ב-15 באוקטובר קפצה לביקור באיצטדיון גאורגיוס קראיסקקיס באתונה נבחרת שוויץ. מעטים העניקו למארחת יורו 2008 סיכוי לעשות משהו בהר הגעש היווני, על אחת כמה וכמה אחרי שנבחרתו של אוטמר היצפלד הושפלה בביתה רק חודש קודם לכן על ידי לוקסמבורג הקטנטנה (2:1). גם היוונים נסחפו אחר האווירה הכללית וסברו כי המאזן המושלם שלהם יישמר גם בתום המשחק הרביעי. לאחר הניצחון השוויצרי המפתיע, כבר לא התביישה התקשורת היוונית להודות: "הם שיחקו מסודר וגברו עלינו בנשק שלנו. הענק היווני נפל".
אותו עניין שהדיר שינה מעיניהם של מאמני הנבחרות ביורו 2004, בו הדהימה יוון את היבשת עם כדורגל מבוקר שהניב תוצאות, הובן כהלכה על ידי המאמן הגרמני של שוויץ. "הם לא משאירים יותר מדי מרווח לשחק כדורגל", הסביר היצפלד לאחר הניצחון. "נתנו להם להמשיך בהנעות הסרק של הכדור בשטח שלהם, הרווחנו ביושר מספר מצומצם של הזדמנויות וידענו לנצלן. הכל מוכרע על הפרטים הקטנים".
גם בשוויץ, בדיוק כמו אצלנו, דיקלמו בעל-פה את כל הסיפורים על נבחרת יוון. אלופת אירופה לשעבר היא נבחרת קשוחה, מאוחדת וסופר-טקטית. יש אף יאמרו מתוכנתת להפליא על ידי המאסטר הגרמני אוטו רהאגל. אך בדומה לנבחרת ישראל, מדובר בנבחרת מוגבלת טכנית ודלת אופציות מבחינה התקפית. הרכב של רהאגל אמנם נוסע על אוטומט, אולם גם הוא מועד לתאונות ואין כמו ארץ הקודש כדי לבצע אחת כזו. הגיע הזמן שגם האוטו היווני ייצא מכלל פעולה.
בהנחה שלדרור קשטן אין את אוסף הכישרונות של ספרד, רוסיה או איזה זלאטן איברהימוביץ', שהתגברו יחסית בקלות על היוונים בשלב הבתים של היורו האחרון, נותר לנו ללמוד מחברתנו לבית המוקדמות, שוויץ, וליישם זאת במוצאי שבת. לא יהיה כאן כדורגל תוסס או ביצועים שובי עין. בתוך המשחק המכני נצטרך למצוא את הרגע המדויק לתפוס את היוונים עם המכנסיים למטה. לשם כך לא צריך התעלות חד פעמית נוסח ה-0:5 על אוסטריה. הדרישה היא לעשות את המינימום הנדרש, בצורה מקסימלית ככל האפשר.
אל תפספס
לחנוק את המנוע
כשיוון זכתה באליפות אירופה שנערכה בפורטוגל, היה לה שחקן אחד שהיווה את הלב, הנשמה והמוח של הקבוצה. קראו לו תיאו זגוראקיס. לצידו, קצת יותר רועש, ניצב גיורגיוס קראגוניס כאמון על החלק האומנותי במיצג. קשרה של פנאתינייקוס נתן את הערך המוסף מבחינה התקפית, ורוב השערים היוונים החלו ממהלכים שלו. יש לו רגל ימין מופלאה, הגבהות חדות משני הצדדים ועל הכדורים החופשיים שהוא מסובב בדיוק מירבי אפשר לקבל פרטים מנבחרת פורטוגל, שחוותה זאת על בשרה פעמיים במשחק ידידות במרץ אשתקד.
היום קראגוניס נותר לבדו. יוון נטולת מנהיג וכל המעמסה בקישור, מנטלית וטכנית, נופלת על כתפיו של "טיפארה" (הגבר) שלא ממש בנוי לעניין. "הוא הגאון של הנבחרת, אבל קשה לו להוביל", הסביר עיתונאי יווני לאחר ההפסד לשוויץ. באותו משחק עלה קראגוניס לכר הדשא רק בדקה ה-63, ומשם החלה יוון ללחוץ עד שהשיגה את השיוויון שלא הספיק בסופו של דבר. "הגורם המחייה במשחק היווני. חמש דקות לאחר שנכנס הוא כבר בישל שער. איפה הוא היה לפני כן? ובכן, תשאלו את רהאגל".
