יומני היקר

26 באוקטובר, 2007, שעה 22:44:

אני עייף אך מאושר, יומני היקר. הליגה טרם החלה, אבל כרגע סיימנו את משחק טרום העונה האחרון שלנו, והפסדנו ב-25 הפרש לבוסטון, מה שאומר שסיימנו מסע של שבעה משחקי אימון עם ניצחון בודד, אבל היי, קדם העונה לא אומר כלום. הקליבלנד קבאלירס מוכנים לחתום שיסיימו מעל בוסטון!

26 באוקטובר, 2007, 22:46:

דני פרי הרגע נכנס לחדר, כי חשב שהוא שמע את המילה "לחתום". לא שמתי לב שאני מקריא בקול רם את המילים שאני כותב. הרגעתי אותו והבהרתי שלא התכוונתי לחוזה של שחקן חדש, חלילה, כי אם בהצהרה עיתונאית. הוא בירר אם יש שחקנים שאני מתכנן להחתים, אבל השבתי בשלילה. "אם ככה", הוא אמר, "אז זה בסדר".

27 בנובמבר, 2007, 23:55:

אני כותב מחדר שינה #21 של האגף המערבי (מספרתי אותם מ-1 עד 43 בכל אגף, כדי שלא אתבלבל). לפני כמה שעות ניצחנו את בוסטון אחרי הארכה, וכמו שאמרתי – העונה הרשמית נראית אחרת לגמרי. אנחנו במאזן 6:9 ,ושכבר ניצחנו את יוטה, גולדן סטייט וטורונטו, שלוש קבוצות שהפרשנים אמרו שהן ברמה שלנו. מחר יגיע משחק הצהרת כוונות בדטרויט, ושום דבר לא יעצור אותנו.

28 בנובמבר, 2007, 18:40:

חדר הלבשה. מחצית. כוס אמק. הרופא אמר שנקעתי את האצבע ביד שמאל, וכדאי שלא אחזור לשחק. התרעמתי, אבל קואץ' בראון הסביר שזה בסדר, שאנוח, שהוא מאמין בחבורה שלנו, ובסך הכל 48:43 להם. הוא צודק. קיבצתי את כל החבר'ה והרבצתי בהם ציונות.

28 בנובמבר, 2007, 20:09:

זה לא עבד. התוצאה הסופית: 109:74 לרעים. ואם זה לא מספיק, הרופא אמר שאצטרך לנוח פלוס-מינוס שבועיים. התרעמתי, אבל קואץ' בראון הסביר שזה בסדר, שאנוח, שהוא מאמין בחבורה שלנו, ושבסך הכל אנחנו במאזן 7:9. הוא צודק. קיבצתי את החבר'ה והרבצתי בהם ציונות.

8 בדצמבר, 2007, 20:33:

זה לא עבד. מאז שנפצעתי, הפסדנו חמש פעמים ברציפות, כולל היום לשארלוט. הדוקטור אמר שאוכל לחזור כבר מחר. קואץ' בראון הסביר שזה בסדר, שאנוח, אז אמרתי לו לסתום את הפה. הוא התנצל, ונתן לי את המפתחות למרצדס שלו.

20 בדצמבר, 2007, 09:20:

כוס קפה משובח יכולה להשכיח כמעט הכל בחיים. ההפסד שלנו אתמול בגארדן ב-18 הפרש לניקס אינו אחד מהדברים האלה. די, נשבר לי הזין. לארי יוז וסאשה פאבלוביץ' קלעו 6 מ-20 מהשדה, גודן ואילגאוסקאס 7 מ-17, ואני, ובכן, 32 נקודות, 8 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-6 חטיפות, אבל מי סופר. מה שכן, עוד מעט יש לי שיחה עם דני פרי כי, די, נמאס לי מזה כבר. הוא לא עשה כלום מאז הגמר ועם הסגל הזה אין לנו סיכוי, בטח לא כשבוסטון ודטרויט – ואפילו אורלנדו, למען השם! – נראות כל כך טוב במזרח.

20 בדצמבר 2007, 09:31:

טוב, זו היתה שיחה קצרה. דני אמר שאני צודק, התגונן והוסיף שהוא לא פחדן, והוא נורא מצטער אבל הוא בחנייה כפולה, ותהה אם יש לי במקרה כמה דולרים בשביל לקנות כרטיס חניה. הסתכלתי עליו בשקט בלי למצמץ עד שהוא יצא מהחדר.

