סיכום מחזור בליגת העל: אליפות של מכבי חיפה תהיה הכי גדולה מאז 1994

כשאלי גוטמן יישב בעוד כמה שנים ויכתוב את הזיכרונות שלו, הוא יזכור את העונה הזו לטובה. כמו כל שחקניו, זו לא היתה העונה המבריקה שלו מהדאבל, אבל הוא עמד במטרה הכי חשובה שניצבה בפניו: לעלות את הפועל תל אביב לראשונה לליגת האלופות. כל השאר היה בונוס. גוטמן חד יותר ודאי היה משיג יותר, אבל זו תהיה חזירות להסתכל על עשירית הכוס הריקה. הדבר הראשון שהפועל תל אביב צריכה לעשות היום הוא להחתים את גוטמן לשנתיים נוספות. שיתחיל כבר עכשיו במלאכת השיקום והבנייה של הדור הבא. לקום מיד מהקרשים כמו מכבי חיפה הזו ולבנות את הגיבורים החדשים. זה לא פחות חשוב מזכייה באליפות נוספת. אם הפועל תל אביב תעקוף בכל זאת את מכבי חיפה ותתקשה להמציא את עצמה מחדש בעונה הבאה בגלל הפלונטר הניהולי שמעכב כל החלטה, תור הזהב של המועדון לא יהיה שווה יותר מזיכרונות.

בסופו של דבר, רמת הדיוק בקבלת ההחלטות בעונה כזו היא שמכריעה. הצורך במינימום טעויות בעונה שבה אתה משלב ליגת אלופות עם קרב אליפות שלישי ברציפות בישראל הוא קריטי. חשבנו שאלי גוטמן יצליח היכן שיצחק שום, ניר קלינגר ואלישע לוי נכשלו, אבל גם הוא עשה כמה טעויות קטנות בדרך. בעיקר אחרי שהשיג את מה שרצה: עלייה לליגת האלופות. הוא לא הפסיד למכבי חיפה כי הוא עלה עם יוסי שבחון במקום סלים טועמה, אלא משום שלא עשה מספיק כדי להביא את טועמה למצב שבו הוא בכלל יחשוב להעדיף את שבחון. גם את אלרואי כהן הוא לא בישל מספיק מאז שקיבל אותו לידיו. להבדיל ממקרה טוטו תמוז, למשל, אותו גוטמן בנה נכון למרות שלא רצה אותו תחילה, גוטמן לא התמיד בבניית חלופות. כך הגיע למצב שחסרון אחד של ידין מצא אותו עם המכנסיים למטה. גוטמן החד של השנתיים האחרונות לא היה מפסיק לבנות שחקנים, אבל באיזשהו שלב – בערך בתקופה שגם לשחקנים שלו לא נותר יותר מה להוכיח אחרי עוד ניצחון על מכבי חיפה – הוא הסתפק בזה. רק צרות איומות בהגנה הכריחו אותו ללכת על מריו פצ'לקה, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. לגוטמן המצטיין של עונת הדאבל זה לא היה לא קורה.

כבר שנתיים שגוטמן זוכה לעדיפות מוגזמת על פני אלישע לוי, אבל הוא לא השיג יותר ממנו גם במבחן הכי קשה אליו ניגש אלישע לוי בתקופתו בחיפה אשתקד. גם הקסמים שלו היו מוגבלים בעונה כזו מורכבת. גם הוא בן אנוש כמו אלישע לוי. גם הוא לא מסוגל ל-100 אחוזי הצלחה בהחלטות שלו, בטח כשהוא מגיע למשחק עונה והשחקנים שלו יודעים עמוק בפנים שתיקו מספיק להם. אריה כמו שלמה שרף כשל בזה ב-1986, שועל כמו אלישע לוי החליק באותה צורה בעונה שעברה, וגם אלי גוטמן: חשוב מאוד שנשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, עוד בן אנוש, ראה זאת: אירועי העונה שעברה קיצרו את המנדט שהוא מעניק למאמן שלו למינימום. גם אחרי עונה שבה מכבי חיפה מוציאה הכל מהמעט שיש לה, הוא לא מיהר לתת למאמן שלו את הגמול הנכון והחליט להמתין עם החוזה – כי "יש עוד מועמדים לעונה הבאה".