אם כן, קראגוניס הוא הבסיס ההתקפי של יוון. בלעדיו, אין להם יותר מדי מה למכור. בטורניר היורו נראו הדברים באופן ברור, בעיקר במשחק הראשון מול שבדיה (2:0). "מסירה ועוד מסירה, ושוב פעם הבלמים מעבירים את הכדור ביניהם בלי שום התקדמות, עד שהסבלנות פוקעת ומגיע האיבוד", כתב העיתונאי השבדי סימון בנק. "ברגע שקראגוניס לא פנוי, הכדור פשוט חוזר אחורה. אין תנועה במשחק ההתקפי של יוון ולכן גם אין חשש להפתעות. כל מה שצריך זה למנוע את הכדור מקראגוניס".
בגיל 32, הקשר היצירתי היחיד של רהאגל הוא יעד החיסול העיקרי של נבחרת ישראל, עד כדי כך שאפילו שיטה ארכאית כמו שמירה אישית צריכה להילקח בחשבון (לפחות בחצי השעה הראשונה). תיקול אחד מאיים לעבר רגליו של קראגוניס בפתיחה לא כאקט אלים אלא כגורם הרתעה יקל על המלאכה לקראת ההמשך, שכן לבחור יש מזג חם והוא נוטה להגיב בחזרה. השופטים, במיוחד בפורטוגל, שם שיחק בבנפיקה, זוכרים אותו כעלוקה שלא מספיק להתלונן ולחטוף כרטיסים. רק לשם המחשה, את הגמר ביורו 2004 החמיץ בשל צהוב מטופש בדקה ה-87, וביורו האחרון הפך לשיאן הכרטיסים הצהובים כשהוזהר בפעם השישית, זאת בשני טורנירים בלבד בהם נטל חלק. לפיכך, ניטרול קראגוניס בכל דרך שהיא, יוציא את העוקץ מהמשחק היווני.
לשחוק את הבלמים
עבודה קשה, נחישות בלתי מתפשרת, הפגנת קשיחות כלפי החלוצים היריבים ואופי מברזל, כתוספת כמובן לנתונים הפיזיים. אלה התכונות שסיגלו לעצמם שחקני ההגנה היוונים בתקופת אוטו רהאגל על מנת לחפות על ליקויים טכניים במהירות ובהבנת המשחק, בדרך לזכייה המפתיעה באליפות אירופה. משלל המרכיבים הללו נותרו בעיקר המימדים העצומים של הבלמים, כשגם הקשיחות המפורסמת היא כיום בעיקר למראית עין.
במרץ 2007 התכוננה טורקיה למשחק קריטי וטעון מתמיד מול היוונים במסגרת מוקדמות היורו. בתקשורת הטורקית זיהו מלכתחילה את האיטיות בהגנת היריבה ויצאו בקריאה למאמן פתיח טרים: "תן לקראדניז גוקדניז לשחק, לא משנה באיזה תפקיד. אין להם סיכוי להתמודד עם המהירות שלו". טרים לא נענה לדרישה, אבל העניק לקשר 10 דקות בסיום המשחק, בהן הספיק גוקדניז לכבוש שער סולו אחרי שחלף באין מפריע בין הבלמים היוונים.
אז בניגוד למחשבה המקובלת, מרכז ההגנה היווני בהחלט פגיע. הבלמים בין אם יהיו אלה רק דלאס וקירגיאקוס, או שמא פפאדופולס הצעיר יחבור אליהם לוקים במשחק הקרקע שלהם וסובלים מאיטיות, כמו לא מעט שחקנים בתפקידם. אפילו בלייס אנקופו, חלוצה גדול המימדים של שוויץ, הצליח להביך ללא הרף את דלאס ופפאדופולוס במשחק ביוון, ואף כבש את שער הניצחון אחרי טעות של האחרון.
כדי לנצל את העורף המעט רעוע של רהאגל, חייבים יהיו חלוצי הנבחרת להיות בתנועה בלתי פוסקת לאורך 90 הדקות. היוונים נוהגים להגן קרוב לשערם, ומשיכת הבלמים החוצה תאפשר לשחקני הקו השני להגיע לכלל סיכון על השער. דרך נוספת לפתוח את המערך הפקוק היא בידודים של אליניב ברדה או ברק יצחקי (נחקה את הטורקים ונקרא לקשטן לשתפו) באגפים, בעיקר במתפרצות. שם יוכלו חלוצי הנבחרת לנצל את העליונות הטכנית על מנת להתקרב לשער היריבה או לפחות להשיג כדורים חופשיים מסוכנים.
