בין מאניה לדיפרסיה

מדהים מה שניצחון על הרצליה יכול לעשות לאנשים מיואשים. השמועות טוענות כי אוהדי מכבי ת"א כבר החלו בהכנות לקראת "משחק העונה" מול בית"ר ירושלים. איך זה קרה? הרי רק לפני חודש הם עמדו לארוז לאלי כהן את החפצים, ופתאום לוני מדבר על אליפות. לא, הם לא השתגעו. הפסיכולוגיה מגדירה את התופעה כ"מאניה-דיפרסיה", גלים מחזוריים קיצוניים של התרוממות רוח ודיכאון. מכבי, כך מתברר מחדש, זקוקה לפסיכואנליזה יסודית.

דבר אחד בטוח, בין אם זה מקרי או לא - הצהובים נמצאים מרחק נקודה אחת מהפסגה. אם תוסיפו לכף את האופטימיות וההתרגשות מעזיבתם של דריקס והרציקוביץ', יחד עם דיבורים על חיזוק הסגל בחלון ההעברות - בקרית שלום כבר מתחילים להתרגש. האם יש בסיס לתקווה הצהובה, או שמא הכל שוב יתנפץ בעוגמת נפש? האוהדים, כיאה למאני-דיפרסיביים, חלוקים בדעותיהם. זימנו את הצמד "מאני" ו"דיפרסיבי" לשיחה על מנת לבדוק הכצעקתה.

"כלום, מאום, הכל אותו דבר", התפרץ דיפרסיבי בנרגנות אופיינית, "עדיין בונים על נמני, שממשיך להזדקן, ומפזרים סביבו שחקני בית אימפוטנטים. חוץ מזה, בינתיים לוני עוד לא הולך לשום מקום. עד שהוא לא חותם על העסקה, אני לא רגוע. ומי זאת האלונה ברקת המסתורית, שאנחנו תולים בה כל כך הרבה תקוות? לוני כבר הקליד את השם שלה בגוגל? כרגע אנו יודעים עליה בקושי שלושה דברים - שיש לה גב כלכלי (מה שהיה גם ללוני בהתחלה), היא באה עם הרבה רצון טוב (מה שעדיין יש ללוני), ושהיא אישה. ריח טוב בשירותים לא יביא לנו אליפות".

"זה שחזר אליך חוש הריח ידידי, אומר הכל. אתה נושם, אתה חי", פנה מאני אל חברו בטון מפויס וחיוך דק משוח על שפתיו. "אתה לא מרגיש את הרוח? כאילו מישהו סוף סוף פתח חלון במכונית, שמובילה את עמרי שרון ואורי משיח אחרי שירדו על סיר צ'ולנט בשבת. מרגישים שלוני שיחרר את האחיזה והקבוצה רפויה. תראה את אלי דריקס, איש עתיר זכויות שידע שבלי לוני אין לו עבודה. זה לא סימן שלוני בדרך החוצה? הרי זה הסיפור עם האיש המוזר הזה שנכנס לחיינו, שכל הווייתו במכבי אמרה אחיזה. היינו מכווצים כמו שריר במצב איום תמידי. ככל שהמצב נהיה קשה יותר, הוא יותר התאמץ לשדר עסקים כרגיל; ככל שהקבוצה הסתבכה, כך הוא חיזק את התפיסה. אבל השנה יש אוויר. ברגע שהפסקנו לפחד מליגה לאומית, מזה שלא יבואו יותר אוהדים למשחקים ומזה שנפסיד לכפר סבא - השתחררנו. למדנו להרפות. פתאום אפילו נמני מנסה להרגיע. בינינו, מי צריך אליפות כשאפשר סתם לסיים ראשונים?".

