא שמר לו אמונים גם בגמר מול נאפולי, בו הפסידה הגברת הזקנה 2:0. ג'ורג'ו קייליני החמיץ את האירוע בגלל פציעה, ממנה החלים ממש לפני תחילת יורו 2012. אתם יודעים מה זה אומר? ובכן, ג'יג'י בופון וקייליני רחוקים משחק אחד מהישג בלתי נתפס לסיים עונה שלמה ללא הפסד במשחק רשמי בכל המסגרות ובכל המדים. העונה ההיסטורית של יובה לבדה, עם אפס במשבצת ההפסדים ב-38 משחקי ליגה, נכנסה לספרי ההיסטוריה, וספק אם תשוחזר אי פעם. להמשיך את הרצף גם בנבחרת זה כבר מדע בדיוני לכל דבר. איש מעולם לא העז אפילו לחשוב על זה. לחובתם של אנדאה פירלו, קלאודיו מרקיזיו, אנדראה ברצאלי ולאונרדו בונוצ'י נרשם ההפסד הבודד ההוא מול אדינסון קבאני ומארק האמשיק שמקלקל את המאזן המושלם.
במקביל, צ'זארה פראנדלי עדיין לא נוצח באף משחק רשמי מאז מונה במקומו של מרצ'לו ליפי ביולי 2010. במשחקי הידידות זה לא תמיד הלך, כולל תבוסה 3:0 מול רוסיה בהכנה היחידה בסוף מאי, אבל את המוקדמות הוא צלח עם שבעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו (פלוס ניצחון טכני על סרביה) בבית קל. שני הרצפים האלה התחברו היטב ביורו. עד אתמול (חמישי) אמנם השיגו האיטלקים תיקו בלבד מול יריבות אמיתיות ספרד, קרואטיה ואנגליה, אבל נגד הגרמנים הגיע סוף כל סוף גם ניצחון מוצדק ומוחץ.
האיטלקים רעננים יותר
התבססותה של איטליה על השלד של יובנטוס בהגנה ובקישור מהווה נכס עצום משני היבטים. ראשית, התיאום בין השחקנים לא יכול להיות טוב יותר. שנית, מאחר ויובה לא נטלה חלק במפעלים האירופים, הרי ששחקנים אלה הגיעו ליורו עייפים פחות בהשוואה ליריביהם מספרד, איטליה ואנגליה. תוסיפו לכך את העובדה כי מאריו באלוטלי הודח מסגל מנצ'סטר סיטי במחזורי הסיום בפרמיירליג, ואת אירוע הלב של אנטוניו קסאנו שגרם לו להחמיץ חצי עונה, ותקבלו את סוד הרעננות של האיטלקים. לפני המשחק אתמול, לגרמנים היה יתרון עצום של 49 שעות מנוחה עודפות הרי איטליה לא רק שיחקה יומיים אחריהם ברבע הגמר, אלא גם נגררה לדו קרב הפנדלים. זה לא נראה כך על הדשא, כאשר העונה המתישה של כוכבי באיירן מינכן וריאל מדריד נתנה את אותותיה.
פראנדלי האופטימיסט הנצחי
קונטה הניח את היסודות להצלחת הנבחרת, פראנדלי בנה עליהם מגדל פאר. בעוד מאמן יובה החדיר בשחקניו ווינריות חסרת פשרות, הרי שהמאמן הלאומי תרם הבנה טקטית מעמיקה משלו, וגישה חיובית מלווה בצניעות. איש מעניין הוא פראנדלי. הגורל ניסה לשבור אותו במקרים רבים, אך הוא נשאר יציב ואיתן, נאמן לעקרונותיו ולגישתו האופטימית לחיים. כשחקן חווה פראנדלי את אסון הייזל הוא היה בורג משמעותי ביובנטוס האדירה של ג'ובאני טרפאטוני, ובגמר גביע האלופות הטראגי מול ליברפול ב-1985 נכנס למגרש עם דמעות בעיניים לשש הדקות האחרונות כדי להבטיח את הניצחון. על ההזדמנות לאמן את רומא, אחרי שמינויו כבר אושר, הוא נאלץ לוותר בקיץ 2004 כאשר התברר שאשתו חלתה בסרטן, ממנו נפטרה כעבור שלוש שנים. כל זה רק חיזק את פראנדלי כאדם.
הרבה צרות נפלו על איטליה בתקופה האחרונה, והמאמן היה שם כדי לשמור על הפרופורציות, להגן על השחקנים ולהפנות את תשומת הלב להיבטים החיוביים. פרשת ההימורים החדשה שהתפוצצה ערב פתיחת היורו הביאה לניפויו של המגן דומניקו קרישיטו מהסגל, אבל פראנדלי ניסה לשדר עסקים כרגיל: "אני לא חושב שאיטליה יכולה להצליח רק תחת לחץ. אנחנו צריכים לעשות את המקסימום גם באווירה רגועה". אמירות מרגיעות מסוג זה נשמעו מפיו גם כאשר התברר שתיקו 2:2 בין ספרד לקרואטיה במחזור הסיום בשלב הבתים ישלח את איטליה הביתה. בעוד בופון חשש משחזור הטרגדיה של יורו 2004, וליפי שלח מסין הרחוקה את תחזיתו כי המשחק אכן יהיה מכור, דאג פראנדלי להכריז חד משמעית: "אני מאמין בהגינות של כולם". במקום להיכנס לחרדות מדברים שלא תלויים בו, הבטיח המאמן ללכת 20 קילומטרים למנזר פולני בלילה אחרי המשחק מול אירלנד אם האיטלקים יעלו לרבע הגמר. הבטיח וקיים. הוא רצה לראות כותרות חיוביות ככל הניתן.
