לכבוד הפלייאוף קניתי מאתר ה-NBA את ה-League pass. כל הגאונים המתחכמים ודאי יכנו אותי זקן ארכאי שמשלם עבור תכנים שניתן למצוא ברשת בחינם, אבל זו תהיה טעות להגדיר את זה כבזבוז כסף. איזו השקעה טובה יותר יכולתי לעשות עם הכסף? לקנות עוד חולצה בזארה? אומנם השפע שטמון לי במחשב בכל לילה ערער את הסדר בחיי, אבל הוא שווה כל שקל. כבר שבועיים אני לא ישן, אבל אין בי חרטה. כל הזמן אני עייף, כל שאיפת אוויר הופכת לפיהוק, כל שעה פנויה ביום אני מנצל לשינה חטופה, אבל המטרה הגדולה היא נשגבת: לצבור אנרגיות ללילה, לשעות הקסם הגדולות.
עבור טיפוס מזדקן שכמותי, שבצעירותו זכה לתקצירי NBA קצרים ושערורייתיים ב"מבט ספורט" בערבי יום חמישי, מדובר בפלא בלתי נתפס. ה"ליג פאס" הוא נס. בכל לילה הליגה מעבירה לי למחשב הפרטי את כל המשחקים בשידור חי, ומאפשרת לי לנצל את המיטב מהעונג הנדיר הזה, שנמשך רק כמה שבועות בשנה. אתה מתחיל את הלילה באטלנטה, בפסקי הזמן קופץ לפורטלנד, ואם נותרה בך אנרגיה תוכל לראות את הבוקר עולה באוקלהומה סיטי, רק אתה וקווין דוראנט.
אך דווקא העושר הפוטנציאלי, שמפוספס על ידי רובנו, מבהיר את התמונה הגדולה. מאכזב לגלות שבסופו של יום, כלום לא השתנה מאז אותם ימים אומללים של ערוץ 1. אם פעם הזעם העיקרי היה מופנה לרשות השידור, היום המרמור מופנה כלפי ערוץ הספורט, שמשום מה מסרב לקחת חלק בחגיגה. לא רק שהוא לא מוביל אותה ולא מנצל את אירוע הספורט כדי לחזק את מעמדו, הוא בעיקר לא מספק לצופיו את התמורה לאגרה. כמה טוב שבימינו אנחנו כבר לא נתונים לחסדיהם של גופי שידור חסרי הבנה וחסרי רגישות, שנותרו מסואבים ומנותקים כבעבר. תודה לאל על הליג פאס.
לאיפה הולך הכסף?
אפשר בקלות להיגרר לקלישאות. "הליגה הטובה בעולם", הדרמות הכי משובחות", "רגעי האמת שמבדילים בין ילדים לגברים", אבל בסופו של דבר הכל נכון. זו המציאות ב-NBA בימים אלה, זה מה שקורה שם מדי לילה. איפה היה ערוץ הספורט בשבת שעברה, למשל, כשברנדון רוי הוליך את פורטלנד לקאמבק מדהים? איפה מבלה שימי ריגר בלילות הלבנים בהם זאק רנדולף נוגס בהגנה של סן אנטוניו? למה עופר שלח והחברים לא בילו איתנו כשקובי בריאנט התעופף והטביע על הפרצוף של אוקאפור, כשג'מאל קרופורד הפגיז שלשה עם הקרש עבור אטלנטה, כשקווין דוראנט התעלל בנאגטס?
קשה להבין את השיקולים של ערוץ הספורט. חובבי ה-NBA כל כך נהנים להתמסר לפלייאוף, עד שהם מוכנים לשבת בחדר העבודה החשוך בשעות הלילה, לכופף את גבם על הכיסא המשרדי ולבהות באירועים על גבי מסך מחשב קטן. לא ביקשנו מערוץ הספורט להקים אולפנים מיוחדים, לא צריך את הפאנל של ליגת האלופות או להקה אורחת, רק תנו לנו את האירועים עצמם. למה, למען השם, אנחנו צריכים לשלם גם לליג פאס? אנחנו לא משלמים מספיק? לאיפה הולך כל הכסף שלנו? למשכורת של ג'ובאני רוסו? לדוגמניות שמדקלמות טקסטים ב"חדשות הספורט"?
בימים אלה, כשערוץ הספורט ממקד את מאמציו במאבקים כוחות מול הערוץ החדש של "וואן", מוזר שהוא לא מבין את חשיבות התדמית הציבורית שלו. כרגע התדמית היא של גוף מסואב, שלא מבין את הצרכים והדרישות של צופיו. סביר להניח שבקרוב, לקראת סדרות הגמר האזוריות, ערוץ הספורט יגביר את קצב השידורים. מחלקת הפרומואים תפמפם באגרסיביות את הקידומים, וערוץ הספורט יציג את עצמו כגוף הקדוש שמציל את הצופה המקופח. זו השיטה שלהם: בהתחלה ליצור תחושת מצוקה אצל הצופה, ואחר כך למתג את עצמם כאלה שגואלים אותו מייסוריו. אבל כשזה יקרה, זה יהיה מאוחר מדי. הכעס כבר נעול. שילמנו על ליג פאס, לא צריכים טובות.