טורניר התקשורת הגדול

ראשית, הכללים. תוכניות הספורט (או משדרי הספורט) שנבחרו הם כאלה שמשודרים לפחות אחת לשבוע או באופן יומי, הן נבחרו גם מהטלוויזיה וגם מהרדיו (מכל הערוצים), כשהדרישות הבסיסיות הן האולפן הבסיסי, העיסוק בספורט וקליטתן בערוצי התקשורת המקומיים. בסך הכל נבחרו 16 תוכניות (סליחה מראש לבני פייסיק ולכל השאר שנותרו בחוץ), כשאיכות התוכניות נמדדת גם לפי איכות הענף המשודר (כדורגל ישראלי, כדורגל אירופאי, כדורסל או ספורט אמריקאי), אך בעיקר לפי האיכות הסופית של המוצר. ההגרלה החוקית נערכה במשרדי וואלה! ספורט בפיקוח רואה חשבון, והיא נפתחת היישר בשמינית הגמר. שלב רבע הגמר ייערך מיד אחר כך, ברביעי, כשביום חמישי צפויים לנו חצאי הגמר והגמר עצמו. אז יתברר מהי תוכנית הספורט הכי טובה בימינו.

מדי יום ראשון חובבי הכדורסל בישראל מביטים השמיימה, ומודים לאל הטוב שהעניק את זכויות השידור של ליגת הכדורסל לערוץ הספורט. המעבר בין המגרשים חלק וקולח, תמונת המצב מדויקת ופרטנית, והצופה מקבל מבט כולל ומקצועי מכל המגרשים. כמו כן, חלוקת השעות הנכונה מאפשרת לצופים לראות את סיומי המשחקים, ולאחריהם סטטיסטיקה, פרשנות וראיונות. מנגד, אי אפשר שלא להעריך את הגישה הקלילה של עמיחי שפיגלר ויהונתן כהן ב"מועדון ספורט", שמתעקשים לתת מבט אלטרנטיבי לאירועי השעה, אך לא פעם נגררים לעליצות יתר, מחויבים בכוח לסגנונם הצעיר ובכך מפספסים מעט את המטרה. שלב שמינית הגמר נפתח ללא תחרות.

עלה לרבע הגמר: "ערב הכדורסל"

על פניו ערוץ 10 קנה באנקר. השידורים של מכבי באירופה בימי חמישי היו מאז ומתמיד פצצת רייטינג מבטיחה, והחבורה של שמעון נהגה לתת גמול הולם בדמות קהל נאמן, משחקים מותחים והעפלה לשלבים המכריעים. אבל הזמנים השתנו. מכבי כבר מזמן לא "הקבוצה של המדינה", ועל אף שניב רסקין בהחלט ממלא בהצלחה את נעליו הגדולות של יורם ארבל ומצליח ליצור עם עופר שלח תיאום מרשים – העסק איבד מקסמו. כשלוקחים בחשבון גם את הפרסומות המרגיזות שמלוות את המשדר (מי יהיה השחקן הפנומנלי?!), מגלים שלערוץ 10 אין מה להציע מול "חמישיות" הנפלאה, אחד מהמוצרים הכי איכותיים של ערוץ הספורט. שלב שמינית הגמר עדיין חד צדדי.

עולה לרבע הגמר: "חמישיות"

אין ספק שתוכנית הרדיו הוותיקה (כבר 12 שנה) הפכה עם השנים למוסד רדיופוני. אלפי ישראלים, בעודם תקועים חסרי אונים בפקקים ברחבי המדינה, נהגו להקשיב מדי ערב בהנאה לסיכום היום של אליעזר לחנה (לצד הסייד קיק צביקה רוזן), שבסגנונו הייחודי ייסד תוכנית חדשותית ראויה ומקיפה. כיום גם מחליפו, מאיר איינשטיין הסמכותי, ממשיך בעבודה הטובה, שבולטת בעיקר על רקע הברברת בשאר תוכניות הרדיו חסרות התוחלת. אבל ההגרלה האכזרית הציבה ל"רק ספורט" כבר בשמינית הגמר מתחרה בלתי עבירה כמו "חדשות הספורט", שעדיין, למרות מגבלותיה, משמשת כמדורת השבט, הלחם והחמאה של חובבי הספורט. גם כאן אין מ'צ אפ אמיתי.

עלתה לרבע הגמר: "חדשות הספורט"

צפייה בתוכניות בערוץ 1 היא כמו מסע בזמן. הליקויים הטכניים, הפרשנים הלא רלוונטיים, האולפן המינימלי ותאורת הפלורסנט מעניקים לתוכניות מין ניחוח ארכאי ומתוק, ומזכירים לצופה את הימים ההם, היפים והטובים, של "מבט ספורט" המיתולוגי מהערוץ הבודד. מול "חמשוש" מתייצבים להם בגאווה שלמה והקוף האגרסיביים, שבתחילת דרכם היו קול שונה על המסך, דעתניים ומקוריים, אך כיום בעיקר נאמנים לדרכם הצעקנית והפרובוקטיבית ולוויכוחי סרק. למרות המיאוס מהצרחות באולפן של אלברט, אין ספק שהחבר'ה עדיין מצליחים לעורר בצופה רגשות ואמוציות, בניגוד גמור ליריבה האנמית מערוץ 1. ברבע הגמר צפו כבר לקרב מותח יותר.

