ניסיון הפיכה

באו: וויל ביינום (גולדן סטייט ווריורס), יותם הלפרין (אולימפיה לובליאנה), סימאס יסאיטיס (ריטאס וילנה), רודני ביופורד (אזובמאש מאריופול), ליאור אליהו (הפועל גליל-עליון), נואל פיליקס (סיאטל סופרסוניקס), אנטון שוטבין (נוער מכבי תל אביב).

הלכו: וויל סולומון (פנרבחצ'ה-אולקר), קירק פני (ז'לגיריס קובנה), אנתוני פארקר (טורונטו ראפטורס), מייסיאו באסטון (אינדיאנה פייסרס), עומרי כספי (הפועל גליל-עליון), אסף דותן (מכבי ראשון-לציון).

נשארו: דרק שארפ, טל בורשטיין, שרון ששון, ג'יימי ארנולד, יניב גרין, ניקולה וויצ'יץ'.

מאמן: נוון ספאחיה. מי שנחשב לאחר ממאמני העל הבאים של אירופה מגיע למכבי בסיטואציה בלתי אפשרית, מיד לאחר התפרקות השושלת ונטישת פיני גרשון.

הערכות לחוק הרוסי:

נדמה כי החוק הרוסי העמיק עוד יותר את התהום הפרושה בין מכבי לבין יתר קבוצות ליגת העל, שכן מכבי מחזיקה, ככל הנראה, בקאדר הישראלי המוכשר והעמוק בתולדותיה. הלפרין חזר מגלות בת עונה בסלובניה, אליהו נחטף מהגליל וארנולד הפך ישראלי לכל דבר ועניין. יחד עם שארפ בעל מאגר האנרגיות הבלתי נדלה, גרין וששון, שתמיד טובים לשימוש בליגה, ובורשטיין, שצפוי לחזור לכשירות בעוד כחודש וחצי, מעמידה מכבי סגל ישראלי משובח במיוחד, שיכול לגבור לבדו על מרבית קבוצות הליגה. יש המייחסים את ההתחמשות ההיסטרית של מכבי לסוג של פוסט-טראומה מהעונה דאשתקד, בה סבלו הצהובים מסגל ישראלי קצר ופגיע. העונה שבה הקבוצה להוביל גם בכל הקשור לשחקנים כחול-לבן.

מעמד הזרים:

שאלת מיליון הדולר היא סביב רודני ביופורד, וויל ביינום ונואל פליקס, שאמורים להיכנס לנעליהם של סולומון, פארקר ובאסטון. שלוש ההחתמות היו מפתיעות במיוחד: ביופורד, בעל היסטוריה שכוללת מספר מקרים של שימוש בסמים, מעולם לא השלים יותר מעונה אחת בקבוצה לאורך הקריירה, ונחשב לסוג של ידית להשכרה. ביינום ופליקס טרם שיחקו באירופה, אם להוציא את החודשיים בהן כדרר הפורוורד בליגה האיטלקית השנייה, והדרך בה ישתלבו בסגנון המשחק האירופאי תשפיע רבות על העונה האירופית של הצהובים. סימאס יסאיטיס, בן טיפוחיו של ספאחיה בריטאס וילנה, חתם על חוזה ארוך-טווח ואמור להוות כח-אש מהספסל. ניקולה וויצ'יץ', השריד היחידי מהחמישייה של העונה שעברה, הפך הקיץ לאחד הזרים היקרים בתולדות המועדון, ואמור לשמש עוגן מקצועי דווקא כשנדמה ששיאו מאחוריו.

במקרה הטוב:

מכבי לועגת לפרשנים, ומניפה גביע אירופי נוסף אחרי ניצחון בגמר על פיני גרשון ואולימפיאקוס. בארץ, מנפנפים הצהובים בגמר הפיינל פור את עירוני נהריה, שהפתיעה בחצי הגמר את ירושלים.

במקרה הרע:

ביינום וביופורד המאכזבים נחתכים בדצמבר, מכבי מודחת בטופ 16 האירופי ומסיימת שניה בליגה אחרי ירושלים המאומנת של שמיר. בליל הפיינל פור חוגג ארקדי גאידמק אליפות בכיכר ספרא.