רבות דובר על האיום היווני במצבים הנייחים, אך מן העבר השני אותם מצבים בדיוק מהווים מטרד להגנה של רהאגל. שבדיה ביורו, ובמשחקי הידידות האחרונים גם הונגריה ואיטליה, חשפו את העורף היווני במערומיו עם שערים קלים כתוצאה ממצבים נייחים. אמנם בהיעדר הפדחת של אבי יחיאל, המצח של אדורם קייסי והתחת של גרנט אנחנו לא ממש מצטיינים בתחום, אבל כדאי לשים לב לחוסר האינטליגנציה ואי קריאת המהלכים בעורף היווני בכל הקשור למהלכים סטטיים. תרגיל קטן עשוי למצוא אותם רדומים.
אל תפספס
אל תפספס
לצפות להחלקה
אחרי שהוצאנו את העוקץ מההתקפה וחשפנו את הבעיות בהגנה, כל שנותר הוא לשים את הכדור ברשת. בשער היווני עומד קוסטאס חלקיאס גבה הקומה, שוער בן 35 שלנצח יהיה שוער שני. במשך העשור האחרון הוא חסה בצילו של ניקופולידיס כסוף השיער, שגם כן לא נחשב לשוער מבריק אך הקרין שקט וביטחון להגנה שלו אפילו אחרי שגיאות פטאליות. ביוון תמיד ידעו שיש על מי לסמוך. לחלקיאס אין תיאום עיוור עם שחקני ההגנה כמו לקודמו ועקב נטייתו להשמיט כדורים, הבלמים חשים צורך לגונן עליו ולעמוד בקרבתו.
בפורטסמות, בה שיחק השוער לפני ארבע שנים, מכירים את התופעה מקרוב. "זכרונות מחלקיאס צצים במוחנו ומציפים את גופנו בזיעה קרה בכל פעם שאנו חוזים בשוער יווני", כתב סטיב ווילסון, עיתונאי המסקר את פומפי, לאחר ההדחה של קבוצתו מהגביע בידי סוונסי, אשר על שערה מגן יווני בשם קונסטנטופולוס. "אם אי פעם נצטרך לבחור את השוער הגרוע בתולדות פורטסמות, חלקיאס יהיה מועמד ודאי". בחמישה משחקים בלבד במדי הקבוצה האנגלית הספיק חלקיאס להפחיד עד אימה את אוהדי פומפי בהפסד הגביע לסאותהמפטון, להשמיט כדור שהוביל לשער קל של מידלסברו ולספוג שער נוסף באשמתו מארסנל.
עם כדורי גובה לחלקיאס אין בעיה בדרך כלל וגם במצבי אחד על אחד הוא מצטיין, אך בעיטות שטוחות מרחוק הן המטרד העיקרי עבורו. ממרומי ה-1.99 מטרים שלו, לחלקיאס יש בעיה במהירות התגובה לכדורים ממרחק שטסים על הקרקע. על שחקני הקישור הישראלים מוטלת המשימה לבחון את השוער ככל האפשר באמצעות איומים מטווחים ארוכים, בעוד החלוצים צריכים לשחר לטרף ולהיות מוכנים לעוט על המציאה. נקודת התורפה של חלקיאס עשויה להביא לידי ביטוי את המומחיות של ברדה.
במשחק הגורלי הקודם שאירחה הנבחרת ברמת גן, ב-15 בנובמר 2006, התייצבה מולנו קרואטיה עם ודראן רונייה בין הקורות. רונייה, כמו חלקיאס, סבל מסימפטום השוער השני, לפחות ברמה הלאומית שם היה גיבוי לסטיפה פלטיקוסה. מופע הבלהות של השוער הקרואטי המפוחד סידר לנבחרת שלושה שערים, אולם זה לא הספיק כדי להשיג ניצחון (4:3). במוצאי שבת שוב יתייצב באיצטדיון הלאומי שוער שני, שלמרות גילו ומעמדו החדש מגיע לחוץ למשימות לאומיות. אסור לתת להזדמנות הזו לחמוק מן הידיים.