יהיה שיגידו עכשיו ששחר שוב ניצח ורק החרב שהניח על צווארו של אלישע לוי גרמה למאמן להתאמץ עוד קצת. שטויות. אלישע לוי ניצח את משחק העונה דרך הדברים שהוא עשה לאורך כל העונה ועליהם הגיע לו חוזה חדש מזמן. למשחק עצמו הוא התכונן כרגיל, בצורה אפילו לא מובנת. בלי יותר וידיאו, בלי יותר מדי תדריכים. אימונים רגילים עם קצב מעט גבוה יותר ושתי החלטות מעולות בהרכב, החלטות שהצליחו רק בגלל ניהול העונה המעולה שלו קודם. דרך הרגלי המשחק שהחדיר בקבוצה, דרך ההחלטה לתת לקטן לנוח לקראת הפלייאוף וגם בעזרת הסטירה שקיבל ממכבי נתניה, שלא תפסה אותו לא מוכן: אלישע לוי זרק מהר למערכה את התותחים הכבדים בחילופים זריזים וכך הכין אותם לרגע האמת, אליו הגיע עם השחקנים המנוסים שיודעים כיצד להתמודד במעמדים האלה. הגיע הזמן שיעקב שחר יבין שאלישע לוי הוא לא רק ההברקה שלו מלפני שלוש שנים, אלא שותף כמעט מושלם לדרך של המועדון הזה, בן ברית אידיאלי לשנים הבאות ולא פתרון ביניים.

אל תקנו בקלות את המחמאות הזולות שהתקשורת מרעיפה על הקבוצה של אלישע לוי. ניצחון לא מרשים של מכבי חיפה על מכבי תל אביב, והסיכום של משחק העונה ישתנה אצל כמה אנשים מהקצה אל הקצה: מהר מאוד יאמרו שזה היה משחק עונה בין שתי קנדידטיות שלא ראויות לתואר. אדרבה, אם מכבי חיפה תסיים בתיקו ותאפשר להפועל תל אביב לעקוף אותה מחדש. גם במהלך המשחק עצמו הלך הרוח היה שבכל מקרה, מהעונה הזו לא תצא אלופה גדולה. ככה זה כאשר לאלופה המסתמנת לא קוראים הפועל תל אביב. כשהיא זוכה בתואר, הסיפורים איכשהו תמיד הרבה יותר נוצצים.

אז בואו נעשה סדר: אם מכבי חיפה לא תעשה את מה שהוא אוהבת לעשות מדי פעם – לשמוט ברגע האחרון את מה שכבר היה ביד שלה, זו תהיה האליפות הכי גדולה של המועדון מאז התואר הנשגב ב-1994. לא פחות. אליפות מדהימה בלי כדורגל מדהים. שתי האליפויות עם אברהם גרנט היו מובנות מאליהן וסיפקו תמורה מינימאלית מסגל חד פעמי באיכותו. שלוש האליפויות עם רוני לוי שיקפו מאמן שיודע לבטא את העליונות שיש לסגל שלו על שאר הליגה, והאליפות הראשונה עם אלישע לוי נבעה קודם כל מההיעלמות של גאידמק מהמפה. הסיפור של העונה הזו גדול מהכדורגל שהוצג בה, סיפור שאם יסתיים בתואר המרכזי יהיה לא פחות גדול מהדאבל המתוקשר כל כך של הפועל תל אביב.

שגוסטבו בוקולי שמר את הטיפות האחרון שבו לרגע הנכון של העונה. איך אומרים אופי בפורטוגזית?

