פדרר רוצה בר מצווה

ככה זה כשאתה רוג'ר פדרר, הסטנדרטים שלך הם לא כמו של טניסאי רגיל: גם בשנה שאתה מעפיל לחצי גמר אליפות אוסטרליה, גמר הרולאן גארוס, גמר ווימבלדון וגמר אליפות ארה"ב - זה עשוי להיחשב להישג בינוני, אפילו חלש. אחרי שלוש שנים של שליטה אבסולוטית בטניס העולמי, פדרר חושש לסיים עונה ללא תואר גראנד סלאם, וגם הוא מרגיש על בשרו שהוא לא נעשה צעיר יותר וכל ניצחון נהיה קשה יותר. הלילה (0:00, יורוספורט) יפגוש הטניסאי השוויצרי את אנדי מארי בגמר אליפות ארה"ב בניסיון להשיג את תואר הגראנד סלאם ה-13 שלו בקריירה והחמישי ברציפות בניו יורק. אף אחד לא חושב שזה יהיה קל. בטח שלא מארי.

פדרר לא ישמח לגלות שבמפגשים בין השנייים מחזיק ביתרון דווקא הסקוטי הצעיר. רק במארס האחרון ניצח מארי את פדרר בטורניר דובאי, ב-2006 ניצח הסקוטי בטורניר סינסינטי, ורק ב-2005, כשמארי היה בן 18 בלבד, השיג מולו פדרר את הניצחון היחיד, בגמר טורניר בנגקוק. פדרר, מצדו, ודאי ישאב ביטחון מהעובדה שאף אחד מהניצחונות לא הגיע בזירה מרכזית כמו גראנד סלאם, שם הסקוטי חסר ניסיון לחלוטין. גם השנה למארי יש מאזן טוב יותר: לסקוטי יש מאזן ניצחונות של 7:27, בעוד לשוויצרי יש מאזן 7:20, ובכל זאת, רק עכשיו מארי טועם לראשונה את טעמו המלחיץ של גמר גראנד סלאם.

על אף הרזומה האדיר של פדרר, נדמה שמבחינה אישית דווקא מארי מצוי בכושר אישי טוב יותר. הוא מגיע אחרי ניצחון על המדורג ראשון בעולם רפאל נדאל, לפני כן הוא עצר את הרצף המדהים של חואן מרטין דל פוטרו, ואף הדיח בדרך מוקשים כמו ואווינקה, מלצר ולודרה כשהוא מפגין את הטניס הטוב בחייו ואף חוזר מפיגור של שתי מערכות. "מתברר שאני משחק ברמה שמספיקה לנצח את הטניסאי הכי טוב בעולם", סיפר בגאווה.

פדרר, מנגד, מצא את עצמו גם הוא בגמר, אבל זוכר היטב שהתקשה בדרך מול אנדרייב הבינוני וז'יל מולר האלמוני. לשמחתו, בחצי הגמר הגיע הניצחון המרשים על נובאק דג'וקוביץ', שהזכיר לכולם מי פה האלוף וממי צריך לחשוש. "במהלך המשחק מול נובאק היו רגעים שאמרתי לעצמי: 'הנה, ככה אני אני משחק בדרך כלל על מגרשים קשים'", אמר האלוף בניסיון לעודד את עצמו.

המספר שעומד לנגד עיניו של פדרר בתקופה האחרונה הוא 14 - מספר הזכיות של פיט סמפראס בטורנירי גראנד סלאם. לפדרר, כידוע, יש בינתיים 12 "בלבד", ואחרי הכישלונות של השנה האחרונה הוא כבר לא לוקח כלום כמובן מאליו. מארי, מנגד, העפיל השבוע לראשונה בחייו לחצי גמר של טורניר גראנד סלאם. מה זה אומר? היום נראה.

"הוא אולי הטניסאי הכי טוב בכל הזמנים", מנסה להצטנע מארי, "רק האפשרות לשחק מולו בגמר היא כבוד עבורי. הוא ניצח פה כבר 30 משחקים ברציפות, כך שאני מניח שהוא יגיע עם הרבה ביטחון למשחק. אין מה להגיד, הוא מנוסה מאוד במצבים האלה, ולי זה חדש. אצטרך להיות במיטבי כדי לנצח, אבל האמת היא שבשבועות האחרונים אני בהחלט משחק בכושר משביע רצון".

ואולי מארי ישמח לגלות שהלחץ הוא בעיקר על פדרר, שהניסיון, הרזומה והמעמד הופכים אותו לפייבוריט ברור. "רק עכשיו אני מתחיל ללמוד את ההתמודדות עם המשחקים הגדולים", אמר הסקוטי, שכבר קיבל ברכות ואיחולים מחצי בריטניה ויודע שכל סקוטלנד תצפה הלילה במשחק.

"יהיה על מארי הרבה פחות לחץ מאשר שיש עליו בווימבלדון", צופה פדרר, "יהיה מעניין לראות איך הוא יתמודד איתו, אבל יש לי הרגשה שהוא מסוג השחקנים שיודעים להתעלות ברגעים האלה".

פדרר מגיע אחרי מנוחה ארוכה יותר, מאחר שמארי נאלץ להשלים הלילה את המשחק הדחוי בחצי הגמר מול נדאל. אבל הוא לא מודאג. "השנה שיפרתי בצורה משמעותית את הכושר הגופני שלי", אמר מארי, "הכאב שאתה מרגיש מחוץ המגרש, כשאתה רץ על המסלול, הוא הרבה יותר חמור מכל מה שיכול לקרות לך על מגרש הטניס. אני לא אתן לעובדה כזו למנוע ממני לתת 110 אחוז, לא זה יעשה את ההבדל".

שני הטניסאים, איך לא, מאוהבים בניו יורק. מארי אמר השבוע כי "מבחינות רבות אני מעדיף את הטורניר פה מאשר את ווימבלדון", דברי כפירה מבחינת אנגלים רבים, אבל אין ספק שאהוב העיר הוא דווקא פדרר, שרוצה לזכות בתואר חמישי רצוף לראשונה מאז ביל טידן בשנות ה-20.

"אני זה לא שאני לא בונה על התמיכה המוחלטת של הקהל, הרי אני לא אמריקני", אומר פדרר, "אבל אין ספק שאני מרגיש קצת ניו יורקי. וזו הרגשה נהדרת". הלילה, בסופו של דבר, העיר הזאת תוכל להריע רק לאחד מהשניים.