מאדריאנו עד באלוטלי
הנכונות של פראנדלי להמר על שני שחקנים לא יציבים נפשית, מאריו באלוטלי ואנטוניו קסאנו, הדהימה רבים, כולל כותב שורות אלה. קסאנו סיפק את הסחורה לאורך כל הטורניר, וכעת גם הבחירה בבאלוטלי הצדיקה את עצמה באופן חד וברור. במחשבה לאחור, זה דווקא לא צריך להפתיע, כי לאורך הקריירה הצטיין פראנדלי בטיפול בשחקנים בעייתיים. הוא האמין בהם, והם החזירו לו לא פעם באותו המטבע. כאשר הגיע לפארמה ב-2002, קיבל המאמן לידיו את אדריאנו בבעלות משותפת מאינטר, והפך את הברזילאי בעל האופי הבלתי נשלט לכוכב על בכל קנה מידה במשך שנה וחצי, עד שהנראזורי רכשו את הזכויות עליו בחזרה. לצדו פרח בפארמה של פראנדלי גם אדריאן מוטו, בעונתו הטובה בקריירה. לא לחינם השתוקק מוטו לשוב לשתף פעולה עם המאמן ונחת בפיורנטינה ב-2006. אם פראנדלי הצליח לעבוד איתם, אז גם קסאנו ובאלוטלי קטנים עליו.
איטליה של פראנדלי הרשימה עד כה בטורניר ברב גוניות שלה. היא משנה את צורת המשחק בהתאם ליריבה, ולא מתבססת, בניגוד לרוב הנבחרות הגדולות, על דפוס התנהגות קבוע. קחו, למשל, את שני השערים שהובקעו לרשתו של מנואל נוייר. הראשון נבע מבניית משחק סבלנית במרכז המגרש, בסיומו שלח פירלו כדור מדוד לקייליני, ומשם קיבל המהלך תאוצה מסחררת. השני הגיע אחרי כדור קרן של גרמניה, כאשר בופון הדף את הכדור הישר לריקארדו מונטוליבו. קשר העתיד של מילאן, שעבד עם פראנדלי בפיורנטינה במשך חמש שנים, חיכה לתנועה של בלאולטלי לעומק ושלח אליו כדור מדוד למתפרצת. אלה פעולות שמדגישות את האיכותיות הרבות לא רק של החלוץ עצמו, אלא גם של כל חבריו. המשחק ההתקפי של איטליה בעידן פראנדלי לא צפוי, וליריבות קשה להתכונן אליו.
זה לא הומלס, זה לב
באשר לגרמניה, הרי שהמערך של יואכים לב יזכה כעת לביקורות קשות מאוד במולדתו. לוקאס פודולסקי, שכבש במהלך היורו שער נאה בהופעתו ה-100 בנבחרת, מסיים אותו לפתע כשעיר לעזאזל. מאטס הומלס, שהיה אדיר בטורניר הראשון הגדול בחייו וסחט השוואות מוצדקות למדי לפרנץ בקנבאואר, כבר נקרע באכזריות לגזרים על אחריותו לשער היתרון של איטליה. מהמט שול, לדוגמה, הספיק לטעון כי "אסור לעשות שגיאות כאלה ברמה הגבוהה".
אלא שצריך לראות את הדברים בזווית הנכונה. קסאנו אכן עבר בקלילות את בלם דורטמונד לפני שהגביה את הכדור לראשו של באלוטלי, אבל למה היה צריך הומלס לצאת לקראתו מלכתחילה? זה קרה כי ג'רום בואטנג שמר על קייליני שהצטרף להתקפה, ונחתך כאשר מגן יובה שלח את המסירה לקסאנו. עכשיו בואו נבדוק מדוע בואטנג נאלץ להתעסק עם קייליני. הרי זו לא הייתה התקפה מתפרצת, אלא בדיוק להפך מהלך ארוך מאוד של הקישור האיטלקי. במקרים כאלה אמור שחקן קדמי יותר לפקח על מגן שעולה קדימה. אצל גרמניה, היה זה תפקידו של הקשר הימני. בימים כתיקונם, עוסק במלאכה תומאס מולר, אך אתמול הוא ישב על הספסל, ואת המשבצת שלו מילא במחצית הראשונה מסוט אוזיל. הפליימייקר של ריאל נוטה באופן טבעי למרכז, ומשתתף הרבה פחות במשימות הגנתיות. הוא לא היה בסביבה כדי לשמור על קייליני, ובשל כך מפילים את האשמה על הומלס האומלל.
בינינו, גם אוזיל לא באמת אשם. האחריות נופלת על זה שהציב אותו בעמדה לא נכונה, ולב יצטרך להתמודד במונדיאל בעוד שנתיים עם תדמית של מאמן שלא מסוגל למצוא את הנוסחה ברגע האמת. פעמיים נכנעה נבחרתו לאיטליה (הרי ב-2006 היה לב מאמן בפועל), ופעמיים לספרד. האם אחת מהן תעצור אותו גם בברזיל 2014?