באו: אד קוטה (ברצלונה), יוריצה גולמאץ (אוראל גרייט), טימי באוורס (גבעת שמואל), דרור חג'ג' (א.א.ק אתונה), גיא פניני (בני השרון), מוטי מוסקוביץ' (הפועל חולון), אבישי דרעי (נוער הפועל ירושלים).

הלכו: הוראס ג'נקינס (אפס פילזן), רוג'ר מייסון ג'וניור (וושינגטון וויזארדס), רביב לימונד ועידו קוז'יקרו (עירוני נהריה), גיא קנטור (מכבי ראשון לציון), איציק אוחנון (עירוני רמת גן), אילון זגורי (גליל עליון).

נשארו: מריו אוסטין, תמאר סליי, מאיר טפירו, מתן נאור, ארז מרקוביץ'.

מאמן: דן שמיר. בגיל 31, אחרי שלוש שנים באקדמיה של מכבי תל אביב, מקבל שמיר הזדמנות ראשונה כמאמן ראשי דווקא בקבוצה הלחוצה בארץ.

הערכות לחוק הרוסי:

למרות הציפיה כי החוק הרוסי יביא להרחבה מאסיבית של הסגל הישראלי במלחה, החליטו בירושלים להביא דווקא זר חמישי. החשיבה ברורה: לאדומים יש את מה שצריך כדי "לשרוד" בליגה, זה הזמן לנסות לעקוץ ברמות הגבוהות יותר. טפירו, מרקוביץ' ומתן נאור נשארו ויזכו לקרדיט גדול יותר מבימי אדלשטיין, כאשר את לימונד וקוז'יקרו שעזבו יחליפו דרור חג'ג', שחזר משנתיים באירופה, וגיא פניני, שויתר על מעמד הקפטן בבני השרון לטובת המקום העשירי ברוטציה של שמיר.

ירושלים מודל 2006/7 בנויה על חמישה זרים וחמישה שחקני נבחרת ישראל, אך בניגוד לקבוצה של העונה שעברה היא נראית עמוקה ומגוונת יותר, כשהשחקנים כחול לבן מגובים על ידי הזרים בכל העמדות. כל עוד מתן נאור, שעבר רנסנס הקיץ, ימשיך להוות איום מחוץ לקשת, גם נקודת החולשה המרכזית במלחה תישאר מתונה יחסית.

מעמד הזרים:

לאור דיווחים על התעניינות מריאל מדריד וברצלונה, מיהרו בירושלים לשדרג את חוזהו של מריו אוסטין, שהראה בעונה שעברה דומיננטיות מתחת לסל היריבה, למרות שהיה רחוק מלבלוט בצידו האחר של המגרש. תמאר סליי, שהלך והשתפר ככל שהעונה התקרבה לסיומה, נשאר גם הוא. רמת השכר בירושלים היתה הגבוהה בתולדותיה בעונה שעברה, אך גם זה לא מנע מהאדומים לצוד את טימי באוורס הנהדר, שבעונה שעברה הוביל כמעט לבדו את גבעת שמואל, והעונה ילהטט במלחה תמורת סכומים נמוכים מאלו ששולמו שם קודם.

יוריצה גולמאץ, קרואטי-סלובני ששיחק אצל שרון דרוקר באוראל גרייט הרוסית, אינו מבכירי הפורוורדים האירופים, אך יכולת המסירה והקליעה מבחוץ שהוא מביא איתו תוסיף לגיוון שבמשחק של ירושלים. אבל סימן השאלה הגדול, שנראה כמו זה עליו תקום ותיפול הקבוצה, הוא סיפור יכולתו של אד קוטה, שאחרי עונת התרסקות בברצלונה הגיע לשקם את הקריירה שלו במלחה, ונכון לעכשיו נראה כבוי, מרבה להיפצע, ולא זוכה לקרדיט מהצוות המקצועי.

במקרה הטוב: הסגל המגוון והחדשני של ירושלים מייצר קבוצה חזקה ויציבה יותר מזו של השנה שעברה, שהופכת איום ממשי על הקבוצה החדשה של מכבי תל אביב.

במקרה הרע: חוסר הניסיון של דן שמיר, השקיעה של אד קוטה וריבוי האגואים במלחה מדרדרים את ירושלים למקום השלישי, אחד אחרי עירוני נהריה.