"כלום, מאום, הכל אותו דבר", התפרץ שוב דיפרסיבי, שאיבד את הסבלנות עוד לפני שחברו פתח את הפה. "שלושת הניצחונות האחרונים של מכבי היו מקריים, מכוערים, עלובים. לא נתכחש לעובדות. מול בני יהודה הרקובה הצילה אותנו החלטה גרועה של השופט, ומול האימפריות מהרצליה ומרמת גן נחשפו בעיקר החורים בהגנה והתלות הפתטית בנמני. נכון, בדרבי השחקנים גילו הרבה נחישות ומוטיבציה, אבל מוטיבציה זה חלק מהמאפיינים של המסורת של שייע. בעצם, אלי כהן הוא כבר עכשיו הגרסה האנמית שלו, לא?".

"אתה מבוהל, זה הכל", קבע מאני, "בפעם האחרונה שניצחנו ארבעה משחקים רצופים זה נגמר באליפות. מהרגע שהאוויר טוהר כל שהיה חסר לחבר'ה הצעירים הוא משחק מכונן. משחק שיקשור את עתידם ביחד, כמו ה-0:4 ההוא שהתחיל את הגל של תחילת שנות התשעים. הדרבי השנה היה הרוח, הרוח שבחומר. זה לא רק סמלי שנמני היה מי שהנהיג את כל הניצחונות הללו, זו הלכה למעשה. בעונת הפרישה של הפנומן, שאפילו שונאיו הגדולים ביותר מעבר לכביש מעריצים, הוא דואג להעביר את התורה לתלמידיו. זוהי מסורת, ידידי".

"תחשוב על כל הניצחונות הללו ואז תביט על עומר פרץ", ביקש מאני מחברו המדופרס, "אתה זוכר מתי נהננו משחקן צעיר שאתה יכול לסמוך עליו שלפחות אחד לחמישה משחקים ייתן קונצרט, אולי יקום מהספסל וישנה את התמונה? הרי ראובן בתחילת הקדנציה של קלינגר היה בדיוק כזה. זוכר? שחקן עם יכולות שמעז. זו מכבי האמיתית, זו שלוני חנק עם גרנט ולוין, שרק בסוף הקדנציה שלו החליט להמר על עובד. ומה על יובל שפונגין ומושיקו מישאלוב? היית מחליף אותם בעד איזה שחקן בעולם?".

"שפונגין אמביציוזי כמו מאיר חנוכה", קבע דיפרסיבי נחרצות, שלא הראה סימנים של שבירה, "קאלה הוא הגרסה הקרואטית של שטראובר, יחיאל הוא שמעונוב ביום רע, ז'אן הוא בקושי ארז לולו. נמאס כבר משחקני בית בינוניים. כבר שנים אנחנו רואים את ילדי הפלא האלה מתרסקים לנו מול העיניים. איפה ראיית המשחק של גדי, האלגנטיות של אלון, הכריזמה של שלח, הזוהר של זוהר? בסוף כולם יגמרו כמו תמיר ולירן כהן - עייפים, מיואשים, כבויים, על הספסל של בני יהודה".

"יהיה רע", אמר העצבני, "עד עכשיו מכבי התרסקה מול קבוצות אמיתיות, מנוסות, גבריות. כך היה מול בית"ר, כפר סבא ומכבי פ"ת, ואין סיבה שזה ישתנה. זה שז'אן הסתדר בקישור עם יוסי רוזן, לא אומר שהוא יסתדר עם בוקולי; זה שארייטה החטיא כל הזדמנות מול קאלה, לא אומר שכך ינהג גם קולאוטי. הפסד ביתי נחרץ יחזיר את מכבי לקרקע, האוהדים שוב יקללו, הפסימיות שוב תשלוט, לוני יכריז שהוא לא ממהר למכור. ברוך הבא למציאות".

"מציאות ידידי", הסכים המחויך, "רק מציאות. כבר כמה עונות שבחדרי חדרים מדברים על מה שהחבר של כריסטין מהדוגמניות הוציא רק עכשיו החוצה - מכבי חיפה מצויה בתהליך ריקבון, ועזוב אותך מהמפעל האירופאי הפיקטיבי הזה שמטרתו לחזק את ביטחונן של אלה שמתקשות מול הפועל פ"ת. ניצחון צהוב, ואפילו אבי נמני ייאלץ לדבר על אליפות. תחייך חביבי, תחייך".