כולם נפלו על הראש

אתה לא צריך להיות שקול כמו יעקב שחר או אימפולסיבי כמו ארקדי גאידמק - אתה פשוט צריך להיות מעורב. בקנדה, עסק הוא עסק, גם אם מעורבת בו קבוצת ספורט. במזרח התיכון הכל אימפולסיבי יותר, דינמי יותר, מעורבות רגשית היא חלק מהביזנס, גם אם זה לא אמור להיות ככה. שניידר לא מבין את זה, מפקיד את הקבוצה בידי אנשי צללים ואחר כך מתלונן. אלכס, באסיפות קבוצה גם אתה צריך להיות נוכח

יו"ר של קבוצה כמו מכבי תל אביב צריך להיות חי, בועט, נשכני, להעיר ולנער, לשדר סמכותיות. בושינסקי מעדיף להסתתר מאחורי אבי נמני, לזרוק אותו למערכה ולהתחבא בשער 1 עם עוזי שעיה, עוד דמות שלא ברור תפקידה בהנהלת הקבוצה. מדי פעם אנחנו מקבלים ממנו איזשהו ציטוט מפי אלכס שניידר, רק שבושינסקי עדיין לא מבין שהוא כבר לא דובר אלא איש ביצוע.

מהראן לאלא פירפר אותו באגף והפך לכוכב, דמיטאר מקרייב ניתר מעליו ויצא מהבצורת, אסי בלדוט ברח לו ברחבה והרגיש שוב צעיר, אבל הבלם הקדמי של מכבי לא מתייאש וממשיך להיות עקבי: בכל משחק הוא מתעקש לתת לפחות גול אחד ליריבה. בשבועות האחרונים יחיאל מסתמן כבעיה העיקרית של ההגנה הצהובה, ושוב מתברר שלא פשוט להתחיל כל משחק כשאתה בפיגור. מה קרה לך, יחיאל?

מספרים שעוד לא נולד הכוכב שיכול להצליח במכבי, אומרים שהלחץ של הקהל הצהוב יהרוס כל שחקן צעיר, אבל האמת היא שבוזגלו קיבל את כל הקרדיט האפשרי. אין לו מה להתלונן. במשך כמעט חצי עונה הוא עלה בהרכב בכל משחק, הוחלף בקושי פעם אחת ולא שמע אפילו טרוניה מהיציעים. נדמה שהפעם אפשר להבין למה הקהל של מכבי איבד את הסבלנות אל המיליונר הצעיר.

עד שבן שמעון הבין שההתעקשות שלו להציב את טומאסיץ' בהרכב היא מיותרת, שניהם כבר היו בחוץ. אומנם בשבועות האחרונים מתברר שלא הוא היה הבעיה העיקרית של ההגנה הצהובה, אבל אין ספק שהוא עיצב את מגמת הפאניקה בחוליה האחורית של מכבי, עם שורה של פעולות הזויות במיוחד, טעויות מביכות והרבה לחץ מיותר.

אם יש מישהו שמייצג את הבינוניות של מכבי תל אביב, זהו ג'ונתן אסוס. כשהגיע לכאן בינואר שעבר, הוגדר הקשר הצרפתי כ"גרזן". הכל טוב ויפה, רק שהרבה יותר מזה הוא לא יודע לעשות. בעצם, הוא כן יודע - לקלל, להתעמת, להרביץ ולהסתכסך עם כל העולם. אחת הפעולות החיוביות הבודדות של רן בן שמעון הייתה להדיח את אסוס מההרכב. לא ברור למה נמני נתן לו עוד צ'אנס.

איפה הוא ואיפה השחקן שאמור היה להיות מגן העתיד של הנבחרת. אולי אלה הפציעות, אולי חוסר היציבות הכללי בהגנה, מה שבטוח הוא ששפונגין הפך בשנתיים האחרונות מהבטחה גדולה לפלופ ענק. ההוצאה שלו עוד לפני השריקה להפסקה בישרה שמעתה גם כשיהיה בריא, מקומו בהרכב לא מובטח. אם דור מלול יזרח בעמדה, שפונגין עלול למצוא את עצמו בקבוצה אחרת כבר בעונה הבאה.

מישאלוב אמור להיות הסמל האחרון, המכביסט שמביא את רוח המועדון לכר הדשא. בפועל, לא רק שהוא לא מצליח להדליק את הקבוצה, יש להודות על האמת: מדובר בשחקן בינוני מינוס שאפילו תפקיד מוגדר במגרש קשה למצוא לו. הוא משהו בין בלם קדמי לקשר אחורי, וההצבה שלו בהרכב משבשת את כל המערך של הקבוצה. אולי הגיע הזמן למצוא קפטן חדש.

מי שאמור היה להיות הג'וקר של הקיץ, ממשיך להתברר כבלוף העיקרי. הוא רך בחלק ההגנתי, איטי ומסורבל בהוצאת ההתקפה קדימה, מאבד כדורים בלי הפסקה, ומשום מה, ממשיך להיות באנקר בהרכב. אז אמרו שנמני נאבק עליו, שארבע שנים הוא רדף אחריו, שהוא יהיה הבואטנג החדש, אבל בינתיים הקשר האחורי, הלב של הקבוצה המודרנית, ממשיך לתקוע את מכבי מאחור. נדמה שאם נמני ימשיך להסתמך על דולי, שניהם ייפלו יחד.

את הקיץ הוא העביר כפרשן של צ'רלטון במקום לחפש מגנים, הוא התעקש על השחקנים שהוא הביא במקום לנסות אופציות חלופיות, הוא גרם למרמור אצל אסוס וקאמנאן בשורה של תרגילי מנהיגות, ובשורה התחתונה ניצל 70 מיליון שקל כדי לבנות סגל לא מאוזן שמצליח בקושי להיאבק בתחתית. הוא אומנם פוטר ונשלח הביתה בבושת פנים, אבל מי שעדיין משלמים את המחיר הם מחליפיו, ובעיקר האוהדים.

בשביל זה הביאו את יבוריאן? בשביל שיגידו שהוא לא מתאים לקבוצות גדולות? כדי שנגלה שהוא לא עומד בלחץ? שיספרו עוד פעם שהוא משקיע באימונים אבל משום מה מתקשה במשחקים? כדי שיעמיד במאזנו יותר אדומים משערים? אז בן שמעון בנה עליו, נמני המשיך לסמוך עליו, אבל אחרי 12 משחקים יש לו שער אחד, בישול אחד, שני אדומים, והרבה מרמור מהיציעים. לפעמים גם מוטיבציה ונחישות לא מספיקים.