עלתה לרבע הגמר: "יציע העיתונות"

סופסוף משחק צמוד. איך נפלו גיבורים. כותב שורות אלה זוכר ימים בהם חיכה בקוצר רוח ליום חמישי בצהריים, אז היה פותח במיוחד בביתו את מכשיר הרדיו ומאזין בשקיקה לתוכנית הספורט המשובחת מבית היוצר של גלי צה"ל. אך היו אלה ימים אחרים, ובינתיים אלי ישראלי הזדקן והתבלה, טעמו המוזיקלי הפך להזוי יותר ויותר, וקשה מכל היא עזיבתו של ניב רסקין, שהותירה חלל גדול בתוכנית, שמתקשה להסתגל למציאות התקשורתית המודרנית. מנגד, נדמה שהתיאום בין יורם ארבל לאייל ברקוביץ' רק משתבח עם הזמן, ועל אף הסלידה מהבהמיות המופגנת של "הקוסם" ונטייתו לפרשנות שכונתית, הרי ש"המשחק המרכזי" עדיין מצליח לעשות את העבודה, גם ביום שני.

עלה לרבע הגמר: "המשחק המרכזי"

אלוהים, מה היינו עושים בלי יורוספורט? אחד הערוצים החשובים שיש לחובב הספורט – שמחויב לכיסוי איכותי ומקצועי לטניס, שמפנק את צופיו בכדורגל אירופאי בינלאומי, שמעניק ניחוח אליטיסטי בדמות תחרויות סנוקר וספורט חורף - עלול לעזוב אותנו בגלל סכסוכים כספיים של הזכייניות ובורות מקוממת של מקבלי ההחלטות. עכברי הכדורגל שבינינו עדיין אסירי תודה ל"יורוגולס" המקיפה, שמסכמת את המחזור מכל ליגות אירופה ומעניקה הצצה לליגות נפלאות כמו פורטוגל, הולנד ובלגיה, עוד הרבה לפני ימי התקצירים באינטרנט ושאר ערוצי השלם וקנה. חבל של"יורוספורט" לא תהיה נציגה בשלבים המכריעים, אבל גם "יורוגולס" לא יכולה לתת פייט הולם למוצר הכי מושקע של ערוץ הספורט.

עלה לרבע הגמר: "אולפן האלופות"

אם הטורניר היה נערך לפני כשני עשורים, הרי ש"שירים ושערים" הייתה מביסה כל יריבה שמתייצבת מולה. תוכנית הדגל של הספורט הישראלי ייצרה אין ספור אגדות עם השנים, מעמי פזטל עד זוהיר בהלול, מקמי ברץ ועד משה קשטן, ותיאוריהם של השדרים הפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית וחלק יסודי מז'רגון הספורט. כמה עצוב שהתשובה המודרנית לאותו קסם של פעם הוא בדמות הגזלנות של צ'רלטון, שמביאה מדי סוף שבוע היישר לסלון ביתנו את עליבותה של הליגה. לצערנו, זה עדיין עדיף על ז'וז'ו אבוטבול, משה אשכנזי ומשה פרימו, שמצליחים בכישרון רב לגרום למאזין להתנועע במושבו בחוסר נוחות ולפרצי צחוק ומבוכה (על אף ששירי האירוויזיון וקלטות הקלאב מד עדיין עושים את העבודה ומפתיעים בכל פעם מחדש).

עלתה לרבע הגמר: "שבת של כדורגל"

האמת היא שדני נוימן השתפר. הוא משתדל לקצר בדבריו, ולאחרונה אף מצליח להיות חד וענייני (ככל שניתן). גם בוני השכיל ללמוד לקרוא בלי שגיאות מהטלפרומטר. אין ספק שהוא גם עבר אילו הם שיעורי דיקציה, וכבר הרבה פחות מביך מבעבר. אפילו ההחלטה לצרף פרשן אורח (אתגר קרת היה בונוס איכותי ומפתיע) התבררה כמהלך נכון. יש רצון טוב, יש התקדמות, ה"ראשון בשער" עושה מאמצים, אבל יש דברים שלא יוכלו להשתנות אף פעם. כמו, למשל, הפוסק אריק חיימוביץ'. פעם עם ישראל נהג להתקבץ סביב התוכנית היחידה שמגישה את התקצירים, אבל היום - אחרי שסבלנו שבת שלמה בצ'רלטון, כשהתקצירים מוגשים לנו בחינם באינטרנט במשך השבוע, שבדיוק באותה שעה יש ליגה ספרדית – קשה לראות "ראשון בשער". מה גם שהתוכנית קיבלה הגרלה כמעט בלתי אפשרית בשמינית הגמר.

עלתה לרבע הגמר: "ספורטסנטר"