דווקא למשחק הכי חשוב, השכטר והורמוט החדשים של הפועל תל אביב, הם טוטו תמוז ובן שהר, לא הגיעו משום מה. זה יכול היה לעבור בצורה חלקה כי הקבוצה לא הפעילה אותם נכון, אבל הצורה הסוליסטית שבה הם ניסו להתגבר על המצוקה אמורה להטריד לא רק את אוהדי הפועל תל אביב. הדברים נוגעים קודם כל לבן שהר. ברגע שבו האמת יוצאת לאור ניכר כמה הכישרון הענק הזה סבל וסובל מהיעדר מסגרת קבוצתית. מסע הדילוגים בן מועדון למועדון עזר לו לדלג על הניואנס הזה. מול מכבי חיפה ראינו חלוץ שלא מספיק מבין זאת. מנסה יותר מדי לבד, חושב יותר מדי לבד ומתנהל יותר מדי לבד. אחרי עונה שבה הוא הרוויח את הביטחון מחדש, השלב הבא בקריירה של בן שהר צריך להיות שיפור היכולת הקבוצתית שלו. שלושה בישולים בעונה - גם במקרה שלו וגם במקרה של תמוז – מראים כי תעודת הסיום שלהם לא ממש מושלמת.

להפועל תל אביב יהיו השבוע מספיק שגרירים שיתנדבו להזכיר לכולם כיצד נהגה מכבי תל אביב בפלייאוף הקודם במשחקים מולם ומול מכבי חיפה, ויפעילו לחץ פסיכולוגי לגיטימי. אם יש משהו שיכול להרגיע אותם, זה הכושר שבו מצויים אלירן עטר ומאור בוזגלו. האחד לחוץ להיות מלך השערים, השני לוקח בחשבון שאולי מכבי תל אביב רוצה למכור אותו ומתחיל לחשוב על החוזה הבא. למה רק עכשיו זה קורה, למה רק עכשיו הם נזכרים להוביל את הקבוצה, למה רק כשהלחץ יורד, זו שאלה שראשי מכבי תל אביב חייבים לשאול את עצמם, אבל אל להם לפקפק במה שהם רואים: ברגע שמוטי איוניר ניקה מסביבם את עודף הכוכבים והכדורים עוברים הרבה יותר דרכם, הרבה יותר קל לעטר ובוזגלו לעמוד באתגר האישי שלהם בפלייאוף. הספסל כבר לא מלחיץ אותם, עומס השומנים הסגל כבר פחות מפריע להם.

חייבים לומר שוב לזכותו של מוטי איוניר, שהושמץ לא אחת במדור הזה, שהוא לא הפסיק לנסות. בין שלל הטעויות שלו, שהובילו למפולת חסרת תקדים גם במונחים של מכבי תל אביב, הוא לקח החלטה אמיצה: לבנות את העונה הבאה במקביל לטיפול בעונה הזו. זה יהיה מוגזם להגיד שהוא ויתר על העונה הזו בצורה מושכלת, אבל ניכר שהוא היה מוכן לשלם את המחיר. ההחלטה לשחרר את דמיטאר רנגלוב נראתה תמוהה בתחילה ולא הוגנת כלפי שחקן שנלחם יותר מרוב הזרים, אבל היא יצרה אויר בסגל דחוס. לכן, לא ברור מדוע מכבי תל אביב עדיין מעדיפה את אופציית מכירתו של מאור בוזגלו בקיץ לקבוצה בחו"ל. זה אפילו מצחיק שקבוצה שבזבזה כל כך הרבה כסף חושבת במושגים חסכוניים. אם מכבי תל אביב בונה את המסקנות שלה לעונה הבאה כבר מעכשיו, הפריחה הזו של בוזגלו חייבת להילקח בחשבון. עד שצומח לך עוגן, עד שבוזגלו מתחיל באמת להיראות כמו השחקן ששילמו עליו כל כך הרבה כסף, לא בטוח שיהיה נכון למכור אותו. אולי עוד אפשר לקרוא לו לחדר ולסגור על חוזה חדש. כי מי יודע מה תביא בכסף שייכנס. כרגע מכבי תל אביב רק יודעת שמאור בוזגלו, יחד עם עטר, הם השחקנים שמובילים אותם. כרגע מכבי תל אביב אפילו יודעת טוב יותר איך לבנות קבוצה מאוזנת יותר מאחוריהם. צריך לעשות הכל כדי לשמר את זה.