אתה אחראי, לוזון

1. קשטן

לפני שמסכמים את הקמפיין המחפיר, חובה לפתוח באירוע שמגדיר אותו הכי טוב. האירוע אותו יזכרו יותר מכל שער שנכבש או הוחמץ – החילוף התמוה של יוסי בניון. בדיוק כמו ההרכב התמוה של קשטן למשחק מול לטביה. בדיוק כמו הסגל התמוה שהוא בחר למשחק. בדיוק כמו כל הקמפיין התמוה – דרור קשטן, מאמן שכל הקריירה שלו מסמלת יותר מכל דרך, סטה שוב מדרכו אותה הוא בעצם כבר איבד מזמן. פעם זה עומר גולן החלוד בהרכב, למרות שבמשחק האחרון מול צפון אירלנד הוא אפילו לא קיבל דקה, ופעם זו השפלה פומבית ליוסי בניון, האיש שעמד מאחורי המאמן הלאומי לאורך כל הקמפיין, וגם בכושר בינוני מינוס הוא יותר מסוכן ויותר מנוסה מכל שחקן אחר שיש בסגל. בטח כשהנבחרת בפיגור.

למאמן מותר להחליף שחקן. לשחקן אסור להתנהג כמו שיוסי בניון התנהג אחרי שירד לספסל. לדרור קשטן בכלל יש היסטוריה לא קטנה של עימותים עם כוכבים, אבל לא ככה. לא ברגע של משבר, לא ברגע של התפרקות כללית, לא מול 20 אלף איש. זה לא הזמן, זה לא המקום, זו לא הדרך. גם השחקנים שנשארו על המגרש הרגישו כך ושיחקו בהתאם למסר הבוגדני שיצא מהמאמן שלהם. הם זוכרים שקשטן לא העז להחליף את בניון גם במשחקים יותר גרועים של קשר ליברפול. הם יודעים שלקשטן היו הזדמנויות הרבה יותר טובות להכיר לבניון את הספסל גם בגלל פציעות, כך שלתפנית המוזרה בדקה ה-60 מול לטביה יש תרחיש מאוד ברור – כניעה ללחץ ובמידה מסוימת גם סימונו של שעיר לעזאזל. כשאתה עושה את זה לאיש שעמד מאחוריך במשך תקופה כל כך ארוכה, גם האנשים שסברו שיש לנהוג כך בבניון הרבה לפני כן כבר לא מאמינים לך.

2. לוזון

אבל לפני שקשטן הולך הביתה, הראשון שצריך לשים מחר את המפתחות הוא האיש שבעצם מייצג כיום את הדרך של נבחרת ישראל יותר מכל מאמן או קוקטייל – יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון. הוא האיש שהתווה את הסגנון, שייצג את הרוח וחתום בענק על הכישלון. וזה היה כל כך סמלי שהכל נגמר מול לטביה, הנבחרת הקטנה מיורו 2004 שמר לוזון לא ספר אחרי ההגרלה ודיבר רק על שוויץ ויוון. זה היה כל כך סמלי שהכל נגמר במשחק אליו לוזון הצליח לגרור יותר מ-20 אלף צופים מסכנים, אבל לא חשב לתת להם תוכן. כי זו בעצם התכנית של לוזון לכדורגל הישראלי – הרבה מעטפת, הרבה ברברת, מעט תוכן. הוא לא חושב איך לשפר את המוצר, אלא איך למכור אותו. כשלא מדובר בזכויות שידור אלא בנבחרת ישראל, שהגיעה בתקופת היו"ר מפתח תקווה לשיאים חדשים של ניתוק מהקהל הנאמן שלה – זה הרבה יותר חמור.

ההשוואה להצלחות של מכבי חיפה והפועל תל אביב באירופה היא יותר ממתבקשת. היא זועקת לעיניים. הרי גם מכבי חיפה קיבלה את מה שלוזון מכנה הגרלה נוחה. אבל מכבי חיפה לא נתנה להזדמנות לבלבל אותה. היא לא גרמה לה לזלזל. להתנשא. מכבי חיפה חשבה והתנהגה כמו שכל קבוצה מישראל הקטנה צריכה להתנהג כשהיא מגיעה למעמדים שלא בטוח שאנחנו ראויים להם. הצניעות הזאת משעממת. בטח כשהיא נהגית על ידי אלי גוטמן, שמהלל כל יריבה שהוא יוצא לשחק נגדה ביבשת כאילו מדובר בריאל מדריד. אבל היא הכרחית. תהיו בטוחים שאם היה מדובר בקבוצה שקשטן מאמן ולא בנבחרת בה הוא כבול לגחמותיהם של יותר מדי עסקנים, הרברבנות ההרסנית הזו לא היתה מתרחשת. לרברבנות הזו יש רק כתובת אחת. אם אתה באמת רוצה לתקן דברים בכדורגל שלנו, מר לוזון, תהיה אמיץ עד הסוף ותן דוגמה. זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנבחרת בשנים הבאות.