1 בינואר, 2008, 10:18:

האנגאובר. הזיכרון היחיד שלי ממסיבת השנה החדשה של אתמול הוא שדיימון ג'ונס שבר לי פסל זהב של עצמי. מזל שיש לי עוד חמישה. לארי יוז אמר לנו קודם, באימון, שהחלטת השנה החדשה שלו היא להיות יותר קבוצתי. לכל אחד יש את הדרך שלו לגבש את החברים: בובי עושה את זה עם הצניעות שלו, אני בעזרת הכריזמה שנשפכת לי מהאוזניים, וגדולה של לארי, אני משער, קשורה לחוש ההומור שלו.

23 בינואר, 2008, 20:40:

ניצחנו את וושינגטון ב-36 הפרש, עם 39 אסיסטים על 5 איבודים! המשחק הכי טוב שלנו העונה, ללא ספק. בכלל, מאז השנה החדשה אנחנו במאזן 1:9. אחרי המשחק התקשר אליי דיוויד שטרן, שוב, בפעם החמישית השבוע. התחלתי לסנן אותו אבל הוא מתקשר מחסוי. הוא שאל אם הכל בסדר, אם אני מרוצה, אם המקרר שלי ומלא ואם אמא שלי שמחה. אמרתי כן, כן, כן וכן. אחר כך הוא תהה האם זה בסדר שדיק באווטה ישפוט במשחק הבא, או שאני מעדיף מישהו אחר.

29 בינואר, 2007, 23:06:

שונא אימוני ערב. שוב פספסתי "הישרדות". זה נכון שמושיק עף? יא אללה, ההפקה הזאת.

9 בפברואר, 2008, 14:31:

הפסקת שתייה באימון. אין לי הרבה זמן לכתוב, כי אני ממש חייב לחזור פנימה. קואץ' בראון אמר שאנחנו בסך הכל מתקדמים יפה, אבל הוא לא מרגיש שאנחנו מתורגלים עד הסוף בתרגיל מספר חמש: לתת לי את הכדור ולזוז לצד שמאל. כשאמרתי שזה קצת מזכיר את תרגיל שלוש, בו אני מקבל את הכדור וכולם זזים לימין, או אחד, בו אני מקבל אותו וכולם רצים החוצה, או שתיים, בו אני זורק פייד אוויי מחוץ לקשת, הוא אמר לי לזכור מי המאמן כאן. אחר כך הוא השפיל את המבט. מצאתי את מפתחות המרצדס שלו בתא שלי בחדר ההלבשה.

20 בפברואר, 2008, 17:39:

דני פרי חולה בשפעת. כשהרופא של הקבוצה נתן לו תרופה מוזרה מבקבוק סגול הוא אמר לי לא לדאוג. "ב-99 אחוזים מהמקרים היא עובדת, ובמקרים קיצוניים", טען, "זה גורם לאנשים לעשות דברים קצת לא אופייניים".

21 בפברואר, 2008, 15:05:

טרייד. לארי יוז, דרו גודן, דוניאל מארשל ושאנון בראון הלכו, בן וואלאס, וולי שצ'רביאק ודלונטה ווסט הגיעו. אני משער שהדוקטור צדק.

23 בפברואר, 2008, 19:10:

כדרך לקבל אותו לחבורה שלנו, אריק סנואו ואנדרסון ורז'או הזמינו את ביג בן למשחק החיובים המסורתי שלהם (מחייב לא מחויב, הראשון שמגיע לחמש מנצח).

26 בפברואר, 2008, 09:47:

הם החליטו לסיים את זה בתיקו.

28 בפברואר, 2008, 15:17:

סם קאסל שוחרר רשמית מהקליפרס, ואמר שהוא כבר לא יכול לחכות להגיע לקונטנדרית. מיד התקשרתי והצעתי שיבוא אלינו. הוא צחק וניתק.

1 במרץ, 2008, 16:32:

תשמעו, אני לא רוצה להגיד שוולי שצ'רביאק לא יודע לשמור, אבל שמעתי אותו מתייעץ עם אמא שלו מה לעשות בהגנה איזורית כשהיריבה מריצה פיק אנד רול.

5 במרץ, 2008, 23:58:

חזרתי מהגארדן, שם ניצחנו את הניקס, תוך שאני קולע 50, מחלק 10 אסיסטים ולוקח 8 ריבאונדים והקהל צועק לי "M.V.P.!". אני אוהב את ניו יורק, תמיד מנצחים שם. מה שכן, נמאס לי כבר מהשמועות שאני עובר לשם. היום לפני המשחק איזייה ניגש אלי ואמר שאם אני לא מגיע, הוא יציע 60 מיליון דולר ל-4 שנים לדווין בראון. צחקתי בנימוס והלכתי להתקלח.

6 במרץ, 00:45:

דווין בראון שאל אותי כמה זה שישים חלקי ארבע.